"לאן נעלמה ההתלהבות בקשר? אני מרגיש שעבדו עלי!"

"אני מרגישה שרפאל לא מקשיב לי, ונראה לי שמזמן הפסקתי לעניין אותו", אמרה אדל.

"למה את אומרת את זה?", פנה אליה רפאל.

"אני זוכרת איך פעם היית מחזר אחרי. היית מתקשר אלי 9 פעמים ביום, אומר לי כמה אתה מתגעגע אלי, קונה לי כל מיני דברים קטנים, מסתכל לי בעיניים ומקשיב שעות לכל מה שיש לי להגיד, גם אם זה בכלל לא מעניין אותך…", אדל ענתה לו.

"ברור, הרגשתי שאת מחכה לי, שאת נמצאת בציפייה ומחכה רק לי. מאז שנולדו לנו הילדים, הפסקת להיות פנויה אלי, ואת עסוקה רק בהם. כשאני יוזם, מתכנן חופשות וקונה לך מתנות – הן אף פעם לא מתאימות לך, את לא מרוצה מכלום, ופשוט התייאשתי והפסקתי", ענה לה רפאל.

"רפאל, מה היית רוצה שיהיה?", שאלתי.

"הייתי רוצה שנרגיש את אותה התלהבות אחד מהשני, כאילו רק אני והיא טורפים ביחד את העולם", ענה.

"תרשו לי להציע לשניכם נקודת התבוננות שעושה סדר, ומאפשרת זווית בהירה יותר על מבנה הקשר.

"כל התשתית של הקשר הזוגי מתבססת על מגוון רחב של חיבורים, בגדרים משתנים של מקום וזמן. החיבורים שהיו לכם כשהכרתם היו כמעט ללא גבולות, וחשפו אורות גדולים מאוד של המהות של כל אחד מכם, וכל זה נוצר על מנת ששני זרים שרק הכירו – יסכימו וירצו להיות ביחד לנצח ולבנות חיים משותפים", הסברתי.

"לזה בדיוק התכוונתי, לאן נעלמו האורות הגדולים? לאן נעלמה ההתלהבות בקשר? אני מרגיש שעבדו עלי", אמר רפאל בהתרעמות.

"שניכם שאלתם קודם לאן נעלמו האורות שהיו בתחילת הקשר. אתם אומרים אותו הדבר. יותר מזה, למה צריך לייצר חיבורים שמוגדרים בזמן ומקום? למה לא לנסות להחזיק את אותו מקום כל כך מואר מלא בהתלהבות שהיה בתחילת הקשר? מה הטעם בכל כך הרבה מאמץ, שאולי במזל יצא מתוכו איזה בזיק של אור, לעומת האורות הגבוהים בתחילת הקשר? למה אי אפשר שוב לחזור וללכת ישירות לאורות הגבוהים?", שאלתי.

"לא יודעת. אולי כי התחלנו להתאכזב אחד מהשני, ולאט לאט האורות כבו?", ענתה אדל.

"זו לא הסיבה שאי אפשר לגשת ישירות לאורות הגבוהים האלה. לאורות הגבוהים האלה לא הייתה עדיין תשתית, והם נוצרו לצורך חיבור ראשוני מאוד חזק. זו הסיבה לכך שהרבה זוגות מדמיינים שככה צריך להיראות קשר זוגי טוב, ואז הם נוטים להתרסק חזק מאוד".

"אז מהי התשתית הזאת?", שאל רפאל.

"הרבה חיבורים שמורכבים מצירופי תנועות של האיש והאישה במציאות", עניתי.

"יכולה לתת דוגמא לזה?", ביקש רפאל.

"נניח שהזמנת אותה לסרט, וקנית לה מתנה. הפעולה הזו יצרה אור שמתגלה באדל באופן חדש, ומתוך זה מתגלה גם האור בקשר הזוגי".

"ומה אם היא לא רוצה לבוא לסרט, והיא לא אוהבת את המתנה?", שאל.

