ידידיה מאיר: בלב של כל יהודי יש אוצר של יראת שמיים

1. בדרך כלל כשכותבים בעיתון טור על אייטם תקשורתי שיכולות להיות בו התפתחויות גם בטווח הקצר שבין הרגע שבו הדברים נכתבים לרגע שבו הם רואים אור, נוהגים לכתוב אזהרה לקוראים: המאמר נכון לשעת הירידה לדפוס.

זה מה שהייתי צריך לעשות בטור האחרון שעסק בהתעוררות היהודית של החטופים, ובסיפור המופלא של קית' סיגל וההקפדה שלו על ברכת "בורא מיני מזונות" בשבי. בגלל שלא עשיתי את זה, רבים מהקוראים העירו לי ששכחתי להכניס לטור גם את דיבורי האמונה המרגשים שאמר החטוף אלי שרעבי לאילנה דיין.

אז קודם כול, לא כתבתי על שרעבי כי לא ראיתי את הריאיון איתו. מצטער, יש לי דברים חשובים יותר לעשות. סתאאם... אבל ברצינות: הריאיון עם שרעבי שודר אחרי שהטור כבר ירד לדפוס. אחרת הייתי מזכיר, כמובן, את דבריו המחזקים. גם הם פרק בספר ההיסטורי, שדורות יגדלו עליו, "כה עשו חטופינו". ספר שנכתב ברגעים אלה לנגד עינינו.

אבל הנה, למדתי את הלקח ואני מצרף הערת אזהרה: השבוע הטור נסגר ביום רביעי בשעה 16:00. כל התחזקות יהודית מרגשת שתיחשף אחרי המועד הנ"ל – לא יכולה הייתה להיכנס לטור, ועם הקוראים היקרים הסליחה.

2. ומה היה לנו השבוע עד יום רביעי ב-16:00? הו, הרבה: מסיבת ההודיה של דניאלה גלבוע בבית הכנסת "נווה שלום" שליד ביתה בפתח תקווה, בהשתתפות תושבי השכונה ואברכי הכולל שם, בריקודים עם ספר התורה שהוכנס לזכותה בעודה בשבי.

השבת שאגם ברגר עשתה בעיר העתיקה בירושלים. הביקור הלילי שלה בקבר יוסף, עם כל הסמליות שבדבר, וגם הדברים שאמרה שם אמא שלה: "אגם נחטפה כיהודייה, וזה הזמן שלנו לחזור לזהות שלנו, לערכים שלנו, לנהוג כיהודים. שיזכו החטופים להגיע לכאן למקום הקדוש הזה, ששייך לנו היהודים, לא באישון לילה".

לא יודע איך להגיד את זה, אבל אגם, לדעתי זה רק עניין של זמן עד שעיתון "הארץ" מתחיל לתקוף אותך ואת אמא שלך על דיבורי האמונה שלכן. אבל בסדר, עברתן דברים קשים מזה בחיים.

3. השבוע היו גם הראיונות שנתנו מלכי ושלי שם טוב, הוריו של עומר, למחרת חזרתו מבית החולים הביתה.

הם סיפרו על תנאי השבי הבלתי נתפסים שבהם היה, דיברו על הרוח הגדולה שלו, ואז הראו שתי חוברות שחיילי צה"ל השאירו בשטח בעזה, והתגלגלו איכשהו לבנם בשבי, על ידי שוביו, והוא קרא בהן שוב ושוב: החוברת "כארי יתנשא" ("על רוממות הרוח ומדרגת החיים המיוחדת בעת מלחמה") של הרב יגאל לוינשטיין, והחוברת "דבר מלכות" של חב"ד.

עצרתי את הריאיון באמצע כדי לנסות לזהות בתמונה באיזו חוברת מדובר, הרי מדי שבוע יוצאת חוברת כזאת, בכל שבוע עם תוכן אחר (וצבע אחר). ובכן, החוברת שהגיעה לידיו של עומר החטוף, וליוותה אותו במשך יותר משנה, הייתה של השבוע הראשון של חודש שבט תשפ"ד.

נכנסתי לאתר של "דבר מלכות" והורדתי מהארכיון את החוברת הזאת, כדי לנסות להבין אילו מסרים שלחה ההשגחה העליונה, בצורה מופלאה כזאת, לעומר בשבי החמאס, כדי שיקרא אותם שוב ושוב. טוב, אז קודם כול יש בחוברת את הפרשה של אותו שבוע, פרשת וארא, שנפתחת בדברי העידוד של הקדוש ברוך הוא למשה רבנו בזמנים הכי קשים, ממש בשיא השפל של שעבוד מצרים: "וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם, ואזכור את בריתי".

אחר כך, הקדוש ברוך הוא שולח את משה לומר לבני ישראל ולעומר שם טוב את הדברים הבאים: "אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים, וידעתם כי אני ה' אלוקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ...".

הפסוקים האלה, עם ארבע לשונות של גאולה, הם כידוע המקור לארבע הכוסות של ליל הסדר (אם יתפרסם פתאום שעומר קרא את הפסוקים האלה בליל הסדר, שתה ארבע פעמים מיץ ענבים מהפקק של הבקבוק הקטן שהיה ברשותו במנהרה ובירך על זה בכוונה "בורא מיני מזונות" – תדעו שזה פורסם אחרי שהטור שלי נסגר. מבטיח).

