שמחה אמיתית לא צריכה לבוא על חשבון הסבל שיכול להיגרם למישהו אחר

את השיעור שקיבלתי מאמא של אחד מתלמידי בית הספר בפורים לפני כמה שנים לא אשכח גם בעוד הרבה שנים.

לכל מי שלא מעודכן, נגיד שברוב מוחלט של בתי הספר היסודיים נהוג יום לפני חופשת פורים לקיים משלוח מנות בין התלמידים. לכאורה – מנהג מקובל, וראוי אלא שלפעמים, עקב חוסר זהירות, או חוסר מודעות, או מה שתרצו, קורה שאין רף אחיד למשלוח המנות, או סכום שהוגבל מראש.

כתוצאה מכך נוצר מצב לא שוויוני, שבו מצד אחד הורים קונים לילד שלהם משלוח מנות בחמישים שקל, שאותו הוא אמור לתת לילד אחר, ואילו הורים אחרים, שאין לאל ידם, מסתפקים במשלוח קטן של עשרים שקל, וראיתי גם של עשרה שקלים.

הדבר יוצר עוגמת נפש גדולה, במיוחד בקרב התלמידים שמרגישים שהם השקיעו, הלכו במיוחד עם ההורים שלהם לבחור ומגיע להם משהו בהתאם, ובמקום זה הם מקבלים משלוח מנות "מעפן", מה שכמובן גורם למתיחויות ולריבים בין התלמידים, שרואים בדבר פגיעה אישית מבלי שיש להם באמת יכולת להבין או לתפוס את התמונה כולה, וודאי את מצבם הכלכלי של אלו שידם של הוריהם לא משגת.

ואז, לכיתה ג' של מחנכת אחרת, נכנס תלמיד עם שני משלוחי מנות. המחנכת, קולגה שלי, שאלה אותו:"בשביל מה הבאת שני משלוחי מנות? הרי ביקשנו להביא אחד...", והתלמיד ענה לה בפשטות: "אמא אמרה לי שיכול להיות שאחד מהחברים שלי ישכח את משלוח המנות שלו, או שאולי לא יהיה לו, אז הבאתי גם לו. שלא יתבייש".

לכאורה תגידו שהצעד שלו פשוט כל כך, אבל גם נכון כל כך וחכם כל כך להורה שרוצה ללמד את הילד שלו מהי סולידריות חברתית ואכפתיות.

מאז, ברוב בתי הספר שהייתי בהם, השכילו ההורים לקנות משלוחי מנות אחידים לכול התלמידים, ובכך בעצם התלמידים נמנעים מכל מיני השוואות.

למשלוחי המנות הללו התלמידים מצרפים ברכות ומילים טובות, ובכך בעצם הופכים את משלוח המנות הכללי למשהו הרבה יותר אישי ומיוחד.

*

בנוסף נהוג בבתי הספר ובתנועות נוער לערוך הגרלות, כדי לתאם אלו תלמידים יביאו לתלמידים האחרים את משלוחי המנות. אלא שלפעמים יש תלמידים מקובלים פחות, שאף אחד לא רוצה "ליפול" עליהם, והם יכולים לפעמים להישאר שקופים, מאחר שכל תלמיד שהגריל אותם מוצא תירוצים וסיבות להתחמק מלתת להם.

מקרה כזה שמעתי לפני שנה, כאשר אמא מגבעת שמואל שלחה לי את הסיפור ושיתפה אותי: "ערב טוב, משתפת אותך בחוויה שעברנו בפורים: הילדה שלי ביקשה שאבוא איתה (אני אם חד הורית), וקנינו ביחד משלוחי מנות לחברות שהיא רצתה לתת להן. מעל שעתיים שהיא ארזה ועטפה וכתבה פתק במיוחד ונתנה את כל הנשמה שלה.

"נסעתי איתה וחילקנו את משלוחי המנות לכל הבנות שהיא כתבה להן.

"אחרי חצי שעה היא סיימה את החלוקה, וחזרה לבית שלנו. חיכינו וחיכינו, והדקות עברו, ואף חברה שלה לא הגיעה. הבת שלי התחילה לשאול אותי בחשש אם יכול להיות שאף חברה שלה לא חשבה לנכון לתת לה משלוח מנות.

