"מבצע חתונה": המהלך הנועז ששינה את חיי היהודים ברוסיה

אם תיקלעו למכון מאיר הירושלמי, וחשקה נפשכם בשיעור גמרא, תפגשו אולי ברב יוסף מנדלביץ', מרבני המכון. כאשר תאזינו לשיעורו המרתק, אולי תזהו שרידים של מבטא רוסי, אבל לא תוכלו לדמיין שהאיש הזה היה אחד ממעטים ששינו את פני העולם, לכל הפחות עבור יהודי רוסיה. וודאי לא תוכלו לדעת, כי עד גיל עשרים, לא היה לו שמץ של מושג על יהדותו, או מה זו יהדות בכלל.

מנדלביץ' נולד בריגה בשנת 1947, תחת השלטון הקומוניסטי. יהדות או לימודי יהדות היו אסורים בתכלית, והיוו פגיעה בכוח הייצור הסובייטי. עברה היהודי המפואר של ריגה נמחק בידי הקומוניסטים. גם סופם הטראגי של יהודי ליטא, אוקראינה ולטביה, נמחק. אסור היה להקים אנדרטאות באתרי רצח ההמונים, כגון באבי יאר. צעירים יהודים היו פוקדים בהיחבא את המקום שבו נמחקו משפחותיהם וקהילותיהם.

בשנת 1962 התעקשו צעירים יהודים מריגה להציב לוח זיכרון באתר טבח ההמונים שביער רומבולה, שם נרצחו כ-25,000 יהודי ריגה תוך שבוע(!), בפיקודו של הנאצי המתועב פרידריך יקלן. (יקלן נתלה בפומבי בסיום מלחמת העולם, ושותפו הלטבי, הרברסט צוקורס, חוסל בהמשך בדרום אמריקה ע"י סוכני המוסד הישראלי). הם הציבו לוח עץ פשוט, ועליו כתבו "כאן נרצחו עשרים וחמשה אלף יהודים בידי הנאצים". הלוח הוסר מיד על ידי השלטונות, בטענה שאין הבדל בין יהודים לאזרחים סובייטים אחרים. לאחר מאבק אושר הנוסח: "כאן נרצחו אזרחים סובייטים על ידי הפאשיסטים"...

צעירי ריגה התעקשו לקיים טקס זיכרון מדי שנה באתר הרצח. בשנת 1967 השתתף בו יוסף מנדלביץ', ובו במקום הרגיש שעליו לחזור אל מקורותיו ולהיות חלק מעם ישראל, על כל המשתמע מכך, בספרו הוא כותב: "באותו רגע שמעתי את קול ה', שקרא לי לצאת לדרך. באה שעתי לקחת על עצמי את מילוי כל המצוות שנצטוו בני ישראל. מנדל [גורדין] הראה לי את הדרך בדוגמה ובמופת אישיים. עדיין הייתי רחוק מלהיות יהודי באמת, אך ביני לבין עצמי החלטתי לבחור בדרך הישר, והחלטתי זו התקבלה אצלי מתוך הכרה מלאה. וכך, מתוך תחושה פתאומית של זיקתי לעם ישראל הגעתי לידי הבנת זיקתי לה'".

מנדלביץ' התחיל בפעילות יהודית בריגה, לימד צעירים את השפה העברית, וכן ידע בסיסי אודות היהדות, ידע שהוסתר מהם על ידי מערכת החינוך הסובייטית. הוא הגיש יחד עם חבריו בקשות עליה לארץ ישראל, בקשות שהיו מסורבות בדרך כלל. בסופו של דבר נקעה נפשם של המסורבים, והם החליטו לנקוט יזמה אמיצה ומפתיעה: לחטוף מטוס רוסי.

ברוסיה של אותם ימים, כל פעולה הכי קטנה, שנחשבה כפגיעה בייצור, כהימנעות מעבודה או כהבעת דעה "מסוכנת", היתה עילה לשליחת אדם לעבודת פרך לשנים רבות בסיביר. חטיפת מטוס מהממשל הסובייטי, כמוה כהתאבדות!

