אחייניתו של הסופר שמחה רז נפרדת בכאב: "דודי השקיע בכתיבת ספריו את כל כוחו, ובזכות כך הוסיף ברכה עצומה לעולם"

"במשך שנים ארוכות, בכל יום שישי בצהריים, הייתי מתקשרת אליו ומנהלת איתו שיחה קרובה ואוהבת", מספרת הילה וולברשטין על הקשר המיוחד שהיה לה עם דודה, הסופר הנודע שמחה רז. וולברשטין, 59, נשואה ואם לתשעה, תושבת גוש קטיף לשעבר וכיום בנוף איילון, סופרת וראש מרכז "כיסופים" לנשות גוש קטיף והדרום, כתבה מספר ספרים עם דודה, וכאמור תחזקה איתו קשר אמיץ וקרוב. "דוד שמחה נפטר ביום שני לפני מספר חודשים. ביום שישי שלפניו קיימנו את השיחה השבועית שלנו, שאחר כך הבנתי שגם הייתה האחרונה".

"דוד שמחה, אח של אבי שייבדל לחיים טובים וארוכים, פרופ' נחום רקובר, היה אדם מאוד חם, ותמיד אהב שבאנו לבקר אותו. לפני כמה שנים הגענו לביתו, למעלה ממאה בני משפחתנו, והוא קיבל אותנו בסבר פנים יפות ומאירות באופן לא רגיל. הייתה להם מרפסת גדולה בביתם בשכונת בית וגן, שצפתה על חלקים גדולים מירושלים, העיר שכל כך אהב. זה היה מפגש מאוד מיוחד, בו הוא סיפר על תולדות משפחת רקובר ומנדלבום. אמנם עבר זמן קצת יחסית מאז לכתו, אבל אני כבר מאוד מתגעגעת אליו".

אני ולא מלאך, אני ולא שרף

הסופר שמחה רז היה מהסופרים הבכירים בישראל בסוגת כתיבה ביוגרפית, והתמחה במיוחד בכתיבת ביוגרפיות על צדיקים ודמויות מופת תורניות. רז ניחן בכישרון נדיר בתחום זה, ובכתיבתו המרתקת העניק הצצה מיוחדת לאין ספור סיפורים שאירעו בחייהן הייחודיים של אותן דמויות. "על הקיר בסלון ביתו הייתה תלויה תמונה ענקית של רבי אריה לוין", מספרת וולברשטין על הצדיק שאליו היה קשור רז באופן העוצמתי והקרוב ביותר. הספרים שכתב רז על רבי אריה, "איש צדיק היה" ו"צדיק יסוד עולם", חשפו את דמותו להמוני עמך בית ישראל וזכו להצלחה רבה במיוחד. "הציירת שציירה את רבי אריה ציירה את פניו עם המון אור, וכך אכן היה – פניו של רבי אריה היו מאירות באופן יוצא דופן. דוד שמחה ישב והסתכל על פניו של רבי אריה, וראינו איך במהלך השנים הוא ממש ניזון ומקבל עוד ועוד השראה ממאור פניו.

"דוד שמחה הכניס אורחים באופן בלתי רגיל, ואני בטוחה שגם זה היה בהשפעתו של רבי אריה. אנשים מכל רחבי הארץ רצו לשמוע על הצדיקים שעליהם דוד שמחה כתב, ולשם כך היו מבקשים לבוא אליו. דוד שמחה היה עסוק במלאכתו, אבל תמיד כשאנשים באו אליו הוא נתן להם את כל הזמן שבעולם בחביבות מיוחדת. באופן טבעי אנשים רצו לשמוע סיפורים על הדמויות שעליהן כתב ועל התקופה בהן חיו, ודוד שמחה היה מעיין בלתי נדלה של סיפורים על כל דבר ועניין. בנוסף לכך, במשך לא מעט שנים הייתה לו תוכנית ברדיו בימי שישי, וגם שם הוא חלק עם המאזינים סיפורים מיוחדים על אישים ונושאים שונים".

מה תוכלי לספר על הבית שבו שמחה נולד וגדל?

"דוד שמחה גדל בירושלים. הוא קרוי על שם סבו, הרב שמחה מנדלבום, שבנה את הבית שלימים הפך להיות בית מנדלבום המפורסם. כשראשוני המתיישבים יצאו מהעיר העתיקה והתחילו לגור בשכונות שקמו מחוץ לחומות, אמר הרב שמחה שהוא רוצה לגור במקום רחוק מהעיר העתיקה, כדי להרחיב כמה שיותר את גבולות העיר. אגב, על שם הרב שמחה מנדלבום קרוי גם הרב שמחה קוק זצ"ל, רבה של רחובות לשעבר".