4. אבל חוץ מפרשת השבוע יש בחוברת של אותו שבוע גם שיחה ארוכה מאוד של הרבי מלובביץ', שנמסרה בדיוק 60 שנה קודם לכן, בהתוועדות לרגל י"א שבט, היום שבו מציינים בחב"ד את פטירת האדמו"ר הריי"צ, ואת תחילת הנהגתו של הרבי מלובביץ'. באותו מאמר חסידות מדבר הרבי בהרחבה על מושג שמופיע בספר התניא ונקרא "אוצר של יראת שמיים".

התרגשתי לגלות את זה, כיוון שמאז תחילת המלחמה וההתעוררות הרוחנית שהגיעה בעקבותיה, ובעיקר מאז שאנחנו שומעים דיבורים כל כך גבוהים של אמונה מהחטופים ששוחררו, גם כאלה שמגיעים מרקע רחוק מאוד מתורה ומצוות, מתנגן לי בראש שיר נפלא, ולא מספיק מפורסם, של אברהם פריד, על הרעיון הזה מפרק מ"ב בתניא.

האדמו"ר הזקן קובע שם שעמוק בלבו של כל יהודי, גם הרחוק ביותר, יש "אוצר של יראת שמיים". לא פחות. איך הגיע ללב כל יהודי האוצר הזה? הנה ההסבר: "כל נפש ונפש מבית ישראל, יש בה מבחינת משה רבינו עליו השלום, כי הוא משבעה רועים הממשיכים חיות ואלוקות לכללות נשמות ישראל, שלכן נקראים בשם 'רועים' (הכוונה לאבות האומה: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, יוסף ודוד). ומשה רבנו עליו השלום הוא כללות כולם, ונקרא 'רעיא מהימנא'. דהיינו, שממשיך בחינת הדעת לכללות ישראל, לידע את ה', כל אחד כפי השגת נשמתו ושורשה למעלה ויניקתה משורש נשמת משה רבנו עליו השלום".

וכאן מגיעות המילים שאותן שר (והלחין!) אברהם פריד: "כדרך שמחפש אדם מטמון ואוצר הטמון בתחתיות הארץ, שחופר אחריו ביגיעה עצומה – כך צריך לחפור ביגיעה עצומה לגלות אוצר של יראת שמיים הצפון ומוסתר בבינת הלב של כל אדם מישראל". זה דבר מדהים. בלב של כל יהודי יש באופן טבעי אוצר של יראת שמיים. זה הגיע אליו – כלומר, אלינו – ממשה רבינו. לפעמים זה מוסתר, אפילו מאוד מוסתר, אבל אם נחפור ביגיעה עצומה, בסוף נמצא אותו. האוצר לא נמצא מתחת לגשר, ואפילו לא מתחת לתנור. הוא ממש בתוכנו פנימה.

חשוב לשים לב לתופעה הזאת. בעוד שאנחנו תקועים לפעמים בשיח של הכלה והבנה בין מגזרים, ובכל מיני כנסים של אחדות והידברות, רק מבקשים לגיטימציה להביע את הדעה של המחנה שלנו בלי שיבטלו אותנו, יש המוני יהודים בעולם כולו שמזמן עולים קומה ומבקשים: תנו לנו תפילין. תלמדו אותנו לעשות הבדלה. תעזרו לנו לשמור שבת. תחברו אותנו לאוצר שלנו.

5. באותה שיחה מדבר, כאמור, הרבי מלובביץ' על הרעיון הזה: "שעל ידי המניעות והעיכובים... על ידי זה דווקא מתעורר ומתגלה בחינת האוצר של יראת שמיים שבכל אחד מישראל מצד עצם הנשמה, שלמעלה ממדידה והגבלה". ומסיים: "והנה אוצר זה נותנים ליהודי... ועניין זה נעשה על ידי עבודתו באופן של מסירת נפש, שלמעלה אפילו מכוח השכל בדרגה הכי עליונה בשכל. שזהו עניין אוצר של יראת שמיים, שיש בכל אחד ואחד מישראל, מצד היותו חלק אלוק ממעל ממש".

אני יודע, קשה להבין את המושגים הקבליים שכתובים כאן. בשנים האחרונות יצאו אין־ספור ספרים נפלאים שמנסים להסביר לדור שלנו את הרעיונות העמוקים של התניא. אבל הפלא הגדול הוא שאנחנו זוכים לחיות בתקופה שבה אם אתה לא מבין את מה שכתוב בתניא, אתה יכול פשוט לפתוח סרטון שקיבלת בווצאפ של החטוף קית' סיגל מקיבוץ כפר עזה, או של אוהד בן עמי מקיבוץ בארי, להקשיב להם, ולראות בעיניים פשט בתניא. הרי שום דבר טבעי לא יכול להסביר את ההתעוררות הדתית שלהם. את הדבקות שלהם במצוות, בתפילות. זה לא משהו שמזכיר להם את בית אבא או בית סבא. אפילו להפך. אבל את הבית של הסבא של הסבא של הסבא – משה רבנו – זה כן מזכיר להם. ואחרי שחופרים "ביגיעה עצומה" (במקרה שלהם, לצערנו, החמאס הוא שחפר ביגיעה עצומה...), מגיעים לאוצר הגדול.

הטור פורסם בעיתון "בשבע".