הדף היומי: ההחמצה של רבי אליעזר בן הורקנוס

רבי אליעזר בן הורקנוס היה אחד מחמשת תלמידיו המפורסמים של רבן יוחנן בן זכאי. כאשר רבן יוחנן בן זכאי ביקש מאספסינוס הרשע "תן לי יבנה וחכמיה", אליהם הוא התכוון, אל חמשת תלמידיו הגדולים שהרביצו תורה ביבנה. למעשה, רבי אליעזר בן הורקנוס היה הגדול שבכולם, כפי שאמר רבי יוחנן בן זכאי עצמו ומובא במסכת אבות (פרק ב' משנה ח'): "רבי אליעזר בן הורקנוס, בור סוד שאינו מאבד טיפה... אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזנים ואליעזר בן הורקנוס בכף שניה מכריע את כולם". מידתו המיוחדת של רבי אליעזר בן הורקנוס, היתה העברת דברי רבותיו בשלמות: "מימי לא אמרתי דבר שלא שמעתי מרבי, ולא חיסרתי מרבותי אלא ככלב המלקק מן הים". הוא העביר את תורת רבותיו, שהיתה כמו ים ענק, ולא חיסר ממנה כמעט כלום. הוא היה רבו של רבי עקיבא, לפניו למד את כל התורה החל מאלף בית. אף על פי שרבי אליעזר בן הורקנוס לא גדל בבית תורני, אלא בבית של הורקנוס העשיר, הוא מסר את נפשו על התורה, גם בזמנים שבהם לא היה לו אוכל, כיוון שאביו הדיר אותו מנכסיו.

אך למרות גדולתו הרבה, במשך שנים רבות ישב רבי אליעזר בן הורקנוס בביתו, ולא זכה שתלמידים ילמדו ממנו תורה. כל שנותיו האחרונות, עד יום מותו, עברו בצורה הזו. וכי אפשר לתאר איזה צער ויגון יש לגדול הדור, שיודע את כל תורת רבותיו מהדור הקודם במדויק, ובעבר היו לו מאות תלמידים, וכעת אין יוצא ואין בא בשערי ביתו?!

הסיבה לכך היתה מחלוקת גדולה בינו ובין רבן גמליאל. המחלוקת היתה בהלכות טהרות. האמת היא שהמחלוקת היתה מול כל חכמי ישראל, אלא שמחלוקת בין יחיד ורבים אינה דבר נדיר, הרבה פעמים נחלקו החכמים ועמדו במחלוקת, והתלמידים היו שונים את שתי הדעות, ובדרך כלל פוסקים כרבים. במקרה הזה, הוויכוח היה חריף מאד. הנושא היה תנור טמא, שנחתך לחלקים קטנים והורכב מחדש. האם פקעה טומאתו, או לאו? רבי אליעזר הביא אותות ומופתים לדבריו, וחכמים לא קיבלו את האותות, שכן התורה לא בשמים היא. רבי אליעזר עמד על דעתו, אלא שכאן התערב הנשיא רבן גמליאל. הוא סבר שאין מקום למחלוקת מול כל החכמים מול הנשיא, ושעל רבי אליעזר לבטל את דעתו. רבי אליעזר, שהיה גדול מכולם, סבר שהוא אינו חייב לבטל את דעתו, וכך החליט רבן גמליאל לנדותו.

אחרי הנידוי נאלצו לפרוש ממנו כל תלמידיו, ובראשם רבי עקיבא, שהיה דבוק בו במשך שנים רבות מאד. ארבעים שנה למד לפניו,  וכל שאלה היה שואל ממנו, ועתה נאלץ לפרוש ממנו!

לרבי אליעזר היתה קפידא על רבן גמליאל, ואשתו של רבי אליעזר, שהיתה אחותו של רבן גמליאל, חששה שהקפידא תפגע באחיה הגדול, ולכן מנעה מרבי אליעזר ליפול נפילת אפיים, שכן בזמן זה היו רגילים החכמים לבקש בקשות אישיות, והיא חששה שרבי אליעזר יבקש שמדת הדין תפגע ברבן גמליאל. כל יום היתה אשתו של רבי אליעזר, אמא שלום, מתאמצת בתואנות שונות למנוע מבעלה נפילת אפיים. יום אחד שכחה, ולא הגיעה בזמן למנוע את בעלה מליפול על אפיו. היא הגיעה לבית הכנסת בריצה וראתה אותו נופל על פניו, וצעקה: "קום, הרגת את אחי!", ואכן, תוך כדי הדברים נשמע קול שופר מביתו של רבן גמליאל – הוא נפטר. כה גדול היה כוחו של רבי אליעזר.

כאשר חלה רבי אליעזר את חוליו האחרון, באו תלמידיו להיפרד ממנו. הם הקפידו על מרחק של ארבע אמות, שכן הנידוי של רבן גמליאל היה עדיין בתוקף. רבי אליעזר היה בצער גדול  מאד, אבל היה צלול וחד כתער עד הרגע האחרון. בנו חשב לעזור לו או להעיר לו הערות, אבל עד מהרה הוא גילה שאביו אינו צריך שום עזרה או הכוונה, גם לא ברגעי חייו האחרונים, וכך אמר לתלמידיו: "אוי לכם שתי זרועותי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין. הרבה תורה למדתי, והרבה תורה לימדתי. הרבה תורה למדתי – ולא חיסרתי מרבותי אפילו ככלב המלקק מן הים. הרבה תורה לימדתי - ולא חיסרוני תלמידי אלא כמכחול בשפופרת. ולא עוד, אלא שאני שונה שלש מאות הלכות בבהרת עזה, ולא היה אדם ששואלני בהן דבר מעולם. ולא עוד, אלא שאני שונה שלש מאות הלכות, ואמרי לה שלשת אלפים הלכות, בנטיעת קישואין, ולא היה אדם שואלני בהן דבר מעולם, חוץ מעקיבא בן יוסף".

כל כך הרבה הלכות ידע רבי אליעזר, אך מרוב שהיו סבוכות ועוסקות בנושאים לא ידועים, הוא אפילו לא נשאל עליהן מאף אחד, חוץ מרבי עקיבא.

הקפידא של רבי אליעזר היתה גם על רבי עקיבא, ובאותו מעמד הוא בישר לרבי עקיבא כי נכונה לו מיתה קשה. ואכן, רבי עקיבא היה אחד מעשרת הרוגי מלכות שנהרגו בייסורים על ידי השלטונות הרומאים. 

רבי עקיבא סיפר כיצד הלך עם רבי אליעזר בדרך, שאלו שאלות בהלכות כישוף, ורבי אליעזר הראה לו דברים מופלאים שבן תמותה אינו יכול להבין. כאשר הגיעו הרגעים האחרונים ממש, שאלו רבי עקיבא שאלה בדיני טומאה, והשיב רבי אליעזר "טהור", "ויצאה נשמתו בטהרה".

התחיל רבי עקיבא מכה בבשרו עד שדמו שותת לארץ. פתח עליו בשורה ואמר: "אבי, אבי, רכב ישראל ופרשיו, הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותן". הצביע רבי עקיבא על האבן עליה היה יושב רבי אליעזר, ואמר: האבן הזו ארון קודש, וספר תורה היה מונח עליה.

רבי אליעזר נקבר בכפר עלמה, צפונית למירון.