הפרופסור מפתיע: האם ניתן להסביר את הנפש דרך החומר?

שמעון מרום הוא פרופסור לפיזיולוגיה וביופיזיקה. הוא מלמד בפקולטה לרפואה של הטכניון, ויש לו מסר חשוב לחוקרי התנהגות אנושית, שעליו הוא מדבר בספרו "פסיכואנליזה ונוירו-פיזיולוגיה".

מרום כותב: אני מבקש לפוגג כאן, ולו במעט, את זחיחות הדעת שבה לוקים מדעני המוח בשנים האחרונות. למדע המוח היום, כפי שהוא משתקף בספרות המדעית ובכותרות ההרצאות בכינוסים המקצועיים, יש חלום חדש: להבין את מוצא הרוח מן החומר.

בשנת 1909 נפגשו בניו-אינגלנד הפילוסוף ויליאם ג'יימס עם מייסד הפסיכולוגיה, זיגמונד פרויד. פרויד הוזמן במיוחד לאמריקה להרצות על שיטתו במקומות נחשבים, ובמסגרת זו נפגש עם הפילוסוף הקשיש, והציע בפניו את הסבריו. לדברי פרויד, כל תופעות הנפש שלנו יסודן בכל מיני אירועים ביולוגיים בעבר. פרויד הציג את האדם כחיה משוכללת, ואת כל רגשותיו, הטובים והרעים, כנובעים מסיבוכים ביולוגיים בילדות. ג'יימס הגיב: "פרויד אינו אלא הוזה. מדענים הנכנעים לפיתוי לקבל את האפשרי כאילו הוא אמיתי בהכרח, נוקטים בעצמם דרך של אמונה ולא של מדע".

חלפו יותר ממאה שנים, ועדיין ישנה אופנה אינטלקטואלית להסביר את רוח האדם כסוג של תוצאה חומרית, אך שמעון מרום מראה בספרו שההסברים האלו אינם מחזיקים מים. אין שום דרך לזהות מבחינה גנטית, ביולוגית או נוירולוגית את ההתנהגויות האנושיות. כל הניסיונות לנסח הסברים רעועים, שכביכול קושרים בין תופעות ביולוגיות לבין התנהגות הנפש, רק מטעים ומבלבלים, ולא תורמים דבר לא לחקר הנפש, ולא לאנשים הסובלים מבעיות נפשיות.

הגיע הזמן לשנות כיוון ולחקור את הנפש כנפש, כמציאות לא חומרית, להתמקד בתופעות של הנפש ולנתח אותן ככאלו, מבלי לקשר ולתלות כל דבר בנעלמים ביולוגיים, ומרום מדגים את גודל הבלבול שאנו רואים במאמרים מחקריים כאלו: "פיתחו ירחונים מדעיים ותמצאו עצמכם נבוכים לנוכח מגוון רמות התיאור המדעי של התנהגויות אנושיות. מומחי מערכות הדמיה מתארים רגשות במונחים של רמת פעילות מוגברת בגזע המוח. באותה עת גנטיקאים מדווחים על מתאם בין יכולת הגבר ליצור קשרים לבין וריאציה בגן המעורב בבקרת כמות המים בגוף. לצד דיווח של נוירו-פיזיולוגים על תהליך תכנון תנועת יד טיפוסית ופשוטה (נניח – לעבר כוס מים) במונחים של קואורדינציה מורכבת בין זמני פעילות חשמלית של אלפי נוירונים בקליפת המוח, ביולוגים מולקולריים מדווחים על זיהוי "מולקולה של זיכרון". נוירו-פרמקולוגים מתארים את המנגנון שעומד בבסיסן של מחלות נפש כמו סכיזופרניה ודיכאון במונחים השאובים מעולם הבישול ("יותר מדי דופאמין", "פחות מדי סרוטונין"), בעוד ביולוגים של התא מדגימים מתאם בין פגם בגופיף תוך-תאי ובין הפרעות נפש קשות. העדר קנה מידה לרלוונטיות של מתאמים חובר לתשוקת פרסום לא מרוסנת ומסתכם במאמרים רצופי טעויות קטגוריות".

מה התועלת לאדם שמרגיש קושי רגשי, אם נסביר לו על איזה שהוא גורם ביולוגי מדומיין? הנפש היא מציאות קיימת, רוחנית, שהתהליכים שהיא עוברת הם תהליכים עצמאיים, וככאלו יש לראות אותם.

הניסיון להסתכל על האדם כמכונה הוא טעות, שאף מונעת את העזרה הנכונה במקרה של קושי.