סיון רהב מאיר: זהירות, חמאס מנסה לחטוף את התודעה שלנו

מה ביקשה לנה טרופנוב, יום לפני שהבן שלה, סשה, שוחרר מהשבי?

זכיתי להשתתף בזום נשי עולמי ביום חמישי שעבר. הפעילה החברתית שרון אדם והרבנית רחל בזק יזמו ביחד משדר משותף, וזה מה שלנה ביקשה מאלפי נשים מהארץ ומהעולם: "נשים יקרות, מה אני מבקשת? תנסו פחות להתרגז, פחות לכעוס על מישהו, להגיד תודה למישהו, להגיד מילה טובה. משהו קטן".

רגע, מה הקשר בין מישהי שתתאפק ולא תצעק על הילדים שלה בבית מחר בבוקר, לבין סשה החטוף? לנה הסבירה שהיא עלתה מברית המועצות, ולא ידעה על היהדות הרבה, אבל מאז שמחת תורה היא התחברה לזהות שלה וגילתה את הערבות ההדדית בינינו. "גם כשהייתי בעצמי חטופה וגם אחר כך – היהדות נתנה לי משמעות ושמחה", סיפרה. "הבנתי שכל העם היהודי קשור, וכל מצווה משפיעה. אז אתם נותנים לי ולסשה כוח".

היא המשיכה וסיפרה על ההחלטה שלה – לא לצפות בכלל בחדשות עד שסשה חוזר. היא מרגישה שזה מחליש, מבלבל, זה לא מה שעוזר.

וזה המשיך ברוח הזו: שלי שם טוב, אמא של עומר, אמרה שהיא עוד לא יודעת מתי הוא יחזור. "אני בצירי לידה, זה כואב, אבל משהו יצמח מהמשבר הזה, ואתן - המיילדות שעוזרות לי. קחו משהו אחד קטן שאתן מתחזקות בו בחיים".

סיגי כהן, אמא של אליה, ביקשה שיחשבו עליו בהדלקת נרות ובקידוש של שבת וכשקוראים את פרשת השבוע בבתי הכנסת. וג'ולי קופרשטיין, ודיצה אור, ואפרת מור, וגלית כלפון, כל אחת יותר עוצמתית מהשנייה.

ולסיום, מירב ברגר, אמא של אגם: "תודה למיליונים בעם היהודי שעברו איתנו את המסע. אגם נחטפה בגלל שהיא יהודייה – וזה גורם לאנשים לחשוב מה זה אומר להם כיהודים. ביחד, בעוצמה, בתפילה, רק ככה נעשה את הבלתי אפשרי לאפשרי. תחלמו ותתפללו ותבקשו – הכי בגדול".

המשדר הזה לא שודר בשידור חי בחדשות, אבל אלה קולות שחשוב לשמוע. ונזכרתי בכל זה שוב בשבת, כשקראו בתורה את עשרת הדברות, את מעמד הר סיני, שבו נהיינו לעם וקיבלנו את הזהות הזו ואת הקשר הזה בינינו - לנצח.

בשורות טובות.

איך יורדים מהר סיני?

הרב עדין שטיינזלץ במסר מהפרשה אל החיים:"הדבר הכי תמוה בפרשת משפטים הוא... פרשת משפטים. איך יכול להיות שאנחנו עוברים ממעמד הר סיני הדרמטי והמרגש בפרשה הקודמת, אל פרשה שיש בה רשימה של 53 מצוות מכל תחומי החיים? איך אפשר להמשיך ממתן תורה אל הוראות איך לטפל בחמור שלך, או מה קורה אם מישהו שבר לך שן ופצע אותך?

"ובכן, כדי לעשות דברים גדולים צריך להתחיל בפרטים הקטנים. רק ככה יוצרים משמעות וממשיכים את מעמד הר סיני אל תוך חיינו.

"בניגוד לאמירה 'המטרה מקדשת את האמצעים', התורה קוראת לנו לראות את הדברים אחרת ולומר: 'האמצעים מקדשים את המטרה'.

"אנחנו לא נשארים עם הקולות והברקים של סיני, אלא לוקחים את הרוח הזו ופורטים אותה למצוות, אל תוך השוק, הבית, הבנק והרכב.

"אנחנו רגילים לתלות את העיניים בשמיים כשאנחנו מדברים על אלוקים, אבל פרשת השבוע, פרשת משפטים, מלמדת אותנו שהוא נמצא גם בשטר הכסף שאנחנו משלמים בו, בתפוח שאנחנו אוכלים וביחס שלנו לשומר בחניון".

שתי מילים, אינסוף כוחות

"אין לי כוח", "אני לא מתחבר", "אין לי מוטיבציה". אלה משפטים שמתארים את מה שכולנו מרגישים לפעמים. אבל בפרשת השבוע מופיע סוד גדול: "וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' – נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע".

עם ישראל מקבל את התורה בהר סיני, והתגובה הזו – בת 2 מילים בלבד – הופכת לסמל מפורסם.

