"היצרנים בהודו נדהמו: 'למה את צריכה את החוטים היקרים ביותר בעולם?'"

בשנים האחרונות עלתה המודעות לייקור שולחן השבת, ותוכלו לראות אצל משפחות רבות גביע יוקרתי לקידוש, סט צלחות מהודר, סכו"ם מיוחד לשבת, ואפילו מפיות בד יוקרתיות. "ומה עם כיסוי לחלות? למה דווקא הוא לעתים קרובות מוזנח, מלוכלך ולא מרשים?" שואלת ליאורה הרוני, אומנית העוסקת רבות ביודאיקה, ובשנים האחרונות השיקה יחד עם בנה מותג מיוחד של כיסויי חלות העשויים מחוטי זהב וכסף הנחשבים ליקרים ביותר בעולם.

סיפורה של ליאורה הוא לא פחות ממרגש. היא עצמה עלתה לארץ מבלגיה כנערה צעירה, יחידה מכל משפחתה היא למדה במוסדות ההכשרה המובילים ביותר בתחום האומנות, והתמחתה במגוון תחומי אומנות, שהבולט בהם הוא מוזאיקה. עם השנים שחלפו היא הפכה למורה מובילה, הכשירה תלמידות רבות, ועבודותיה מוצגות בבית הנשיא ובמקומות מכובדים רבים נוספים.

ליאורה התחתנה בארץ ולאחר שנה נולד לה בן. "הרגשתי שיש בכך ניצחון גדול", היא מציינת, "הרי סבתא שלי היא ניצולת שואה שעברה חמישה מחנות מוות, ותמיד חלמה להגיע לארץ, והנה אני מגשימה את החלום – מתגוררת בארץ, מקימה משפחה ועוסקת באומנות לכבודו של ה' יתברך".

הכי יקרים, הכי מושקעים

מיום ליום הפכה ליאורה לאמנית מפורסמת, ויצירותיה נמכרו בסכומים גבוהים למדי, אך היא לא הרגישה סיפוק. "חיפשתי כל הזמן לעשות אמנות עם משמעות", היא מסבירה, "רציתי ליצור משהו שלא קיים כמוהו, וכך התקבלה אצלי ההחלטה לייצר כיסויים לחלות לכבוד שבת קודש. אבל לא סתם כיסויים, אלא כאלו שיהיו מיוחדים ואומנותיים, שיקשטו את השולחן ממש כמו כלי יודאיקה יוקרתיים, כי מגיע לשולחן השבת שלנו לקבל מגע של יוקרה".

כיסויים כאלו, כפי שהיא מציינת, מעולם לא הוכרו בשוק, מאחר שהם עשויים מעבודת יד מהחומרים היוקרתיים ביותר בעולם, שהיא טסה במיוחד להודו כדי לרכוש אותם.

למה דווקא להודו?

"בהודו ניתן לייצר רקמות העשויות מחוטי זהב וכסף היקרים ביותר בעולם, שנמכרים בסכומים גבוהים ביותר ומשמשים רק לחתנים וכלות עשירים שיכולים להרשות זאת לעצמם", היא מסבירה. "כשהתחלתי לייצר את קולקציית כיסויי החלות לקחתי על עצמי חובות גבוהים, אבל לא ויתרתי על כלום.  היה ברור לי שלכיסויים שאני מייצרת אשתמש בחומרים הכי טובים בעולם, וגם באומנים הכי טובים שעובדים איתי יחד, לפעמים אפילו מאה שעות על כל פרח או רימון שמסומנים על הבד".

את חושבת שאנשים בלתי מקצועיים יראו את ההבדל בין כיסויים כאלו לכיסויים רגילים?

"בוודאי, אי אפשר שלא לראות. זה כמו שתיקחי כוס קידוש הכי מפוארת שיש ותשווי אותה לגביע פשוט, או שתשווי בין שמלה של מותג מפורסם המעוצב בעבודת יד לשמלה פשוטה שנתפרה במכונה. גם אצלנו, לא מדובר בכיסויים רגילים אלא בכיסויים עוצרי נשימה. אגב, להבדיל אלף אלפי הבדלות, סיפרו לי הסוחרים בהודו שאפילו האפיפיור רוכש מהם את הבדים והחוטים האלו ומשתמש בהם לבגדיו. אין משהו יקר יותר מזה בעולם".

באופן אישי מציינת ליאורה שהיא התחברה לאומנות של הכיסויים מן הרגע הראשון. "הרקמות העניקו לי תחושה מלכותית", היא מסבירה, "והרגשתי שאין דבר מתאים יותר מזה לשולחן השבת – שולחנו של מלך. כמי שכל כך אוהבת את היהדות ואת השבת, הרגשתי שזו הזדמנות שלי להחזיר אליו את היופי, שכן אחרי שהאישה טורחת במשך שעות במטבח כדי להכין את סעודות השבת למשפחה ואף מנקה את הבית במשך כל היום, מגיע לה ששולחן השבת יהיה יוקרתי, והכיסויים האלו הם ממש כמו תכשיט שמוסיפים יופי מיוחד לשולחן. בכל פעם אני מתרגשת מחדש כשאור הנרות והמנורות קורן על החוטים והם ממש מנצנצים, כי הם לא עשויים מכותנה, אלא מזהב ומכסף".

