לאחר 83 שנה: הסוד הכואב מאחורי מותו של אברהם יוסף בהר"ל

בשנת תרס"ח 1908, ביקר הסופר והמשורר חיים נחמן ביאליק במושבה חדרה. פועלי המושבה צעדו לכבודו כשהם שרים יחדיו שיר ציוני מפורסם. תוך כדי התהלוכה החליטו חלק מאיכרי המושבה כי מתאים יותר לשיר שיר אחר, שהאוריינטציה שלו שייכת פחות למפלגה מסוימת. הם ניסו את קולם בזמרה כדי לגבור על הקבוצה השנייה. אחד המשוררים שלח יד, השני דחף, וכך קבלת הפנים המפוארת הפכה לערבוביה של תגרות ידיים וצווחות בלתי מוזיקליות...

לפתע נשמע מתוך התהלוכה קול דק וגבוה, נעימה חסידית עתיקה. "נפשי אליך אקרא...". הקול הלך וגבר, וקולות המהומה הלכו ושככו. העיניים הופנו למרכז, ושם עמד לו בחור חסידי צנום, עיניו עצומות והוא משורר. תחת השפעתו המהפנטת התחילו האיכרים והפועלים לרקוד סביבו, והטקס הפך להיות רב רושם. כאשר נרגעו הרוחות, וביאליק נעמד לנאום, בנאומו אמר בין השאר: "הלואי שנזכה שכל ארץ ישראל תתאחד סביב שירתה, כפי שהתאחדה סביב שירת החסיד היום".

בחור זה היה אברהם יוסף בהר"ל, משפחת בהר"ל היו מצאצאיו של הצדיק המפורסם רבי לייב בן שרה (שרה'ס), והם נקראו על שמו "בן הרב רבי לייב". אברהם יוסף נולד בווהלין. משפחת בהר"ל בווהלין היתה משפחה של שוחטים וחזנים מזה כמה דורות. גם אברהם יוסף היה חזן דגול, למד שחיטה ואף הוסמך לרבנות. הוא היה בעל אופי חסידי סוער, ולא ויתר על כל הזדמנות לשיר ולריקוד חסידי. הוא עלה לארץ כדי לקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל, ורכש קרקע במושבה הדתית חדרה, שבה תכנן לנטוע פרדס וגן פרחים, וכשהכל יהיה מוכן, להזמין את אמו ואחיותיו, וגם את ארוסתו.

הופעתו המרשימה בקבלת הפנים לביאליק עשתה רושם גדול על אנשי "השומר" שנכחו בטקס. "דמות כזו, מאחדת ומקרבת, עוצמתית, נחוצה אצלנו", אמרו זה לזה, ובו במקום הזמינו אותו להצטרף לצוות השומרים של חוות סג'רה. בלילות הארוכים והקשים, כשרוחם של השומרים אולי נופלת עליהם, ופחדיהם מתעוררים, איש רוח מלא שמחה ותעצומות יפיח בהם חיים.

חוות סג'רה הוקמה שמונה שנים קודם לכן. שנתיים אחריה הוקמה על חלק מאדמותיה מושבה שנקראה אילניה (נמצאת באיזור מחלף גולני, מעל טבריה). היה צורך בשמירה הדוקה על המושבה, מפני ערביי כפר ס'גר הסמוך, שהיו עוינים. המושבה היתה מעורבת בין דתיים וחילוניים. תקופה מסויימת כיהן בה הרב חרל"פ, שבהמשך התפרסם כרבה של ראשון לציון. עד שנת 1907 שמרו על המושבה שכירים צ'רקסיים, אלא שנחירותיהם בשעות הלילה נשמעו למרחוק, ולא ניתן היה לסמוך עליהם. אחד מפועלי אילניה, דוד בן גוריון, דחף להקים ארגון יהודי שישמור, וכך הוקם ארגון השומר. אל הארגון הזה צירפו את אברהם יוסף בהר"ל, שהיה מראשוני השומרים.

בכ"ד באייר תר"ע נפלה בחלקו של אברהם יוסף המשמרת השנייה, מחצות ואילך, חברים הציעו לו לישון, אבל הוא העדיף ריקוד חסידי ושירת כיסופין. באמצע הלילה נשמע קול יריה, וחברו לשמירה של אברהם יוסף, אליהו קמנצקי, הופיע בבהלה כשהוא גורר את אברהם יוסף הפצוע. "ערבים מס'גר ירו בו", אמר. בידי בני היישוב לא היה הרבה מה לעשות. לפנות בוקר העלו אותו על עגלה לכיוון טבריה, אבל למרבה הצער, עד הצהריים כבר נפטר אברהם יוסף. בני המושבה וחברי השומר היו בהלם בגלל מותו הפתאומי של הצעיר האהוב, והוא בן 23. הוא נקבר בסג'רה. היה זה החלל הראשון של ארגון "השומר".

אמו הגיעה לארץ והסתובבה בין המושבות כאחוזת טירוף כשהיא צועקת את שמו של בנה. הרב קוק כתב עליו בהערכה: "צעיר נחמד, בעל כשרון מצוין, בן-תורה. בא לארץ ישראל בכל חום-לב של האהבה הלאומית ותחיית הדם והארץ". אנשי "השומר" הכריזו כי ינקמו את דמו מאת ערביי סג'ר.

שמועות הסתובבו כי דבר מה מוזר התרחש באותו הלילה. אחרי זמן מה הודיעו אנשי השומר וערביי סג'ר כי התביעה לנקמת דם הוסרה. מודעות פורסמו בעיתוני ההתיישבות על פיטוריו של אליהו קמנצקי ממשרת השומר "משום שאינו ראוי לה". רק שנים לאחר מכן התבררה האמת: אף ערבי לא ירה באברהם יוסף. אליהו  קמנצקי שיחק בנשקו ופלט כדור שהרג את חברו. כל השאר היה רק ניסיון של טשטוש כדי לכסות על האמת הכואבת. רק 83  שנים אחרי מותו, פורסמה השתלשלות המאורעות האמיתית.

במלחמת העצמאות גורשו תושבי סג'ר, ואילניה השתלטה על שטחיהם. חוות סג'רה הפכה לבסיס צבאי, המשמש את הצבא עד ימינו.