מורים ואנשי הוראה? הטור הזה נכתב במיוחד בשבילכם

היום הייתי רוצה להקדיש את הטור למורים ולמורות. אני משוכנע שמשלוחי המנות שקיבלתם מחלק מהתלמידים היו מרגשים, ורציתי להוסיף עוד מסר, בשם עוד כמה הורים, כדי להביע עוד קצת הכרת הטוב.

פעם עשו סקר מקיף, כדי לבדוק מהו המקצוע הכי מתסכל בעולם. מסתבר שהתחרות קשה, אבל אחד המקצועות הכי מתסכלים הוא: המוקדניות של המשטרה. תחשבו  על זה: הן מקבלות קריאה על מצבי חירום, שולחות ניידות, אבל אף אחד לא חוזר לומר ולעדכן אותן איך זה נגמר. זה כמו להיות לכוד בספריה, ומותר לך לקרוא רק את העמודים הראשונים של כל ספר מתח. זה ממש מתסכל...

אם נתבונן, נראה שגם מקצועות החינוך מתסכלים. זו מלאכה לא פשוטה. אין כאן קליניקה פרטית שקטה ונעימה, אלא כיתה גדולה, הרבה תלמידים עם שוני גדול ברמה שלהם, יש חומר מסוים שצריך ללמד... וההשקעה שמשקיעים בהם לא מתקבלת בהערכה, ולפעמים לא נראה הקשר בין המסירות לבין התוצאה, וזה שוחק ומייאש.

ולכן זה מחייב הרבה אמונה. תפקידנו לעשות "עד היכן שידינו מגעת". יש הרבה נעלמים במשוואה הזו, ולא הכל תלוי בנו. אצל כל תלמיד "ירשנו" מצב מסוים, שמושפע מהרבה דברים: לקויות הלמידה שלו, המורים האחרים שלימדו בעבר, ההורים והמצב בבית, הטראומות שהילד עבר, רמת הרגישות שלו ומצבו החברתי. ובכל זאת, "כל מה שילד צריך זה מבוגר אחד שיאמין בו", ומורה אחד, אכפתי ומסור, מאיר פנים, יכול לפעמים לעשות את כל ההבדל.

אנחנו זורעים זרעים של טוב, ואי אפשר לדעת מתי הזרעים האלו יתחילו ללבלב. נכון, לא עלינו המלאכה לגמור, אבל אין אנחנו בני חורין להיבטל ממנה. הקב"ה מחשיב כל דבר קטן שלנו: כל מחווה או השקעה, כל ניסיון להיטיב או חשיבה יצירתית לראות את הטוב בתלמידים. החשבון מדוקדק מאוד בשמים, והשכר רב (!). לכן כדאי לנסות להתמקצע ולקבל כלים, בעיקר סביב העבודה הפנימית שלנו, עם התלמידים המאתגרים.

מעבר לתפילה, ומעבר להשתדלות המעשית להשקיע ולהעצים כל תלמיד, נדרשת כאן גם עבודה פנימית, במיוחד עם אלו המאתגרים. בפסוק כתוב (משלי כ"ז י"ט): "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם". רש"י (מסכת יבמות, קי"ז) מסביר את הפסוק כך: "אם רבו מסביר לו פנים – הוא מחכים, ואם לאו – אינו מחכים", עד כאן לשונו. רש"י לא נוהג להאריך שלא לצורך, ולכאורה ברגע שרש"י אמר ש"אם רבו מסביר לו פנים – התלמיד מחכים", הרעיון מובן, ואין צורך להמשיך. ובכל זאת, רש"י מצא לנכון להדגיש, שאם הרב לא מסביר פנים, גם אם הרב חכם גדול, וגם אם התלמיד פיקח ונבון, בכל זאת, התלמיד לא יחכים! הרב שלמה הופמן זצ"ל, הירבה לצטט את דברי רש"י האלו, ולומר, כמה זה מחייב אותנו, המורים, לעשות עבודה פנימית לראות את הטוב שבתלמידים, ולהסביר להם פנים! וביחד עם הרבה תפילות, והמון סבלנות, ה' יעזור שעוד נזכה להרבה נחת מכל הילדים – ומכל התלמידים.