האם יש הוכחה לקיום החומר? החוקר שהפך את כל מה שחשבנו על המציאות

ד"ר ברנרדו קסטרופ הוא פילוסוף ומדען מחשבים, פעיל בכמה מהמעבדות המדעיות המובילות בעולם. קסטרופ כתב מספר ספרים העוסקים בפילוסופיה של הנפש וההכרה, אבל בשנים האחרונות הוא פרסם ספר עם השם הפרובוקטיבי: "Why Materialism is Baloney", כלומר: "מדוע מטריאליזם הוא שטויות?".

מטריאליזם הוא "טבעיות", הכל בעולם רק טבע. לפי קסטרופ זו לא דעה שגויה, זו פשוט תפיסה ילדותית של העולם. טענתו של קסטרופ היא לא שיש חומר, ומעבר לו יש גם רוח. זו גישה המכונה "דואליזם", שניות. לפי קסטרופ יש בעולם רק רוח. מה שנראה כמו חומר הוא בסך הכל סוג של גילוי של הרוח. שיטה זו מכונה "אידיאליזם", והיא הקרובה לאמונה היהודית: "מי שאמר לשמן שידלק יאמר לחומץ שידלק".

גישה זו פופולארית פחות בדיון המודרני, שכן אנשים נוטים בטעות לראות אותה כ"קונספירציה", כאמירה ש"החיים הם אשליה", מטריקס וכדומה, בעוד האמת הפוכה: המפגש היחיד שלנו עם המציאות הוא דרך התודעה שלנו, דרך הרוח, דרך המציאות המופשטת. הידע שלנו על המציאות והחומר הוא סוג של עיבוד משני שאנחנו עושים.

קסטרופ מעלה טיעונים פשוטים וברורים מאד. השער היחיד שלנו למציאות הוא התודעה שלנו, אבל היא בבירור לא חומרית. חומר אינו יכול לחשוב אודות עצמו, והעובדה שהוא נעשה מורכב, כמו מעבורת חלל, נניח, עדיין אינה מהווה סיבה שהוא יחשוב אודות עצמו. 

כל הידע שלנו על העולם הוא באמצעות התודעה, שהיא מערכת לא חומרית, ולכן אין בעצם שום הוכחה לקיומו של החומר. המציאות היחידה שאנו יודעים היא חוויית החומר, בתודעה הלא חומרית. להיות מטריאליסט פירושו להכפיל את המציאות, ואילו ברירת המחדל היא שהתודעה הלא חומרית, נבראה כך שהיא חווה עולם.

גם לפי המטריאליזם אנחנו לא נחשפים לחומר עצמו. גם מה שאנו רואים, לכאורה, בעיניים, הוא דימוי שנוצר בתוך המוח שלנו. קרני אור שחוזרות יוצרות תמונה מוחית, ותיאורטית ייתכן שאנשים שונים או יצורים שונים יראו אותו דבר בצורות שונות. הראיה היא פעולת יצירה, לא "הדבר לכשעצמו". השיפוט אודות תפיסת החושים הוא שיפוט של המוח, ובמיוחד לפי המטריאליזם אין שום סיבה לחשוב שהשיפוט הזה נכון, או מגיע לדבר האמיתי.

התודעה, לפי קסטרופ, היא חלק מתודעה כללית. ההגבלה שלנו בגוף מצמצמת את ההכרה לתחומי הגוף, אבל ככל שהאדם מקשיב לנפש ולאמת הפנימית, הוא עשוי להתחבר לתודעה הכללית. רעיון זה מקביל ל"שכל הפועל" שעליו דיבר הרמב"ם, ועוד מקדמונינו. החכמה היא לא יצירה שלנו. אנחנו נחשפים אליה, משיגים אותה, אבל לא מייצרים אותה. כשם שכללי המתמטיקה הם דבר מופשט שקיים עוד לפני שהאדם משיג אותו, ולכן אנשים שונים יכולים להשיג אותו בנפרד, כך גם כל העקרונות המופשטים, כל החכמה, קיימת לפני שהאדם משיג אותה. היא דבר עצמאי, היא בריאה של הקב"ה.

כאשר אדם מת, אומר קסטרופ, התודעה לא נעלמת ולא מתכווצת. להיפך, היא מתרחבת. המוות הוא הסרת מגבלות וחסמים. דעה זו מסכימה לדעת היהדות, כמובן.

ההבדל בין אידיאליזם לתיאוריות האשליה והסוליפסיזם, הוא שלא נטען כי כל המציאות היא דמיון שלי, ואנשים אחרים אינם קיימים. לא כך. כל תודעה של כל אדם קיימת ועצמאית, רק החומר נמצא בתודעתנו, "חוקי הטבע" הם חוקים של יצירת מה שאנחנו קוראים לו מציאות, בחוויה שלנו.

למעשה, כשחושבים על זה, אין משמעות לשאלה אם קיים חומר, שכן אין לנו מושג מה זה חומר, מעבר לחוויה שהוא גורם לנו. כאשר אני רואה שולחן, מה שמתרחש הוא שבמוחי נוצרת תמונה של שולחן. אין לי מושג מה המשמעות של "יש שולחן" מעבר לתמונה שבמוחי.

לכן, אומר קסטרופ, אם מטריאליסטים מדברים על ספקנות, תפיסת העולם שלהם נופלת ראשונה בפני כל ספקנות.