ירדן ביבס ספד לשירי והילדים: "מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם"

שירי, אריאל וכפיר ביבס הי"ד הובאו בצהריים (רביעי) למנוחות בבית העלמין ביישוב צוחר שבחבל אשכול. רבבות ליוו בצדי הדרכים את מסע ההלוויה, שהחל בבוקר בבית חברה קדישא בראשון לציון.

"התחלנו את מסע ההלוויה מלווים בהמוני עם ישראל", נמסר ממשפחת ביבס הבוקר. "אנחנו רואים ושומעים אתכם, מתרגשים ומתחזקים מכם. ירדן מוסר שהוא מתנצל שלא יכול לרדת ולתת חיבוק לכל אחד ואחת מכם, מייחלים ליום שבו נוכל שוב להתייחד ברגעי שמחה ולא עצב"".

לאחר אמירת קדיש ירדן ביבס ספד לאשתו וילדיו בבית העלמין, כשכיפה כתומה על ראשו. "שירי, אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך. שירי, את הכל בשבילי. את האישה והאמא הכי טובה שיש. מי יעזור לי לקבל החלטות עכשיו?". ירדן הזכיר את בוקר המתקפה על ניר עוז והוסיף: "שירי. את זוכרת את ההחלטה האחרונה שלנו? בממ"ד שאלתי אותך אם 'נלחמים או נכנעים', אמרת לי 'נלחמים' - אז נלחמתי. אני מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם. אם רק הייתי יודע מה יקרה לא הייתי יורה".

בהמשך ההספד, ירדן דיבר לילדיו כפיר ואריאל. על בנו בכורו אמר: "אתה הפכת אותי לאבא. אתה הפכת אותנו למשפחה. אתה לימדת אותי מה באמת חשוב בחיים ועל אחריות. ביום שנולדת אני התבגרתי ברגע אחד בזכותך, אתה לימדת אותי כל כך הרבה על עצמי, ואני רוצה להגיד לך תודה. אז תודה אהוב שלי".

"אריאל, אני מקווה שאתה לא כועס עלי שלא הצלחתי להגן עליכם כמו שצריך ושלא הייתי שם בשבילכם. אני מקווה שאתה יודע שחשבתי עליך כל יום וכל דקה. אני מקווה שאתה נהנה בגן עדן. אני בטוח שאתה מצחיק את כל המלאכים עם החיקויים שלך. תלמד את כפיר את כל החיקויים שלך ותצחיקו את כולם שם למעלה".

על בנו כפיר הוסיף האב: "לא חשבתי שהמשפחה שלנו יכולה להיות יותר מושלמת ואז אתה באת ועשית אותה עוד יותר מושלמת. אני זוכר את הלידה שלך, אני זוכר שבאמצע הלידה המיילדת עצרה הכול ואנחנו נבהלנו, פחדנו שקרה משהו, אבל זה היה רק כדי להגיד לנו שיש לנו עוד ג'ינג'י. אמא ואני צחקנו ושמחנו. הכנסת עוד אור ואושר לבית הקטן שלנו. באת עם הצחוק והחיוך המתוק והכובש שלך ואני התמכרתי בשנייה".

דנה סיטון סילברמן, אחותה היחידה של שירי ודודתם של כפיר ואריאל, שאיבדה גם הוריה מרגיט ויוסף סילברמן ביום הטבח, ספדה: "שנה שלמה שאני מכינה את עצמי לרגע הזה, אבל שום דבר לא יכול באמת להכין אותי מספיק טוב לרגע הפרידה מכם. אני ושירי גדלנו בבית של אהבה, חמלה, והבנה. אבא ואמא גידלנו אותנו להיות נשים חזקות, לאהוב את האחר ולכבד את השונה. שאני ושירי היינו אוספות את הילדים מהגנים היינו ישר באות לבית של אמא ואבא, פותחות את הדלת והם רצו מייד לחבק ולנשק את הנכדים והולכים איתם. ככה הם אהבו את הנכדים שלהם. אהבה מיוחדת שכזאת. עכשיו שירי, את פה לידם, איתם, אז אני לא דואגת".

על אחיינה אמרה דנה: "אריאל, ג'ינג'י קטן עם צחוק של שובב, קונדסון ועדין, קטן וחכם. רק 4 שנים זכיתי להיות דודה שלך, אבל אלו היו 4 שנים של דודה גאה. אתגעגע אלייך כל כך, לצחוק, לעיניים הטובות ולחיבוק המתוק שלך. כפיר, איתך הספקתי לצערי להנות רק 9 חודשים, לא היה קשה להתאהב בך מיד, חייכני וטהור, וגם ג'ינג'י לא אכזבת. הייתם לי אחיינים אהובים מיוחדים ויחידים! תהיו בלבנו לנצח נצחים ולנצח נוכחים".

"בבקשה תשמרו עלינו מלמעלה, 5 מלאכים שהם רק שלי. שירי, תחבקי את אבא ואמא חזק בשבילי ותשמרי לי עליהם. בבקשה תשלחו לפה אנרגיות שיוציאו את כל הרוע מהעולם ושישאר פה רק טוב. אני מבטיחה, כמו שהבטחתי לאבא ואמא שהמפלצות מעבר לגדר לא יצליחו במשימה שלהם, הם לא יכניעו אותנו, הם לא ישברו אותנו, להפך, המשימה שלהם נכשלה כי התאחדנו, כי התחזקנו כי נהיינו בלתי מנוצחים, הם הפסידו".