מרתק: כיצד לוחות שנה עתיקים מעידים על הלוח העברי?

לוח השנה העברי מוכר לכולנו. הוא משלב את המעקב אחרי השמש והירח. החודש נקבע לפי הירח, השנה – לפי השמש, ואחת למספר שנים יש לעבר את השנה כדי לשמור על ההתאמה ביניהם, שהחדשים יתאימו לעונות השנה, הפסח יהיה תמיד באביב, וכך הלאה.

המוסלמים מונים רק לירח, ולכן חגיהם יכולים לצאת פעם בחורף פעם קיץ. הנוצרים מונים רק לשמש, ולכן אין קשר בין החודש שלהם לבין הירח.

לפני כמה דורות, נמצאו במקומות שונים העתקים של ספר קדום ומעניין, "ספר היובלים" שמו. הספר הזה נכתב בימי הבית השני, בתקופת החשמונאים, על ידי אנשים שפרשו מהיהדות. אולי היו צדוקים, איסיים, לא ברור במדויק. מה שברור הוא שהיו להם הרבה טענות על הכהנים של בית המקדש בירושלים. לדבריהם, הכהנים זייפו את כל התורה, ואחד הדברים הרעים מאד שעשו, הוא שקבעו את הלוח הירחי-שמשי, שמתחשב גם בירח וגם בשמש. לדברי ספר היובלים, הלוח הנכון והאמיתי שמשה רבנו לימד את ישראל הוא רק לפי השמש. השיטה הזו, למעשה, מכחישה את המושג "ראש חודש", המוזכר בתורה, וגם בנביאים – סעודת ראש חדש אצל שאול המלך. הכינוי "יֶרח" לחודש הוא משום שהחודש נקבע לפי הירח, וגם בתורה נאמר על השמש והירח ששימושם הוא לאותות ולימים, לקבוע את הזמנים, צריכים את שניהם. ולכן אצל שאול המלך היו שני ימי ראש חודש, מספק, "יום החדש השני".

למרות היותם של הדברים מוזרים וסותרים את המקורות, היו חוקרים שניסו לטעון שאולי צודקים בעלי ספר היובלים. כך טיבו של מחקר, מחפשים סנסציות. אם לא תגיד הפוך, איך תתפרסם?

אבל אם כבר מחקר, בא מחקר אחר והוכיח את קדמות הלוח העברי כפי שנקבע בהלכה. מתאר ד"ר סשה שטרן: "באזור הקדום של יהודה נמצאו כמה ממצאים קטנים ביותר המתוארכים לתקופת הברזל בתחילת האלף הראשון לפני הספירה, שזוהו בצורה משכנעת כלוחות שנה.

לוחיות העצם הזעירות הללו מנוקבות כולן בשלוש שורות, עשרה חורים בכל שורה. העיצוב הזה, ככל הנראה, נועד לספירה של ימי החודש: אל החור הייתה נכנסת יתד, ובכל יום חדש הייתה היתד עוברת אל החור הבא, וכך היה אפשר לדעת מהו התאריך הנוכחי. בערוער נמצאה לוחית עם שורה נוספת של שנים עשר חורים, לצרכי מעקב אחר שנים עשר חודשי השנה.

החפץ הנפוץ הזה עשוי לומר לנו משהו על לוח השנה שנהג בישראל הקדום או במקרא. שלושים חורי יתד מתאימים היטב ללוח שנה ירחי. בלוחות שנה שמשיים יש לפעמים חודשים של 31 ימים, אך בחודש ירחי לעולם לא יהיו יותר משלושים ימים.

מקור מעניין נוסף למנהג הקדום של הלוח בעם ישראל נמצא במכתבים ששלחו יהודים ממצרים אל הכהן הגדול בירושלים. המדובר ביהודים שגרו באי הפילים יב, בתקופה הפרסית, קצת אחרי עזרא ונחמיה, והם פנו אל יוחנן הכהן הגדול, שהיה בבית המקדש השני בירושלים, בשאלות שונות, בעיקר בהלכה, וכן נמצאו התשובות שהשיב להם הכהן הגדול יוחנן.

אחת השאלות היתה על זמנו של חג הפסח, "שלח לי אימת תעשו הפסח". זה מוכיח שזמנו של הפסח היה תלוי בקידוש החודש בבית הדין של ירושלים, ויושבי יב רצו לדעת מתי יוצא הפסח. מה שמעניין הוא התאריכים והזמנים של האגרות האלו, שמוכיחים כי קביעת התאריכים אז נעשתה לפי ההלכה המוזכרת במסכת ראש השנה.

הכוונה לסוגיית ראש השנה כ ע"ב, שבה מובאות שתי הלכות בנושא קידוש החודש, ואלו הן: א. צריך שיהיה לילה ויום מן החדש. ב. נולד קודם חצות או נולד אחר חצות. הלכה א' נשמעת מפי רבי זירא, ובשמועה נאמר שהוא למד את ההלכה הזו בהיותו בארץ ישראל. הלכה ב' נשמעת מפי אבא אבוה דרבי שמלאי, והוא אומר שמקור ההלכה הוא מ"סוד העיבור".

יצחק הראל מנתח את התאריכים שבמכתבי יב, וכותב: "לפי השיטה הכרונולוגית שנציע, כל 12 התעודות, ללא יוצא מהכלל, משקפות מדיניות מדויקת ואחידה, עקבית ושיטתית, של קביעת ראש החודש. יתירה מכך, המדיניות הזו משתקפת במדויק בשתי הלכות בנושא קידוש החודש המובאות בבבלי ראש השנה כ ע"ב".

הרי המחקר מוכיח בהחלט את קדמות הלוח העברי המקובל בהלכה.