בין היהדות לאסלאם: מה עומד מאחורי הסכסוך ההיסטורי?

בין היהדות לאסלאם יש יחסים מורכבים, טעונים במתחים היסטוריים ואידיאולוגיים. במשך שנים ידעו היחסים הללו עליות וירידות. בשנה האחרונה הגיע היחסים בין שתי הדתות לנקודת רתיחה, והמוסלמים בכל העולם מסתערים בשצף קצף על היהודים במטרה להשמידם, חס וחלילה, ובכך לקבור את הזיכרון שהיהדות מעוררת בהם בכוח הזרוע. בעוד הסכסוך שובר שיאים וקולות המלחמה גוברים, הגיע הזמן לסקור ולחקור מעט במקורו ומהותו של אותו סכסוך. ולא, הוא לא התחיל בקום המדינה, כמו שהמוסלמים מנסים לצייר. הוא גם לא התחיל כשהיהודים דחו את מוחמד ולא קיבלו על עצמם את האסלאם, כמו שנראה ממבט ראשוני ושטחי. הסיפור בין היהדות לאסלאם הוא דרמה משפחתית, וכמו שקורה לפעמים בדרמות מהסוג הזה, זה יכול להיות מכוער, והסכסוך לא תמיד נשאר במשפחה.

לאברהם אבינו הייתה בשורה שלא נראתה כמותה מבריאת העולם. האדם נברא בעולם עם מגמה ברורה: הוא ידע מי ברא את העולם, והוא ידע מה טיב הקשר בינו לבוראו. דור המבול היה דור מורד, הם ידעו את תמונת העולם על צורתה האמיתית, אבל כל רצונם היה להשחית ולמלא את תאוות לבם. בני דורו של אברהם אבינו חיפשו לעשות את הטוב ואת מה שנדרש מהם, אבל תמונת העולם שלהם הייתה מבולבלת. הם לא ידעו מי שולט בעולם, והם גם לא ידעו את טיב הקשר שבין האדם לעולם, והם טעו אחר עבודה זרה. באותה תקופה מבולבלת של בורות וחוסר ידיעה הופיע אברהם אבינו – הוא בעבר אחד של העולם, וכל האנושות בעבר השני. באמתחתו סודות היקום – התקווה למין האנושי, ובפיו קריאה לאנושות לזנוח את אלילי השקר ולדבוק בעבודת הא-ל, תכליתו האמיתית של האדם ותקוותה האחרונה של האנושות.

בשורתו המהפכנית של אברהם החלה להתפשט ברחבי הארץ, והחלה מאיימת על הסדר הקיים. נמרוד, שליט הסדר הקיים, דרש מאברהם אבינו ליישר קו ולחזור לעבודת האלילים. אברהם אבינו עמד בניסיון ודבק באמת. עמידתו של האיתנה של אברהם אבינו בניסיון, והנס שנעשה לו, רק הגבירו את עוצמת הבשורה, והיא קנתה לה אחיזה בקרב הארץ.

הבשורה של אברהם הייתה בשורה של איש אחד, ואין בנמצא אדם שמסוגל להוות לו תחליף. ולכן כאשר אברהם מזדקן, והוא ערירי ואין לו בנים, המהפך שהנהיג עדיין לא הושלם, ואין בנמצא אדם שיכול למלא את נעליו הגדולות, ושאלת הירושה הרוחנית הכבירה שישאיר אחריו צפה ועולה לאוויר. בצל המצב הזה, אלוקים מבטיח לאברהם בן, כזה שימשיך את דרכו וישלים את המהפך שהחל, וידריך את האנושות בעבודת הבורא והכרת דרכיו.

על הרקע הזה נולדים לאברהם שני בנים – יצחק וישמעאל. בתחילת דרכם של יצחק וישמעאל, שאלת הירושה הרוחנית של אברהם בין שניהם היא לא שאלת ברירה, ואברהם נותן מקום לשניהם. אברהם עורך ברית מילה לישמעאל, ומתייחס אליו כבנו לכל דבר ועניין. שרה, לעומתו, רואה את ישמעאל כ"כבן האמה", כזה שיכול להזיק לירושה הרוחנית של אברהם. "בן אמה" שכזה, עם מנהגיו הגסים, לא יכול לרשת ירושה רוחנית כבירה שכזו עם יצחק. אלוקים מבהיר לאברהם שהבן שהבטיח לו הוא יצחק, "כי ביצחק יקרא לך זרע", וששרה צודקת, ורק יצחק יכול להמשיך את המורשת הרוחנית של הדרכת האנושות בהכרת הבורא ודרכיו. וכך ישמעאל נדחק הצידה, ולא זכה להיות חלק מהברית שה' כרת עם אברהם. בניו אחריו חזרו לעבודת האלילים, והוציאו עצמם לגמרי ממורשתו הרוחנית של אברהם.

כך הסתיים הסיבוב הראשון בין יצחק וישמעאל. בעוד יצחק הוא "עולה תמימה", ישמעאל הוא "בן האמה", ולא רק שהוא לא הבן הבכור והדומיננטי, אלא הוא מגורש, ואפילו לא לוקח חלק קטן מירושת אביו. צאצאיו של ישמעאל לא נשארו במערכת יחסים עם צאצאיו של יצחק, ורובם ניתקו את עצמם ממורשתו של אברהם אבינו. בעוד ליהודים היו נביאים, בתי מקדש, תנ"ך, משנה ותלמוד, הסתובבו להם במשך שנים צאצאיו של ישמעאל במדבריות ברחבי המזרח התיכון, בשיטוט חסר מטרה. אמנם חלקם שימרו מסורות מאברהם, כמו ברית מילה והכנסת אורחים. אבל ללא ההקשר הגדול של א-ל אחד – הם לא היו יותר ממסורות עתיקות, ללא הקשר למשהו גדול יותר.