האיש שלא ויתר: מי היה רבי משה קפשאלי?

קושטא, 1470, ר"ל. הרב אליהו מזרחי מכונס בירכתי ביתו, סביב שולחנו. השולחן עמוס בנוסחאות שונות של פירוש רש"י לתורה. הוא עמל על פירושו הגדול, "מזרחי", שיהיה המקור הראשון במעלה להבנת דברי רש"י על התורה. דפיקה בדלת נשמעת, ואל הבית נכנס משרתו של החכם באשי. "הרב קורא לך אליו מיד".

רבי אליהו מזרחי ידע בדיוק מפני מה הוא נקרא. החכם באשי, רבי משה קפשאלי, היה תקיף בדעתו. מאז נתמנה על ידי השולטן לחכם היהודים, הוא לא הסכים לוותר מול שום פרצה שהגיעה לידיעתו, בכל רחבי האימפריה העות'מנית, שהיתה אז עצומה בגודלה. הסולטן מהמט השני העריץ את רבי משה קפשאלי. הוא היה עשיר, חזק ורב כוח, אחראי על מינוי כל הרבנים ברחבי האימפריה, ועל גבית המסים של היהודים. הסולטן רצה שמשרת ה"חכם באשי" תהיה מקבילה למופתי המוסלמי והאפיפיור הנוצרי. וגם רבי משה קפשאלי רצה בחיזוק מעמד הרבנות.

הרב מזרחי נכנס לביתו של רבי משה. הניגוד בין שני האישים בלט: רבי אליהו מזרחי, הרא"ם, היה איש חלש ורך מזג, דיבר בשקט, מהורהר ופילוסופי, ואילו רבי משה קפשאלי היה גיבור וחזק, קולו רועם ודבריו ישירים תמיד: "שמעתי, רבי אליהו, כי בין תלמידיך יש מעדת הקראים, ואינך מגרש אותם. והרי הם מינים גמורים, מחריבי היהדות! איך אתה מעז להכניסם לבית מדרשך?", הרעים רבי משה בקולו. הרב מזרחי ניסה להשיב ולהסביר את עמדתו. הוא לא תומך בקראות, חלילה. הוא רצה להחזירם למוטב, שאור התורה ימשוך אותם להלכה. הרי לא לחינם באים הם לבית המדרש. אבל רבי משה לא הקשיב לדבריו. "גוזר אני עליך, ששום קראי לא יעבור את מפתן ביתך", אמר וסיים. רבי אליהו ידע שמי שעובר על ציוויו של רבי משה, יכול להיות גם בחרם ונידוי, ולא משנה רמת גדלותו התורנית.

היה זה מאבק אחד מתוך רבים שניהל רבי משה קפשאלי, האיש המופלא שנולד באי כרתים, בעיר קנדיא. בכוח סמכותו הטיל עונשים על צעירים יהודים שהתרועעו עם חיילי הסולטן ונהגו כמותם. מספר שנים לאחר מכן ניסה אחד מהם להתנקש בו ברחובה של עיר. הוא הטיל לעברו חרב חדה, שרק בחסדי שמים נחתה סנטימטרים ספורים מראשו של הרב הישיש.

היה מקרה אחד של צעיר שחמד לצון עם נערה: הוא נתן לה תאנה, ואמר לה "הרי את מקודשת לי". הנערה לקחה את התאנה, אכלתה והלכה מן המקום. כאשר שמע זאת רבי משה קפשאלי, עלתה חמת זעמו. הכיצד יתכן שיהודים יזלזלו כך בדיני נישואין, כאילו מדובר במשחק ילדים? מיד עמד וגזר חרם ותקנה מיוחדת, שאין לקדש שלא בפני עשרה מישראל, ומי שיעבור על זה – קידושיו בטלים! מתנגדיו של הרב, והיו רבים כאלו, שהתקשו להכיל את תקיפותו הגדולה, פנו אל רבי יוסף קולון, המהרי"ק, גדול פוסקי אשכנז באותם ימים, ותיארו לו את המקרה בצורה מעוותת – כאילו רבי משה קפשאלי הוא זה שמזלזל בדיני קידושין, וכל מגמתו היא רק שכולם ישמעו בקולו ולא יעשו שום דבר בלי רשותו, אפילו לא נישואין... כיוון שמוציאי דיבתו, שכנראה נפגעו ממנו, היו תלמידי חכמים, המהרי"ק האמין לדבריהם, ופרסם מכתב חריף שבו כינה את רבי משה קפשאלי כ"קופץ בראש", וכתב שאף על פי שהסולטן מינה אותו לרב, אין זה אומר שצריכים לציית לו.

מחרחרי ריב פנו לרבי אליהו מזרחי, שיצא כנגד רבי משה קפשאלי. הם ידעו שרבי אליהו ננזף על ידו. אך רבי אליהו התייעץ עם רבו, הרב יהודה מינץ, שאמר כי חלילה לפגוע ברבי משה, שכל מעשיו לשם שמים. רבי אליהו לא סייע בידם, ורבי משה קפשאלי עצמו כתב אגרת קשה למהרי"ק, ובו הוא שואל כיצד קיבל עליו לשון הרע, ומסביר את מהלך הדברים האמיתי. לאגרתו צורפו מכתביהם של גדולי ישראל המעידים על גדלותו וישרו, וקהילת קנדיא כתבו עליו: "מעידים על נפשנו כי זה הקדוש רבי משה, כל דבר שנוגע נגד דתנו הקדושה, ח"ו שיזוז כחוט השערה, ויעדיף לקבל מאה מיתות קודם". המהרי"ק לא הספיק לקרוא את התשובות, כי באותו הזמן בדיוק נפטר מן העולם, אבל הוויכוח עורר הדים בכל רחבי האימפריה העות'מנית.

רבי אליהו מזרחי, שהיה עניו ושפל ברך, התגבר על מידותיו, ולא ניצל את שעת הכושר לפגוע ברב הישיש. בהמשך אכן זכה למלא את מקומו: אחרי פטירתו של רבי משה, התמנה רבי אליהו לחכם באשי. הנהגתו היתה מתונה יותר. הוא היה מלומד גדול ומוערך בעיני החכמים הטורקים, ושלט בשפות רבות. אחת מתגליותיו היתה הנוסחה למציאת שורש ריבועי של קובייה. הוא זכה לשם טוב ולשיבה טובה. בסוף  ימיו פעל חתנו של רבי אליהו, כנראה בהכוונתו, לצמצום כוחה של המשרה שבה החזיק, שכן חשב שלא טוב הדבר שחכם באשי ישלוט בכל רחבי העולם היהודי, וטוב לו לעולם שבכל מקום ישמעו לרבני המקום. אלו ואלו דברי אלוקים חיים.