העתיד משפיע על העבר? התיאוריה המרתקת של פרופ' יקיר אהרונוב

אלכסנדר פלמינג גידל ב-1928 מספר תרביות של חיידקים בשביל המחקר שלו, ואז קרתה תקלה. מבלי ששם לב, לתוך אחת מהן נפלה פטריה כלשהי וזיהמה אותה בעובש. הדבר המפתיע היה שדווקא בצמוד לעובש, החיידקים לא הצליחו להתפתח. כך, בעקבות אותה תקלה, התגלה לראשונה הפניצילין, שבעקבותיו פותחו בהמשך מגוון תרופות האנטיביוטיקה.

בדומה למקרה הפניצילין, קיימות עוד אין-ספור דוגמאות להמצאות שהתגלו לאחר תקלה או אף בעיה מסוימת שהתרחשה. שאלה שמעסיקה כיום לא מעט מדענים, היא אם כל זה לא קרה במקרה. האם, למשל, התרופות האלו היו אמורות להתגלות, וכך לשנות את פני הרפואה של המאה ה-20? השאלה הזו אולי נשמעת לחלקכם הזויה לחלוטין, אבל לפרופסור יקיר אהרונוב מהחוג לפיזיקה באוניברסיטת תל אביב, היא לא.

אנחנו רגילים להתייחס לפיזיקאים, כאנשים רציונליים מאד, שבדרך כלל מספקים הסבר פיזי לכל התרחשות, וודאי לא ימהרו להאמין במיסטיקה.

בשנת 2010 יצא כתב העת המדעי הנחשב  New Scientist בהצהרה, כי "אפקט אהרונוב-בוהם" הוא אחד משבעת פלאי מדע הפיזיקה הקוונטית. את האפקט הזה גילה פרופ' יקיר אהרונוב, פיזיקאי ישראלי מוערך. רשימת הפרסים והתארים שלו ארוכה מאד, והוא אף חבר בחברה המלכותית הבריטית.

יקיר אהרונוב שובר את דימוי הפיזיקאי הרציונלי, וקובע כי מאורעות בעתיד משפיעים על העבר. בניגוד לדימוי החומרני, שהעתיד עדיין לא התרחש והוא נתון בידי המקריות, טוען אהרונוב כי ניתן להוכיח מתוך מחקר הפיזיקה, שהעתיד קיים, ברמה מסוימת, ומשפיע על העבר. בבחינת "הכל צפוי", או "המגיד מראשית אחרית".

אהרונוב פיתח שיטות מדידה וחישוב חדשות המאפשרות להסתכל בצורה שונה לחלוטין על תפיסת הזמן המוכרת לנו. בעזרת "המדידות החלשות" שפיתח, כפי שהוא מכנה אותן, הוא הצליח להראות שלפחות בעולם החלקיקים הזעירים – הקוונטים – קיימים מצבים עתידיים שמצליחים להשפיע על האירועים שמתרחשים בהווה שלנו, ואפילו בעבר.

אל אהרונוב הצטרפו בשנים האחרונות גם מספר מעבדות ברחבי העולם שביצעו מדידות ברמה הקוונטית של החלקיקים הזעירים והדגימו שזה נכון – לפחות בסדרי הגודל הקטנים האלו, העתיד מצליח להשפיע על העבר.

בריאיון לאפוק הוא אומר: "אולי מה שאלוקים מנסה לספר לנו, או שהטבע מנסה לספר לנו, זה שאם שני חלקיקים מתחילים בדיוק אותו הדבר והם נראים לנו מכל הבחינות בדיוק אותו הדבר, באמת יש ביניהם הבדל. אבל את ההבדל הזה ניתן לגלות רק בעתיד".

ולא רק בעולם החלקיקים, גם בעולם הממשי, אולי יש לעולם ייעוד, אומר אהרונוב, והייעוד הזה גרם לכך שבעבר נוצרו החיים על פני האדמה, זו לא היתה פעולה אקראית. היא חלק מייעודו של העולם.  

דבריו מעניינים ומרתקים, בתור פיזיקאי שמוכן לראות ממד נוסף במציאות מעבר לחומר הקיים לפנינו,  אם כי הם לא מייצגים כמובן את האמונה היהודית, המדברת בצורה ברורה על ייעוד שנקבע על ידי הבורא מראש, ולא על ידי "עתיד" עמום. אך אנחנו לומדים מן הדברים, שהפיזיקה לא באמת חד כיוונית, לא טוענת ולא מוכיחה שהכל מוסבר באופן טבעי, אלא שיש בה חורים וחלקים שצריכים השלמה, היא לא מוכיחה שאין צורך ברוחניות, אלא להיפך, חסרים בה מרכיבים, שהרוחניות עשויה להשלים אותם ולהסביר אותם. הפיזיקה היא חלק מחוכמת הבורא, ולא חזות כל המציאות.