חכמינו אומרים שזה אחד הכוחות הכי גדולים שיש, שמסביר את הקיום הנצחי שלנו: נעשה ונשמע. קודם כל לקום ולעשות. קודם כל לפעול. המצוות המעשיות (שבת, תפילין, חגים, כשרות ועוד ועוד) הן המאפיין המרכזי של עם ישראל כבר אלפי שנים. בכל מקום שאליו הגענו ומול כל אתגר שאיתו התמודדנו התגובה שלנו הייתה: נעשה, ורק אחר כך – נשמע.

נתחיל בעשייה ואחר כך גם נלמד, נדבר על זה, נדון ונתפלפל מה המשמעות.

שמעתי פעם הגדרה קולעת למנגנון הזה: קודם תַּכְלֶס, אחר כך פַּלֽסֵף.

נעשה ונשמע. מוזמנים, בזה הרגע, להתחיל לעשות.

זהירות, חמאס מנסה לחטוף את התודעה שלנו

ב-7.10 חמאס חטף אחים ואחיות יקרים. מאז – הוא מנסה לחטוף גם את התודעה של כולנו.

ובמלחמה הזו, אנחנו כנראה הולכים לחוות בימים הקרובים שיאים של רגש קיצוני: עצב קיצוני עם שובם של אחים יקרים שנרצחו, אחים שאנחנו כמעט מכירים אישית, וגם שמחה קיצונית עם שובם של אחים יקרים ששרדו, אחים שגם אותם אנחנו מרגישים שאנחנו מכירים כמעט אישית.

ואת כל הריאליטי הנורא הזה מביים ארגון רצחני, איסלמי-נאצי, שחוטף ורוצח ומתעלל בהם, וגם בנו, עד הרגע האחרון. והוא גם שמח כל כך לסכסך בינינו. מנסה שנשכח שהוא האויב האמיתי של כולנו.

זכיתי להכיר את שלי שם-טוב כמה ימים אחרי שבנה, עומר, נחטף. נפגשנו בתפילה גדולה שאורגנה אז בכותל המערבי. מאז, באינספור הזדמנויות, בשבתות ובחגים, בראיונות ובסתם ימים של חול, ראיתי דבר מדהים: דווקא היא – לא נתנה לחמאס לחטוף לה את התודעה. תמיד דיברה רק על אחדות ועל תפילה, על עוצמה ועל שורשים, על רוח ועל כוח. שוב ושוב חזרה לסיפורים על עומר, ששומר שבת גם בשבי, ושוב ושוב נזפה במי שהחליש אותה, ורק ביקשה שנשלח לה ולעומר כוחות.

ננסה גם כאן ללכת בדרך הזו, ונעבור מתעמולת חמאס שמציפה אותנו – אל מילים צלולות של אמת, מילים שקראנו בשבת האחרונה בפרשה.

בימים מאתגרים כאלה כדאי להיזכר בסיפור הגדול, במעמד הר סיני, במילים ששמענו שם מאלוקים ועדיין מהדהדות באוויר, מזכירות לנו מי אנחנו: "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי – וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ".

עם ישראל שומע כאן לראשונה על ברית ועל סגולה. יש לנו תפקיד וייעוד, ועוד נצמח מכל זה ונהיה, בעזרת השם, מה שאנחנו אמורים להיות בעולם.

בשורות טובות.

אז מה עושים היום?

"אין דבר יותר שלם מלב שבור". בדיוק היום לפני 166 שנים נפטר מי שאמר את המשפט העמוק הזה, הרבי מקוצק.

החמאס אמור להחזיר היום לישראל 4 גופות של חטופים. זה יום שבו הלב שבור, אז איך בכל זאת יש כאן גם משהו שלם? אולי כי מיליונים מתאבלים ביחד על ארבעה אחים שלנו, שנרצחו בגלל יהדותם. שלא נתבלבל. זה לא קרה כי הם ג'ינג'ים או כי הם תינוקות, אלא כי הם יהודים. זו גם הסיבה שיותר מ-1,200 איש - גברים, נשים, זקנים וטף - נרצחו ביום אחד, ב-7.10.

זו לא המסגרת לדון בתגובה הלאומית הנדרשת, אבל ברמה האישית, מה עושים עם הלב השבור, עם הצער והכאב? ובכן, אם חמאס רוצה אותנו חסרי אונים, מיואשים, עצובים ומפולגים - אז התשובה היא לעשות הפוך. יש לנו בחירה חופשית כיצד להגיב לבשורות האלה, ואנחנו יכולים להחליט שלא ניתן לאויב לקבוע לנו גם את סדר היום. אפשר לבחור בפעילות חיובית, בתפילה, בלימוד, בהתנדבות, בכל עשייה טובה ומחזקת. כל פרק תהילים לעילוי נשמתם - הוא בעל ערך גדול.

והבכי? ר' שלמה קרליבך אמר שדמעות יורדות למטה, אבל יש גם דמעות שעולות למעלה. כשבוכים על משהו קדוש ויקר – הדמעות האלה הן סוג של תפילה, צריך לתעל אותן כלפי מעלה, לשמיים, בדרישה לנקמה ברשעים, לצדק, לעולם מתוקן, לגאולה שלמה. שנדע לבכות נכון.

בשורות טובות.