בתו של החטוף ששוחרר: "הוא היה  לבד בחדר קטן, נעול, ללא טיפת אור ואוויר, והודה לקדוש ברוך הוא"

שיר סיגל, בתו של החטוף קית' סיגל, ששוחרר לאחר 484 יום בשבי חמאס, העניקה ראיון ל'קול חי', וסיפרה על ההתחזקות הרוחנית שעבר אביה, דווקא בהיותו בשבי.

"484 ימים אחרי שנחטף, קיבלנו את אבא מחדש ואנחנו מנסים להתרגל ולהכיר. האמונה והיהדות שמרו עליו, הוא התחזק והתחיל להאמין", אמרה סיגל. "עולות בי דמעות כשאני חושבת שגם אבא שלי היה יכול לחזור בארון חלילה. כולנו צריכים לעשות יותר ולהתפלל יותר עבור כל שאר החטופים שטרם שוחררו".

סיגל הדגישה כי אביה עבר חוויות קשות ובלתי נתפסות בתנאים מחפירים, אך בתוך כל החושך, מצא אור ביהדות ובאמונה: "אבא שלי מספר הרבה על הרגעים בהם ראה את המוות מול העיניים. המחבלים הארורים שכנעו אותו שאף אחד לא חושב עליו ואף אחד לא זוכר אותו, אמרו לו שמדינת ישראל בקושי קיימת, אבל אבא שלי לא נשבר. הוא עלה בגפו לישראל וגר במשך עשרות שנים בעוטף, הוא מאמין באחיזתנו וזכותנו בארץ ישראל ובכוח להיות יהודי. הוא הבין את זה עוד יותר כשהיה מתחת לאדמה, בלי אוכל וחמצן, מורעב למוות".

קית' סיגל, בן קיבוץ, עלה לישראל מארצות הברית מתוך ציונות ואמונה בארץ ישראל. בתו מספרת כי גם לאחר ששוחרר, הוא מדבר על חזרה לכפר עזה, שם חי במשך 20 שנה, על אף האיומים המתמשכים מצד החמאס. "החיבור שלו לארץ וליהדות הוא בלתי ניתן לערעור", ציינה.

סיגל תיארה כי במשך שישה חודשים הוחזק קית' לבד בחדר קטן, נעול, ללא טיפת אור ואוויר, כשהוא שוכב על מזרן דק על רצפה מטונפת. "כאשר היה צריך להתפנות, דפק והיכה בחזקה על הדלת כדי שהשובים יבואו לפתוח לו. הדבר היחיד שהוא עשה זה להתפלל להקב"ה, הוא הודה כל הזמן על חתיכת הפיתה הקטנה שקיבל, התפלל והודה – וזה מה שנתן לו את הכוח לשרוד".

לדבריה, אביה עבר חוויות קשות יותר מאשר היו בשואה: "בילדותי שמעתי סיפורי אימה על השואה, אבל מה שאבא שלי עבר זה הרבה יותר גרוע. הוא לא אדם בריא והתייחסו אליו יותר גרוע מאשר לנמלה".

קית' נחטף עם רעייתו, אביבה, ולאורך 50 ימי השבי הראשונים שהו ביחד. כאשר שוחררה אביבה בעסקת החטופים בשנה שעברה, הופרדו השניים. "אבא ידע שאמא שוחררה, אבל מהרגע שהיא הגיעה לישראל – הוא לא ידע מה עלה בגורלה. הוא ראה אותנו מדברים בתקשורת, אבל לא האמין שעוד יראה אותנו. הוא לא האמין שיזכה להיות בחתונה שלי, אבל לא יכולתי להתחתן בלעדיו".

סיגל סיימה את דבריה בהודיה על התפילות: "אני יודעת כמה בציבור החרדי, ובכלל בעם ישראל, יש תפילות וכוונה ושאיפה שכולם יחזרו הביתה. אני רק רוצה להמשיך ולחזק ולהגיד – זה עובד. ניסים קורים, וחלומות מתגשמים. במקרה שלנו, שני ההורים שלי חזרו מהגיהנום לעם ישראל ויכולים לדרוך שוב על אדמת הארץ – זה לא מובן מאליו".

היא קוראת ומבקשת להמשיך בתפילות למען החזרת כל יתר החטופים: "אי אפשר להמשיך לחיות ככה. עד שכולם לא יחזרו לכאן, לא נוכל לחזור לנשום. אנחנו בני חיים, ובוחרים בחיים. החטופים שנמצאים שם צריכים אותנו, וצריך לעשות הכול – כולל הכול – כדי שהם יחזרו במהרה", סיימה סיגל את דבריה.