מה שלמדתי מאיסטניס: הם לא עושים דווקא, אלא יש להם קשיים והתמודדויות אמיתיים

איסטניס הוא אדם מעודן ומפונק (רש"י ברכות ט"ז ב'), אנין טעם, רגיש לנְקִיוּת, שדעתו קצה ולבו נמאס בכל דבר מגונה שהוא רואה (ערוך, אסטניס, רשב"ם ב"ב קמ"ה ב'). היה מקום לומר שבכל הנוגע להלכה, אין מקום לתת לאסטניס הנחות, פטורים, התאמות והקלות, אלא לתת לו להתמודד כמו כל אדם אחר. בסך הכל יש בחירה חופשית, ואם קשה לו – בעיה שלו, שיתמודד. אותה סברה היה מקום לומר גם על מי שאיטר יד. ובכל זאת, רואים בהלכה שלא כך הדבר. ההלכה נותנת הֲקַלּוֹת והנחות למי שזה טבעו, כי מבינים שזה מעבר לנקודת הבחירה שלו, ואין בכוחו לשנות לגמרי את טבעו. זה לא פטור גורף מכל מה שקשה לו, אבל ההלכה בהחלט מתחשבת בו בדברים מסוימים.

לא לכל קושי רגשי יש הכרה הלכתית מפורשת, ותפקידנו בחינוך לא להנציח מצב נוכחי, אלא לעזור להתקדם. לפעמים עצם גיל ההתבגרות מוציא את המוח מאיזון, כשאזורים מסוימים מתפתחים בו ראשונים, וכוחות אחרים עדיין לא. לפעמים הפרעת קשב או לקויות שונות גורמות לפערים, ולפעמים טראומות ואירועי החיים גורמים לאדם להיות הישרדותי יותר. תהיה הסיבה אשר תהיה, בין אם הבסיס נוירולוגי או התפתחותי, בסוף נוצר מצב שהברקסים לא כל כך עובדים, ואז, יש כללים בחינוך שקצת שונים מהכללים הרגילים ("נתיבי-חינוך" לאדמו"ר מסלונים זצ"ל). תפקידנו לעבור עם הילדים שלנו תהליך חיובי, שיהיו מחוברים ולא מרוסקים, אופטימיים ולא מיואשים, לבביים ולא ציניים וקרים. בדרך, זה מחייב לפעמים קצת לשתוק, קצת להכיל וקצת לחפש ביצירתיות נקודות של חיבור, מתוך מוּדעוּת, שכמו האיסטניס – הם לא עושים דווקא, אלא יש להם קשיים והתמודדויות אמיתיים.

כתוב בספרים, שיש באדם שלושה איברים, שמייצגים שלוש מערכות עיקריות: מֹחַ, לב כבד. המֹחַ הוא מלך הרציונליות, "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ" (קהלת ז', י"ב), והוא צריך להיות פנוי ללמידה ולעיבוד נתונים. הלב מייצג את עולם הרגש והדמיון, זה המנוע של האנרגיות והרצונות. חז"ל אמרו ש"צדיקים - לבם ברשותם" (בראשית רבה, ל"ד י'). זה לא שאין להם לב, חלילה, רק ש"יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ" (משלי י"ב, י'), והם מצליחים לנהל ולרתום את מנוע הרגש וההתפעלות שלהם לעבר מטרות האמת. לבסוף, הכבד מייצג את כוחות הגוף התאוותניים יותר. כאשר המערכות מסונכרנות נכון, אז הסדר הנכון הוא: מח, לב, כבד (אותיות: מלך). המֹחַ יודע לשלוט ולתת לכל כוח את צרכיו: אוכל וסיפוקים לכבד, תקשורת חברתית וריגושים ללב, ואז המנוע מחובר, ומאפשר התקדמות לשכל, להציב יעדים ולהתקדם אליהם.

לפעמים האיזון הזה מופר, בגלל כל מיני מורכבויות ובעיות, וזה גורם לבעיות של מצבי סיכון, נשירה, תפקוד לקוי וגם כל מיני עיוותי חשיבה כדי להצדיק את המצב. אנחנו, כהורים ומורים, צריכים להילחם בחוסר האיזון הזה, אבל בחכמה. "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה" (משלי כ"ד, ו'). המלחמה הזאת מחייבת להכיר בנתוני הפתיחה ובמציאות, כדי לעזור להם להתקדם באמת ולהגיע לאיזון נכון בדרך לבחירות טובות.