אגם ברגר חושפת רגעים מצמררים: "פתאום שמעתי יריות – ולא הבנתי מה קורה"

התצפיתנית אגם ברגר, ששוחררה משבי חמאס לאחר 482 ימים, העניקה הבוקר (שלישי) ראיון לכאן רשת ב', ושיתפה על הימים הנוראים שלה בשבי.

לדבריה, היא שהתה בשבי עם לירי אלבג, הן האזינו לרדיו וזה חיזק אותן מאוד. "רצינו לדעת שנלחמים עלינו. שמענו אנשים שאומרים שאפשר לשלם את המחיר הזה – זה חיזק אותנו", אמרה. עם זאת, אחרי חילוץ שלומי זיו, אנדריי קוזלוב, אלמוג מאיר ג'אן ונועה ארגמני, חלה תפנית. "זה סגר לנו את האופציה לרדיו. לקחו אותו".

"הם", אמרה אגם על השובים מחבלי החמאס. "תמיד היו חרדתיים, אחרי החילוץ זה הוחמר. ביקשנו מהם להתחבר לתקשורת והם סירבו ואמרו שיעדכנו אם משהו קורה, זה לא קרה".

עוד שיתפה אגם: "לא ידענו מה קרה ב-7 באוקטובר, איך לא ראו את זה. זה הציק לנו מאוד. דרך העיתון הצלחנו להבין פחות או יותר את התמונה המלאה. אני זוכרת שהיה ריאיון עם גיורא איילנד שהוא חזה את הדברים לפני כן וגם עודכנו שעידן עמדי נפצע, זוכרת את זה כמו דרישת שלום מהבית. בחודש ינואר 2024, קיבלנו מאנשי חמאס דברים שהותיר צה"ל, בין היתר מפות, סידורי תפילה ועיתון - שנתן תשובות לכמה שאלות שנותרו לא פתורות".

על התייחסות השובים אליהן, אמרה: "היו כאלו שהיו איתנו הרבה זמן, אבל אז התחלפו. זה היה מאוד תלוי בתקופה. גם את התייחסו אלינו טוב, היו רבים איתנו על דברים קטנים והעירו לנו".

איך היא לא התייאשה כך כך הרבה ימים בשבי הנורא והאכזרי? על כך השיבה אגם: "תמיד השתדלתי להרגיש שבסוף נצא. אבל חיכיתי לצאת לפני בר המצווה של אחי. כשלא השתחררתי, זה היה קשה, מה שהחזיק אותי זו האמונה".

אגם הוסיפה וסיפרה: "כבר מהחודש הראשון לחטיפה, היה לנו שעון עם תאריך. בהתחלה היינו עם רומי גונן והיא הייתה צריכה לקחת אנטיביוטיקה, אז נתנו לה שעון שתדע מתי לקח אותו – והוא נשאר אצלינו. בחודשיים האחרונים לקחו אותו, אם לא ידענו אז ניסינו לשאול".

"בזמן האחרון ידענו שהיו דיבורים על עסקה, אבל לא ידענו אם זה באמת יקרה, לא תלינו בזה הרבה תקוות", אמרה. "יום אחד התחלנו לשמוע יריות באוויר ולא הבנו מה זה, ואני זוכרת שב-24 בינואר ביקשו מלירי לצלם סרטון, היא הלכה לעשות סרטון ולא ידעתי אם היא יוצאת הביתה, לבסוף היא שוחררה".

אחרי כן, היא הוחזקה לבד: "אמרתי לעצמי שאני כאן לבד, אחרי שנה וחצי. שאלתי את עצמי 'יש הפסקת אש? אני הולכת הביתה?' האמנתי, אבל זה בא בהפתעה שעוד יומיים אני בבית, זה מוזר. חשבתי שזה יקח עוד חודש. שמחתי, אמרתי לשובה שלי שאני 'אחרונה חביבה' והוא הבין עברית. לא ישנתי בלילה מרוב התרגשות".

"הלבישו אותי ולא הרשו לי לקחת את הדברים שלי. לי וללירי יש מחברות עם ציורים וברכות ליום הולדת ולא נתנו לנו לקחת את זה. לא נתנו לנו לקחת שום דבר", שיתפה, "ביום השחרור הלבישו אותי בחיג'אב מעל למדים ועשו לי שעתיים של סיבובים, נתנו לי 'מתנה' וביקשו שאצלם סרטונים של תודה. באותו רגע לא יכולתי להגיד להם את האמת בפנים, עשיתי מה שיכולתי ולא היה אכפת לי, העיקר שהשתחררתי".