"אני אחסוך לך את הבכי, הדמעות, הכאב והתסכול שלה. עברו חמש ושש שעות, וכלום. אף בת לא נתנה לה משלוח מנות.

"בשעה עשר בלילה אני מקבלת טלפון מאבא של אחת הבנות: הוא אמר לי שהוא והבת שלו השיגו את רשימת בנות הכיתה, והם עברו בת-בת בשביל לוודא שכל הבנות אכן קיבלו משלוח מנות. התברר לו שכל הבנות קיבלו, ועכשיו הם הגיעו לשם שלנו.

"אמרתי לו שלא נעים לי לומר, אבל הבת שלי סגורה בחדר שלה, בוכה וכואבת, ולא מבינה איך אף בת לא שלחה לה משלוח בנות.

"האבא אמר לי: 'אל תדאגי, בתור רבע שעה אנחנו אצלך'.

"אחרי רבע שעה, בדיוק כמו שהוא אמר לי, האבא והבת שלו דפקו לנו על הדלת עם משלוח מנות ענק, ופתק מקסים שמחמם את הלב. הבת שלי חייכה סוף סוף, פעם ראשונה בחג הפורים הזה.

"ואנחנו... אני, לא אשכח בחיים את האבא של החברה של הילדה שלי, שהציל לבת שלי את החג ומנע ממנה לקבל צלקת נפשית גדולה בגלל שהחברות שלה שכחו אותה.

"אציין שאחר כך כתבתי הודעה כואבת בקבוצת הווסטאפ של האמהות, וקיבלתי הודעות אישיות מכל האמהות של הילדות שלא שלחו לבת שלי משלוח מנות. הן התנצלו ואמרו שהן התכוונו לשלוח, וזה פשוט ברח להן... אנחנו מוחלים לכולם. הלוואי שרק נהיה רגישים ומודעים לכאב שיכול להיגרם לילדות מהשכחה הזו.

"מרים נ, גבעת שמואל".

*

בנוסף, כדאי מאוד להורים לנהל שיחה עם הילדים שלהם אודות בחירת התחפושת לפורים, ומה בעצם הסיבה שהם בחרו דווקא בתחפושת הזו. האם בגלל לחץ חברתי או טרנד מסוים? או שמדובר בכלל בכמיהה נפשית?

מעבר לכך, המון תלמידים, ילדים ונוער, בעיקר בגיל ההתבגרות, מרגישים שהם עוטים על עצמם בכל יום ויום תחפושת, מאחר שהדימוי העצמי שלהם מאותגר: הציונים שלהם לא טובים מספיק. יש להם בעיות של קשב וריכוז, קשה להם עם הגוף. ההשוואות הבלתי פוסקות לחברים שלהם לא עושות להם טוב.

זה הזמן של ההורים לשבת ולדבר איתם על ההשלמה עם ה"אני" הפנימי שלהם, על בניית הביטחון העצמי והקבלה של הפנים האמיתיות שהם צריכים להסתובב איתם מבעד למסכה. לפעמים בכוח של שיחה אחת למנוע כל כך הרבה עוגמת נפש מהילדים, שזה פשוט עוול לדחות אותה.

כנ"ל לגבי העניין של שתייה בפורים: ערק איילים או וודקות, מומלץ להכין את הילדים מראש ולהסביר להם שהם הולכים להתמודד עם לחץ חברתי שידחוף אותם לשתות. כדאי גם להסביר ששתייה לא נכונה עלולה להסתיים בסכנת חיים.

ולבסוף, עניין הנפצים והזיקוקים: נראה שדווקא בשנת מלחמת "חרבות ברזל" לא צריך להכביר במילים מדוע כדאי להימנע, עקב ריבוי הפוסט-טראומטיים בסביבה.

פורים הוא זמן מצוין להתחיל ולתרגל עם הילדים את חיזוק שריר האכפתיות וההכלה. כי שמחה אמיתית לא צריכה לבוא על חשבון הסבל שיכול להיגרם למישהו אחר.

חג שמח!