בואו לגלות את הסודות של פרק כ"ב בתהילים – התפילה שהדהדה בארמון אחשוורוש

פרק כ"ב בתהילים, הפותח במילים "למנצח על אילת השחר", הוא מזמור המבטא קריאה נרגשת לעזרה, תחושת עזיבה וסבל, אך גם אמונה וביטחון בישועת ה'. פרק זה נאמר על ידי אסתר המלכה בעת שנכנסה לארמון אחשוורוש במסירות נפש למען הצלת עמה. תחושתה של אסתר, העומדת לבדה מול גזרת ההשמדה, משתקפת בפסוקים המציירים תמונה של אדם השרוי במצוקה קשה, מוקף באויבים, אך נושא את עיניו בתחינה אל ה'. הפרק מלמד על כוח התפילה היהודית, על ענוותנות הצדיקים מול גאוות הרשעים, ועל האמונה כי גם ברגעי החושך הגדולים ביותר, ה' מאזין לתפילת עמו ומושיעם.

הפרק המלא והסברו

(א) לַמְנַצֵּחַ עַל אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר מִזְמוֹר לְדָוִד:

למשורר המנצח בעת שיעלה הבוקר, מזמור שחיברו דוד.

(ב) קלי קלי לָמָה עֲזַבְתָּנִי רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי:

ה' חזקי ומבטחי, למה ארגיש שנטשת אותי, ושעדיין רחוק זמן הופעתך להצלתי מעת שהשמעתי צעקתי לעזרתך.

(ג) אלוקי אֶקְרָא יוֹמָם וְלֹא תַעֲנֶה וְלַיְלָה וְלֹא דוּמִיָּה לִי:

אלוקי, אני פונה אליך ביום ואינך נעתר לתפילתי, וגם בלילה איני שותק מלבקש על עצמי.

(ד) וְאַתָּה קָדוֹשׁ יוֹשֵׁב תְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל:

ואתה ה' הקדוש, יושב על כסא כבודך ומצפה לשמוע שבחי עם ישראל.

(ה) בְּךָ בָּטְחוּ אֲבֹתֵינוּ בָּטְחוּ וַתְּפַלְּטֵמוֹ:

עליך סמכו אבותינו, ובשל ביטחונם הצלתם.

(ו) אֵלֶיךָ זָעֲקוּ וְנִמְלָטוּ בְּךָ בָטְחוּ וְלֹא בוֹשׁוּ:

אליך היו צועקים וניצלים, עליך סמכו ולא התאכזבו.

(ז) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ חֶרְפַּת אָדָם וּבְזוּי עָם:

ואני נחשב כתולעת ולא כאיש, מבוזה על ידי אנשים ומזולזל בקהל.

(ח) כָּל רֹאַי יַלְעִגוּ לִי יַפְטִירוּ בְשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ:

כל הפוגשים אותי לועגים לי, פוערים עלי שפתותיהם ומנידים בבוז את ראשם.

(ט) גֹּל אֶל ה' יְפַלְּטֵהוּ יַצִּילֵהוּ כִּי חָפֵץ בּוֹ:

במצב זה אין לאיש אלא לבטוח ולהתפלל לה' שיושיעו, וה' יצילו שהרי רוצה הוא בקיומו.

(י) כִּי אַתָּה גֹחִי מִבָּטֶן מַבְטִיחִי עַל שְׁדֵי אִמִּי:

שהרי אתה ה' חילצתני מבטן אימי, הבטחת את מזוני ביונקי משדי אימי.

(יא) עָלֶיךָ הָשְׁלַכְתִּי מֵרָחֶם מִבֶּטֶן אִמִּי קלי אָתָּה:

עליך הייתי מוטל לכלכלני מעת צאתי מרחם, כבר מבטן אימי חוזקי היית.

(יב) אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי כִּי צָרָה קְרוֹבָה כִּי אֵין עוֹזֵר:

לכן אל תיטוש אותי כאשר הצרה קרובה, שהרי אין לי עוזר בלתך.

(יג) סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי:

הקיפוני אויביי הרבים, כמו פרים חזקים סגרו עלי מכל עבר.

(יד) פָּצוּ עָלַי פִּיהֶם אַרְיֵה טֹרֵף וְשֹׁאֵג:

פתחו עלי פיהם כאריה מתכונן לטרוף ונוהם בקול.

(טו) כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתָי הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי:

בפחדי, כמים נמס בשרי והתפרקו כל אברי, נתרכך ליבי כשעווה ונזל לתוך מעי.

(טז) יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי וּלְשׁוֹנִי מֻדְבָּק מַלְקוֹחָי וְלַעֲפַר מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי:

יבשה כחרס לחלוחית גופי ולשוני נדבקה ללסותיי ולתוך עפר הקבר כמעט שמת אותי.

(יז) כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי כָּאֲרִי יָדַי וְרַגְלָי:

שהרי נאספו עלי מסביב כמו כלבים, חבורת רשעים הקיפו אותי, כהתנפלות אריה על ידי ורגלי.

(יח) אֲסַפֵּר כָּל עַצְמוֹתָי הֵמָּה יַבִּיטוּ יִרְאוּ בִי:

אוכל לספור כל עצמותי מרזון, והם מסתכלים בי ושמחים לאידי.

(יט) יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל:

והם כבר מחלקים את בגדיי ביניהם, ועל מלבושי מטילים גורלות.

(כ) וְאַתָּה ה' אַל תִּרְחָק אֱיָלוּתִי לְעֶזְרָתִי חוּשָׁה:

ואתה הה' אל תמשיך לזנוח אותי, אלא ה' מקור כוחי מהר נא לעזרתי.

(כא) הַצִּילָה מֵחֶרֶב נַפְשִׁי מִיַּד כֶּלֶב יְחִידָתִי:

הצל נא מחרב את חיי, מיד אויבי מלט את נשמתי.

(כב) הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי:

הצילני מהיותי טרף לאויב, ומנגיחות קרני הראמים, העתר לי, שאנצל.

(כג) אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי בְּתוֹךְ קָהָל אֲהַלְלֶךָּ:

אספר גדולתך לידידי, בעומדי בין ציבור גדול אשבח אותך.

(כד) יִרְאֵי ה' הַלְלוּהוּ כָּל זֶרַע יַעֲקֹב כַּבְּדוּהוּ וְגוּרוּ מִמֶּנּוּ כָּל זֶרַע יִשְׂרָאֵל:

ואומר, יראי ה' הללו את ה', כל צאצאי יעקב כבדו את ה', ויראו אותו כל עם ישראל.

(כה) כִּי לֹא בָזָה וְלֹא שִׁקַּץ עֱנוּת עָנִי וְלֹא הִסְתִּיר פָּנָיו מִמֶּנּוּ וּבְשַׁוְּעוֹ אֵלָיו שָׁמֵעַ:

שהרי אינו מזלזל ואינו מואס בסבלו של המסכן, ואינו מעלים את עיניו ממנו, ובהתפללו אליו שומע תפילתו.

(כו) מֵאִתְּךָ תְהִלָּתִי בְּקָהָל רָב נְדָרַי אֲשַׁלֵּם נֶגֶד יְרֵאָיו:

מתוך תשועתך ה' איני יכול לשבחך, בנוכחות ציבור גדול אשלם את נדרי במעמד יראי ה'.

(כז) יֹאכְלוּ עֲנָוִים וְיִשְׂבָּעוּ יְהַלְלוּ ה' דֹּרְשָׁיו יְחִי לְבַבְכֶם לָעַד:

יאכלו מקרבנותיי הצנועים הנאמנים לה' וישבעו, יהללו את ה' המבקשים לעשות רצונו, ישמח לבבכם לעולם.

(כח) יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כָּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כָּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

יזכרו ניסיך ויחזרו לעבדך ה' כל קצווי תבל, וישתחוו לפניך כל עמיי העולם.

(כט) כִּי לַה' הַמְּלוּכָה וּמֹשֵׁל בַּגּוֹיִם:

שהרי לה' מלכות העולם, והוא שליט בעמים.

(ל) אָכְלוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ כָּל דִּשְׁנֵי אֶרֶץ לְפָנָיו יִכְרְעוּ כָּל יוֹרְדֵי עָפָר וְנַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה:

יאכלו וישתחוו להודות לה' כל המתעדנים והבריאים שבעולם, לפני ה' יכרעו ברך ברדתם לקבר. אלה שדאגו רק לגופם, את נפשם לא יחיה ה'.

(לא) זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ יְסֻפַּר לַה' לַדּוֹר:

בני אדם עובדי ה' יגידו את שבחי ה' לדור הבא.

(לב) יָבֹאוּ וְיַגִּידוּ צִדְקָתוֹ לְעַם נוֹלָד כִּי עָשָׂה:

ואף הם יבואו ויספרו חסדי ה' לבניהם שיוולדו, ויודיעו להם את אשר הפליא ה' לעשות.

מדרשים מעניינים ממדרש תהילים

"אלקי אקרא יומם ולא תענה" – "אמרה לפניו: רבונו של עולם כך עשית לאבותינו במצרים ולא כיון שקראו אותך שמעת להם שנאמר (שמות ג ז) ואת צעקתם שמעתי. איזו צרה גדולה מזו. פרעה אמר (שם א כב) כל הבן הילוד. וכל מי שהוא משלים מלאכתו לא היו עושין לו כלום. אבל אנו להשמיד להרוג ולאבד. ולא אותם צעקו ושמעת. אבל אנו צמנו וצעקנו והתפללנו וקראנו ולא עניתנו. אין בנו מעשים עשה עמנו למען קדושת שמך. ואתה קדוש יושב תהלות ישראל".

"ואנכי תולעת ולא איש" - מה התולעת הזאת אין לה אלא פיה כך ישראל אין להם אלא פיהם. כך הקדוש ברוך הוא נותן גדולה לצדיקים והם ממעטים עצמם. אברהם אמר (בראשית יח כז) ואנכי עפר ואפר. משה ואהרן אמרו (שמות טז ז) ונחנו מה. דוד אמר (תהלים כב ז) ואנכי תולעת ולא איש. שאול אמר (שמואל-א ט כא) הלא בן ימיני אנכי. גדעון אמר (שופטים ו טו) הנה אלפי הדל במנשה. אבל הרשעים כשהקב"ה נותן להם גדולה מחרפים ומגדפים כלפי מעלה. פרעה אמר (שמות ה ב) מי ה'. גלית אמר (שמואל-א יז י) אני חרפתי. סנחריב אמר (מלכים-ב יח לה) מי בכל אלקי הארצות. נבוכדנאצר אמר (דניאל ג טו) ומאן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי. בבלשצאר נאמר (שם ה כג) ועל מרא שמיא התרוממת. וכן על חירם נאמר (שם כח ב) ותתן לבך כלב אלקים".

דבר אחר ואנכי תולעת ולא איש -  מה תולעת זו אינה מכה את הארזים אלא בפיה והיא רכה ומכה את הקשה. כך ישראל אין להם אלא פיהם ותפלתם ומכין את העכו"ם שנמשלו כארזים שנאמר (יחזקאל לא ג) הנה אשור ארז בלבנון. וכשהן מתגברין עליהם חוזרין בתשובה וצועקין בתפלה שנאמר (דברים לג ז) שמע ה' קול יהודה. וכן הוא אומר (תהלים כ ח) אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר. ועל כן ישראל תופסים אומנות אבותם שנאמר (דברים ד כט) ובקשתם משם.