"סבי, אביו של דוד שמחה, היה הרב חיים רקובר, תלמיד חכם גדול שהיה בקיא מאוד בש"ס. בנוסף לכך, היה לו בית מסחר מאוד גדול בירושלים. סבתא ניהלה את העסק כדי שסבא יוכל ללמוד תורה, והם גם עסקו רבות בעשיית חסד. דוד שמחה למד בצעירותו בישיבה בירושלים ואחר כך בחיפה. הוא גם למד תקופה בישיבת מרכז הרב, ובנוסף לכך בנערותו היה חבר בלח"י. לאחר שהתחתן המשיך דוד שמחה לגור בירושלים, ובשלב מסוים יצא לשליחות מטעם הסוכנות היהודית באפריקה. בשנים ההן היה נוהג, שנקבע על ידי בן גוריון, שמי שיוצא לשליחות מטעם מדינת ישראל צריך לעברת את שמו. דוד שמחה, ששמו המלא היה שמחה זלמן רקובר, עברת את שם משפחתו לרז – ראשי תיבות של רקובר זלמן".

בתוך כל זאת, איך הוא התחיל לעסוק בעולם הספרות?

"דוד שמחה היה בקשר הדוק וממושך עם רבי אריה לוין. רבי אריה היה בן בית אצל סבא וסבתא שלי, שנתנו לו כסף לטובת הצדקות שהיה מחלק, ודוד שמחה היה מתלווה אליו. אחרי שרבי אריה נפטר הסיפורים אודותיו התחילו לזרום כמים, ודוד שמחה החליט להוציא ספר לזכרו. זמן קצר לפני כן הוא טס לארצות הברית ונפגש עם הרבי מלובביץ'. הוא החל לספר על רבי אריה וראה שהרבי מבקש לשמוע עוד ועוד, וגם מכך הבין כמה זה חשוב ומעניין. הוא השקיע רבות באיסוף הסיפורים ובכתיבתם. המוטו שלו היה, שדווקא הסיפורים שהם לכאורה קטנים ויום-יומיים הם אלו שמראים יותר מכל עד כמה האדם הוא גדול. הוא גם אמר שאם מתארים אדם כמלאך, קדוש, צדיק ושרף, זה מקשה על אנשים להתחבר לדמותו ולחשוב שגם הם יכולים לעשות מעשים כל כך טובים".

בשירות משרד החוץ

"הספר על רבי אריה זכה לאהבה והצלחה גדולה מצד קהל הקוראים", ממשיכה וולברשטין, "וזה עורר אצלו את הרצון להוציא עוד ועוד ספרים. עם השנים יותר ויותר אנשים הכירו את פועלו, ופנו אליו כדי שיכתוב ספרים על רבנים חשובים ונושאים נוספים. כך הגיעו לעולם, בין היתר, הספרים על הרב אברהם יצחק הכהן קוק, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, הרבי מקוצק, רבי זושא ורבי אלימלך, רבי נחמן מברסלב ועוד. בנוסף הוא הוציא חמישה כרכים על פרשות השבוע, וזו למעשה הייתה הפעם הראשונה שמישהו ליקט בספר אחד דברי תורה מפרשנים קדומים ועד לרבנים בני דורנו. הוא גם חיבר ספר על אגדות התלמוד, ספר בסגנון ספר החינוך על תרי"ג מצוות, ספרים על ירושלים וארץ ישראל, חוברת 'יהדות על רגל אחת' לבקשת משרד החוץ לטובת הדיפלומטים שלא ידעו דבר על היהדות ועוד. דוד שמחה השקיע בכתיבת ספריו את כל כוחו וכישרונותיו, ובזכות כך הוסיף ברכה עצומה לעולם.

"הייתה לי הזכות לעבוד איתו על חלק מהספרים, ועל כך אני שמחה ומודה לקב"ה. למשל, כשביקשו ממנו לכתוב את הספר על הרב קוק הוא כבר היה מבוגר יחסית והיה לו קשה ללכת ולראיין אנשים וללכת לספריות כדי למצוא חומרי ארכיון, וכך אני זכיתי לעשות זאת".

וולברשטין מספרת, כי חלק מהרעיונות לספרים התגלגלו דרכה: "למשל, הספר על הרב גץ, רב הכותל. אורי אורבך, שהיה חבר מאוד טוב של בן הרב, שנרצח בפיגוע ליד נווה צוף, הפנה את העניין הזה אליי. אני כתבתי את הספר והעברתי לדוד שמחה שיערוך אותו. עוד ניתן לציין את הספרים 'משמיע ישועה' על הרב צבי יהודה קוק, ו'איש כי יפליא' על הרב הנזיר, שזכיתי לעשות את התחקירים ולכתוב אותם, ודוד שמחה הופקד על עריכתם.

"אני מודה לה' על הזכות להיות אחייניתו של האדם הגדול הזה, ועל הזכות להיות שותפה בחלק מהספרים שהוציא. אני מקווה ומאמינה שעוד ועוד אנשים מעם ישראל יקראו את הספרים שדוד שמחה כל כך השקיע בהם, ובזכות כך יזכו לחיות חיים גדולים, טובים ומשמעותיים יותר".