ניסוי יוצא דופן: מה קרה לנער שלא ישן 11 ימים ברצף?

כשרנדי גרדנר, נער בן 17 מסן דייגו קליפורניה, החליט לבצע את הניסוי הזה, הוא לא שיער מה תהיינה ההשלכות מרחיקות הלכת שלו. רנדי החליט לבדוק כמה זמן אדם יכול להישאר ער ללא שינה, ומטרתו אמנם הייתה להשתתף בתחרות מדעית בבית ספרו - אך לבסוף הפך הניסוי שלו לאירוע שמשך תשומת לב בינלאומית. 

הניסוי שלו החל ב-28 לדצמבר 1963. 

לצידו  היה חברו הטוב ברוס מקאליסטר, שהתנדב לתעד את הממצאים. 

מאוחר יותר, הצטרף לניסוי של השניים גם חוקר צבאי בשם ד"ר וויליאם דמנט, מומחה מאוניברסיטת סטנפורד, שעסק אז בחקר השינה.

"בהתחלה, רנדי הרגיש עירני ונמרץ", שחזר חברו ברוס. אך ככל שעברו הימים, החלו להופיע אצלו תסמינים ברורים, שלא לומר מדאיגים, של חוסר שינה. 

"כבר ביום השני לניסוי, רנדי התחיל לאבד את הריכוז, ולשכוח מילים. ביום השלישי, הוא התקשה להחזיק בידיו חפצים, והיו לו תנודות קיצוניות במצבי הרוח. ביום הרביעי הוא החל להיכנס להזיות, לבלבול קוגניטיבי ולקשיים בזיהוי עצמים פשוטים כמו כוס או מזלג", תיאר ד"ר דמנט את מצבו, תוך שהוא מדגיש כי התסמינים היו זהים לאלו של אדם שתוי, "רק בלי האלכוהול".

לאורך כל ימי הניסוי רנדי עבר בדיקות קוגניטיביות ותצפיות רפואיות שמטרתן הייתה לוודא שלא נגרם לו נזק קשה או קבוע. 

הניסוי הסתיים לאחר 264 שעות, שהם 11 ימים מלאים ללא שינה. ומה קרה לאחר מכן? רנדי ישן 14 שעות ו-46 דקות ברצף, ביום הראשון שלאחר הניסוי. ביום השני הוא ישן 10 וחצי שעות, ורק אז התחיל לחזור לאט למסלול השינה הרגיל שלו. 

אך מה קרה עשרות שנים מאוחר יותר, בשנת 2017? גרדנר דיווח שהוא התחיל לחוות נדודי שינה רציניים שהחלו עשר שנים לפני כן, בשנת 2007, והוא האמין שהשתתפותו במחקר השינה של ה-60 גרמה לזה. 

האם ישנם אנשים נוספים שעשו את הניסוי הזה? בעבר דווח על טוימי סילבו מפינלנד, ששבר את השיא של רנדי ונשאר ער במשך 276 שעות, וגם מורין ווסטון מאנגליה שנשארה ערה במשך 449 שעות - שהן בינתיים השיא הגבוה ביותר שנרשם מאז.

***

הניסוי של רנדי גרדנר נחשב עד היום לאחד התיעודים המפורטים הראשונים של השפעות חוסר שינה קיצוני על גוף האדם. הוא עורר דיון רחב בעולם המדע והרפואה, ואף גרם להגבלות מחמירות יותר בניסויים עתידיים הקשורים בשינה.

למרות שאין עדות לנזק תמידי שנגרם לרנדי, מומחים מזהירים כיום שמחסור כרוני בשינה עלול לגרום לנזקים חמורים למוח, למערכת החיסונית וללב. רנדי עצמו הפך לדמות מיתולוגית בתחום חקר השינה, אך הודיע מאוחר יותר שהוא לא ממליץ לאף אחד לנסות את מה שעשה.

המקרה שלו מדגיש עד כמה שינה אינה מותרות – אלא צורך בסיסי לקיום אנושי תקין.