אך אותם פעילים יהודים החליטו שאין להם טעם בחיי גלות והסתרת יהדותם. או שתצליח פעולתם, או שתיכשל – אבל תעשה רעש בעולם. הרעיון כונה "מבצע חתונה", שכן הוא הוסווה כנסיעה לחתונה של חברים. בין חברי הקבוצה היה גם טייס, מארק דימשיץ. החברים ביקשו עזרה לרעיון הנועז ממדינת ישראל, ולשם כך שלחו מסר מוצפן דרך תייר ישראלי שביקר בבית הכנסת בלנינגרד, אך ראש הממשלה, גולדה מאיר, חששה מההשלכות של אירוע שכזה, והביעה את התנגדותה. התייר העביר בשמה את המסר: "הפרופסור הראשי אינו ממליץ על השימוש בתרופה". מארק דימשיץ לא גילה זאת לחברי הקבוצה כדי שלא להפיל את רוחם, והמבצע יצא לדרך.

ב-15 ביוני 1970 הגיעו 12 חברי הקבוצה לשדה התעופה סמולוניה שע"י לנינגרד, ורכשו כרטיסים לטיסה לפריאוזרסק, כשבתכניתם להשתלט על הטייס, ולהטיס את המטוס לשוודיה. כצפוי, אנשי הקג"ב, שעקבו אחריהם, עצרו אותם עם העלייה למטוס, והקבוצה כולה נעצרה והועמדה בפני סדרת משפטי ראווה. מארגן המבצע אמר: "ידעתי שניתפס. החשש שלי היה שניעצר לפני האירוע, וישפטו אותנו בלי שהעולם ידע". והוא אכן צדק. המשפטים הפכו למשפטי ראווה המסוקרים בעולם כולו, והביאו את סירוב העלייה הרוסי למודעות העולמית.

במשפט, שהתפרסם כ"משפט לנינגרד הראשון", נשפטו חברי הקבוצה לעונשים קשים. שני המארגנים נידונו למוות, ומשתתפים אחרים נידונו לעבודת פרך. יוסף מנדלביץ' נידון ל-15 שנות עבודת פרך בסיביר.

בנאום  תגובה ששודר ברדיו אמרה ראש ממשלת ישראל: "בזעם ובכאב שמעה ממשלת ישראל את הידיעה על שפיטתם של שניים מעצורי לנינגראד למוות בירייה, ושל האחרים לתקופות מאסר ממושכות. המשטר הסובייטי הנוכחי ממשיך במסורת של רצח קורבנות יהודיים חפים מפשע ועלילות-דם, שהיתה נחלת רוסיה הצארית, וממשיכה להנחות גם את ההנהגה הנוכחית. זעקתו של העם היהודי והתגובות בעולם כולו, ההולכים ומתגברים, יבקיעו גם את מסך־הברזל ולא יאפשרו למשטר האכזרי להמשיך בנקמנותו בקורבנות חסרי-מגן וחפים־מפשע".

יוסף מנדלביץ' הוכנס למאסר. עקב התעקשותו לשמור מצוות הוא הועבר לשלוש שנים של "תנאים מחמירים", מתוכם כחודשיים שבת רעב בדרישה לאוכל כשר. גם האסירים האחרים סבלו קשות, וכונו בתקשורת העולמית "אסירי ציון".

אך ההד העולמי עשה את שלו. השלטונות הרוסיים לא יכלו להסביר לאומות העולם מפני מה הם מונעים מיהודים לעלות לישראל, ושערי מסך הברזל נפתחו באופן חלקי. 300,000 איש קיבלו אישורי יציאה מרוסיה (לעומת 3000 בכל העשור הקודם), מתוכם יותר ממחצית עלו לארץ ישראל. עונשי חבורת "מבצע חתונה" הומתקו בחלקם, ובסופו של דבר כמעט כל חברי הקבוצה זכו לעלות לארץ ישראל.

יוסף מנדלביץ' המשיך בפעילותו גם בארץ. הוא הספיק לרכוש השכלה בתחומים שונים, לקבל סמיכה לרבנות, לקבל תואר דוקטור לשם כבוד, ובעיקר התמקד בהפצת יהדות ובלימוד תורה וגמרא לרבים.