הרבנית ימימה מבכה על שירי והפעוטות: שלושה ספרי תורה קדושים

אנחנו מביאים לקבורה שלושה קדושים. שירי, אריאל וכפיר.

מאות אלפי אנשים ברגעים האלה ממש – מהבית, בחוץ, על המדרכות, מלווים עכשיו בעצם

את כל האימהוּת שיש בעולם.

את כל הילדוּת שיש בעולם.

את כל האחווה שיש בעולם

ואת כל האבהוּת שיש בעולם.

את כל התום.

אנחנו בעצם מתאבלים היום על דברים שהם כל כך בבסיס הקיום שלנו.

מה יכול לנחם, כששלושה ספרי תורה כאלה מופלאים וקדושים מובאים לקבורה?

ובשבת הקרובה, באופן מאוד נדיר, ייפָּתחו שלושה ספרי תורה

ושלושת ספרי התורה האלה ינחמו אותנו. הם הנחמה היהודית, נחמה ששמעתי בשבוע שחלף שוב ושוב ושוב –

הַמָּקוֹם יְנַחֵם אֶתְכֶם בְּתוֹךְ שְׁאָר אֲבֵלֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם וְלֹא תּוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד.

ספר התורה ראשון שייפתח בשבת הוא ספר על מקום מנחם: בפרשת תרומה, שזה ספר התורה הראשון שנפתח, אחרי שהעם מתאבל – וַיִּתְאַבָּלוּ, וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו – הם מסירים את התכשיטים שלהם,

הם אחרי הנֶּגֶף הנורא, המוות הנורא בחטא העגל. והקב"ה אומר להם: עכשיו כל אחד תורם משהו למקום המשותף של כולם, והַמָּקוֹם הזה – יְנַחֵם אֶתְכֶם. מפני שאתם מבינים שיש לנו מקום, מקום להיות בו, מקום שכל אחד רוצה לתרום לו.

ראינו היום מראות של ליווי; עמידה בצידי הכביש, פרק תהילים שאמרנו בבית. זה לא סתם. הליווי הזה הוא התרומה שלנו למקום המשותף, וכשאנחנו מבינים שאנחנו שייכים לאותו מקום, וניתֵּן לו כל מה שאנחנו יכולים, זה מנחם. הַמָּקוֹם יְנַחֵם אֶתְכֶם – וזה ספר התורה הראשון שנפתח בשבת; מקימים מקום, מקימים משכן.

ספר התורה הנוסף שייפתח בשבת יהיה פרשת שקלים.  פרשת שקלים זו הנחמה שקוראים לה "בְּתוֹךְ שְׁאָר אֲבֵלֵי  צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם".

כל אחד מְצוּוֶּה, אחרי חטא העגל, להרים את הראש – כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל – ולתת. חצי שקל. לא יותר, לא פחות,

כדי להבין שמה שבונה אותנו זה ההשלמה של האחר. אנחנו "בְּתוֹךְ שְׁאָר אֲבֵלֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם", אנחנו לא לבד, והמקסימום שלנו הוא חצי, וההוא לא יכול בלעדיי ואני לא יכולה בלעדיו או בלעדיו וזה לא משנה מאיפה הם באים ומהן הדעות הפוליטיות שלהם, אתם צריכים להבין שאתם חצי שקל. אתם שְׁקוּלים, רק כשמישהו אחר משלים אתכם ועומד לצידכם. האחדות והאחווה ינחמו אתכם.

והדבר השלישי – פותחים ספר תורה שהוא של ראש חודש. כי בשבת ייכנס ראש חודש אדר;

מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּין בְּשִׂמְחָה– "וְלֹא תּוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד". זמן שמצווים אותנו לקחת מה שיש ולהרבות אותו עד כמה שאנחנו יכולים.

אלה הם בעצם שלושה ספרי תורה שמדברים על המקום והתרומה שלנו למקום הזה; שמדברים על העם הזה, שכל אחד מבין שהוא חצי ולא יכול בלי החצי האחר; ומדברים על החודש הזה, שאומר לנו: הרבו בשמחה, וְלֹא תּוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד, ויהיה לעם הזה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב ועוד יותר טוב.

אז אנחנו מלווים את המשפחה היקרה הזו באבלה, ובעצם, באבלנו. האבל של כולנו. והתחושה הזו של השיתוף, של התרומה המשותפת, של המאמץ והמלחמה על השמחה, יהיו לכולנו לנחמה.

הַמָּקוֹם יְנַחֵם אֶתְכֶם, ואותנו, בְּתוֹךְ שְׁאָר אֲבֵלֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם וְלֹא תּוֹסִיפוּ לְדַאֲבָה עוֹד.