כמה משלמים על כיסויים כה יוקרתיים?

"העלות יקרה מאוד, בהתאם לתוצרת", משיבה ליאורה, "מדובר באלפי שקלים לכל כיסוי, אך מכיוון שיש כאלו שמתקשים לעמוד בכאלו סכומים ייצרנו גם קולקציה אחת של רקמות זולות יותר – 280 שקלים לכיסוי. נכון שזה לא בדיוק אותה הרגשה, אבל זו הדרך להנגיש את המוצר גם למי שאינו מסוגל לשלם את הסכומים הגבוהים".

החוטים של היהודים

במשך תקופה ארוכה נסעה ליאורה מידי חודש להודו, לצורך ייצור הכיסויים, עד שהרגישה שקשה לה לעמוד בעומס הנסיעות, בשהות במרחקים ובייצור התובעני. "בדיוק אז הבן שלי, דוד, סיים שירות צבאי של שלוש שנים, וקיבלנו החלטה שהוא יצטרף אליי ונעבוד יחד".

גם הוא אמן?

"לדוד יש חוש אמנותי, אך הוא אינו אמן ולא מייצר את הכיסויים בפועל, אלא מנהל את העסק ואחראי על הנושא הטכני. בזכותו אני יכולה להישאר בתוך בועת האומנות, להשקיע בה את המקסימום ולהתאמץ להגיע לתוצאות מיוחדות ברמות הכי גבוהות שיש".

העבודה, לדבריה, תובענית ולעתים הם טסים לתקופות של שבועות ארוכים בהודו. "אנחנו עובדים על כל בחירה של חוט וגוון בדקדקנות. לפעמים יושבים מול 200 גוונים של חוטי זהב, מתעמקים בהם ומשלבים ביניהם, אבל כשאנחנו רואים את התגובות של אנשים שרוכשים את הכיסויים ואת ההתפעלות שלהם, אנו מבינים שההשקעה פשוט משתלמת, וזה נותן לנו הרבה כוח להמשיך".

לאורך הדרך מגיעים אליהם גם סיפורים מרגשים מאוד. "פנתה אליי אישה שסיפרה שהיא בכלל לא מאמינה ואף פעם לא קיימה סעודת שבת, אבל היא מתחברת לאומנות הזו, ולכן מעוניינת לרכוש כיסוי. כך היא רכשה כיסוי לחלות, ומאז מברכת עליהן בכל שבוע מחדש.

"במקרה אחר פגשנו מישהי שסיפרה שהיא אף פעם לא השקיעה בעריכת שולחן השבת, מתוך עייפות וחוסר פנאי, אך מאז שהיא קיבלה כיסוי כזה כמתנה, היא הרגישה שלא ייתכן שהכיסוי יהיה כל כך מפואר, והשולחן ערוך בפשטות. אז היא רכשה גם סט צלחות יוקרתי, כוסות ומפיות – והתחילה להשקיע בעריכת השולחן. היא שלחה לי תמונות של השולחן הערוך וממש התרגשתי.

"אגב, באריזות של כיסויי החלות אנו מקפידים להכניס גם מתכון להפרשת חלה עם הברכות ונוסח התפילה, וכן מקפידים על כך שעשרה אחוזים מהרווחים שלנו יגיעו למשפחות נזקקות דרך ארגונים שעוסקים בתרומות לשבת, כדי שיוכלו גם הם לייקר את השבת".

לסיום יש לליאורה סיפור מרגש במיוחד: "יש במשפחתנו שמלת כלה שעברה מאחת הסבתות וליוותה אותנו במשך שנים. זוהי סבתא שברחה מפרס להודו וכשהתחילו גזירות נגד יהודים היא המשיכה לישראל, כשהיא לוקחת איתה את שמלת הכלה. תמיד ידענו שהשמלה מעוצבת באופן מיוחד מאוד עם רקמה אמנותית מעודנת. כשהתחלנו לעבוד על ייצור כיסויי החלות בהודו שמתי לב שהחוטים מזכירים לי את סגנון הרקמה בשמלה של סבתא, וכשניסיתי לחקור מאיפה הם הביאו את השיטה הוסבר לי שהיא הגיעה מפרס, מיהודים שעסקו בעבודות רקמה ופשוט לימדו אותן את ההודים.

"לא התאפקתי וכששבתי לארץ הגעתי במיוחד ל'מוזיאון אנו', לו תרמנו את השמלה, כדי לראות אותה מקרוב, והרגשתי שכל-כולי צמרמורת. אמנם עברו מאה שנים מאז שרקמו על השמלה, אך סגנון הריקום והחוטים זהה באופן מדויק. כמה אופייני שסגנון הריקום שאפיין כלות יהודיות, הוא זה שיאפיין בסוף את שולחן השבת של שבת המלכה".