"עדיין יש פה חיבור, ועדיין יאיר באדל אור, רק מעצם הניסיון שלך. גם אם לא יהיו תולדות לאותה תנועה. אתה יכול לראות את זה כמו משחק בכדור. אתה, רפאל, זה שמחזיק בכדור ראשון. אתה צריך לחכות ולראות שאדל מוכנה לתפוס את הכדור, ואז אתה יכול לזרוק לה אותו", הסברתי.

"זו הבעיה, שאני זורק לה את הכדור כל הזמן, והיא אפילו לא מרימה את הידיים לתפוס אותו", התלונן.

"היא באמת צריכה להיות מוכנה לתפיסה של הכדור, ורק אז היא תוכל לתפוס אותו", עניתי לו.

"אז איך אפשר להשפיע על אדל, שהיא תהיה מוכנה לעשות את הצעד הזה ותתפוס את הכדור?", שאל.

"היא צריכה לחוות אותך ממוקד מאוד בה, ומבטל את כל העיסוקים שלך בעצמך. אז היא תרגיש ביטחון להרים את ידיה ולחכות שתזרוק לה את הכדור".

"איך אתה בדיוק מצפה שאני אתפוס את הכדורים שאתה זורק לי, אם ביד אחת אני מחזיקה תינוק וביד השנייה אני מארגנת את הבית?", אדל אמרה בכעס לרפאל.

"אדל, לרפאל לא היה החוש הזה, ומבחינתו הוא הרגיש וחשב שאת לא מעוניינת לשחק איתו. הדבר הזה גרר אותו להתעסקות בעצמו, וכך הלכה והתעוותה הנקודה הראשונית שממנה הוא נכנס לקשר, עם כל החיזור והמיקוד שלו בך, והתנועה שלו הפכה לפחות אמיתית, שלמה ונקייה. ככל שהעיוות הלך וגדל – היכולת שלכם לייצר משהו אמיתי בקשר נפגמה, ובסך הכל התחלתם למחזר כל מיני תנועות מדומיינות ולא אמיתיות שכל פעם ריסקו אתכם".

"זה בדיוק מה שמעצבן אותי, אני מרגישה שהכל מזויף, שאני לא יכולה לקבל ממנו שום דבר. אני צריכה משהו אמיתי, נקי וטהור. אני לא מוכנה להתפשר".

"זו שאיפה מצוינת ככיוון שצריך להגיע אליו. בנוסף, חשוב מאוד לאפשר לכמה שיותר חיבורים להתרחש גם אם לא יורגשו בהם אורות, וגם אם הם לא ירגישו טבעיים ונקיים כל כך".

"מה כל החיבורים האלה שווים אם הם לא אמיתיים? מה זה שווה בכלל?", שאלה.

"יכול להיות שהם לא נקיים וטהורים כמו שהיית מצפה, אבל זה לא אומר שהם לא אמיתיים. הבקשה הבינארית הזו לחיבורים כל כך טהורים וגבוהים, היא סוג של בקשה להפסקת הקשר, כי אי אפשר לבסס את הקשר על אותם אורות גבוהים, כמו שאמרתי מקודם. החיבורים האלה הם המרחב שבו הילדים והסביבה שלכם נושמים וצומחים, גם אם הם נמצאים במרחקים עצומים.

"מה שמאפשר גילוי של אורות הוא דווקא החיבורים הקטנים שמתרחשים במציאות השוטפת, זו מעין חוקיות שהקב"ה טבע בעולם על מנת שהקשר יוכל להתקיים לאורך זמן. זה נכון שלפעמים זה נראה כמו תיאורים טכניים, וגם חסרה לפעמים הבנה של המהות שלהם, אבל חשוב להבין שהאור יורד ונמשך דרך החיבורים האלה לתוך הקשר הזוגי", הסברתי.

"רק שתדעי לך שזה נראה לי מייאש פתאום, כל הקשר הזה הולך להיות טכני?", שאלה אדל.

"מה פתאום? כל החיבורים הטכניים האלה, שנראים לפעמים יבשים כל כך, הם התשתית לבניית הקומות הגבוהות יותר. הם יאפשרו את שינוי טבע הקשר, ויגביהו אותו למקום גבוה יותר".

כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן