מיקי גבריאלוב: "חלק מהשירים באים לי בחלומות. בלילות אני חולם מנגינות, ובימים מקליט אותן"

שעת צהריים מוקדמת, רחוב בורגני וטיפוסי בפאתי רמת השרון, ורק הצלילים הבוקעים בנעימות מאולפנו של מיקי גבריאלוב חודרים את מעטה השקט שכה מאפיין את המרחב. "פעם היה כאן מחסן", הוא אומר כשאני שואל על ההיסטוריה של המקום בו אנו יושבים, "ולפני כמה שנים שכרתי את הנכס ובניתי בו אולפן. כאן אני כותב שירים ומקליט, וממשיך לעבוד על חומרים חדשים כל הזמן. לפני כחודשיים הוצאתי אלבום חדש שנקרא 'בימים אחרים', והיצירה המוזיקלית שלי ממשיכה לנבוע ללא הפסקה".

זה לא מובן אליו שהוצאת אלבום לאחרונה, בהתחשב בכך שהמלחמה כיבתה לאמנים רבים את החשק והמוזה.

"אצלי המלחמה דווקא עוררה את הרצון ליצור. למעשה, רציתי לתעד את התקופה שעוברת עלינו, מתחילת ימי ההפיכה המשפטית והמאבק שניטש עליה ועד למלחמה והקשיים הרבים שבאו עלינו. בדרך כלל הצרכים הנפשיים שלי מתורגמים ליצירה, ואכן השירים באלבום החדש מדברים על געגוע, אכזבה, חוסר סימפטיה, חוסר נחמה, ובצורך של בני האדם לקבל אהבה.

"יש המון מדינות ערביות שחושבות שמדינת ישראל לא צריכה להתקיים, אבל אנחנו לא ניתן להן לחסל את המדינה הזו. הגענו לכאן מכל קצוות תבל, ועשינו זאת כדי להישאר. המוני אנשים, ובהם ההורים שלי, עלו לארץ כדי לחיות במדינה משלהם. כדי לחיות במדינה של העם היהודי היחידה בעולם אנחנו חייבים להגן על עצמנו כמו שצריך, ובאסון השבעה באוקטובר זה לא קרה. הופעתי לא מעט פעמים בדרום ובצפון בשנים האחרונות, וראיתי שהגבולות פרוצים. השקיעו כל כך הרבה כסף במצלמות ואמצעי אבטחה, ובסוף עם טרקטור אחד העיפו את הגדר לכל הרוחות.

"בהקשר הזה גם צריך לומר שהפילוג בעם היה נורא ואיום לפני המלחמה. לפי מה שאומרים, החמאס זיהה את הדבר הזה ועשה מעשה. למזלנו הם עשו את זה לבד, ולא בתיאום עם חיזבאללה ואיראן ושאר אויבינו. מה שהם לא ידעו עלינו זה שברגעי משבר אנחנו מתאחדים באופן עוצמתי ופלאי. תוך כמה ימים כולם באו להילחם. כתף אל כתף נלחמו אנשים שהיו בעד ונגד הרפורמה, והשאירו את כל המחלוקות בצד. אגב, גם מי שפגע בנו באותו אסון נורא לא הבחין בין דעות פוליטיות שונות. מבחינתם כולנו יהודים".

שערי שמיים פתח

"הורי עלו לארץ מטורקיה, והיו מאוד מחוברים ליהדות ולמסורת", ממשיך גבריאלוב. "אבי למד עברית בזכות התפילה ולימוד התורה, וכשעלה לארץ, בגיל 16, זה בהחלט עזר לו. הדבר היחיד ששמר על זהותם של היהודים בטורקיה ובשאר ארצות הגולה היה השייכות לבית הכנסת והקשר ליהדות. אבא שלי היה עושה קידוש בכל ליל שבת, וכמובן שגם היינו מציינים את החגים. בנוסף לכך גם היה חשוב לאבא שלי להכניס אותנו לעולם התורה, כי הוא האמין שכך הכי טוב ללמוד ערכים ומוסר. הוא לא הכיר מוסר וערכים אחרים.

"גרנו בשכונת שפירא בתל אביב, ממש צמוד לאחד מבתי הכנסת, והוריי היו מתייעצים לא פעם עם רב בית הכנסת לגבי כל מיני שאלות חינוכיות. אמא שלי הייתה אישה פשוטה, עם אמונה גדולה מאוד, וזה גם השפיע עליי. אני לא אדם דתי אבל בבית שלנו אנחנו חוגגים את כל החגים, עושים סעודה מיוחדת בליל שבת, יושבים כל המשפחה ומקדישים זמן להיות ביחד. ההורים שלי שאבו מהתורה את עיקרי הערכים שעל פיהם חינכו אותנו, ואת הילדים והנכדים שלנו אשתי ואני חינכנו על פי ערכים יהודיים ואוניברסליים דמוקרטיים".

אפרופו ילדות, מתי התחיל החיבור שלך למוזיקה?

"הייתי ילד שמפזם לעצמו מנגינות כל הזמן, והרגשתי קשר טבעי ומיוחד לעולם הזה. בשלב מסוים זה התחזק, כשראיתי גיטרה אצל אחד החברים שלי וממש התלהבתי ממנה. ביקשתי מהוריי שיקנו לי גיטרה, אבל הם אמרו שזה לא רציני. שאני צריך ללמוד מקצוע. אחרי דין ודברים סיכמנו שאלמד נגרות, ובתמורה לכך הם יקנו לי גיטרה. כפי שניתן לשער עם הנגרות לא התמדתי, אבל הגיטרה הולכת איתי עד היום. בשלב מסוים בנערותי התחלתי להופיע, ופתאום הוריי ואני ראינו שמהדבר הלא רציני הזה הרווחתי כל שבוע הרבה כסף.

"זה גם היה פחות או יותר הזמן שבו הקמנו את להקת הצ'רצ'ילים, ובשלב מסוים אריק איינשטיין ז״ל בחר בנו להיות הלהקה שמלווה אותו. לא הבנו למה הוא רצה דווקא אותנו, היינו להקת רוק כבד והוא שר בלדות, אבל החיבור היה מעולה. עם הזמן הקשר בינינו הפך להיות יותר אישי, וגם התחלנו ליצור יחד. בדרך כלל אריק היה מביא את המילים ואני את המנגינות. הקול שלו היה יושב לי באוזן, ומה שהייתי מלחין היה מותאם במיוחד עבורו. ב-1981 אריק החליט פתאום שהוא מפסיק להופיע, ובמובן מסוים הסתיים פרק בחיי. הוא מאוד אהב להקליט, אבל לא אהב להופיע ולעמוד על הבמה. אריק ואני יצרנו חמישה אלבומים יחד, ושירים נוספים כמו למשל 'אמא אדמה' ו'ערב מול הגלעד'.

חלק מהשירים שאריק ואתה יצרתם, ביניהם 'עוף גוזל' ו'אני ואתה', הפכו לנכסי צאן ברזל. איך זה גורם לך להרגיש?

"זו תחושה טובה ומיוחדת, אבל חשוב לזכור שבימים שבהם כתבנו את השירים לא האמנו שהם יצליחו. וגם לא כל כך חשבנו על זה. מה שעניין אותנו זה אם השירים היו טובים בעינינו. מבחן המציאות מוכיח שהשירים האלה מחזיקים כבר יותר מ-55 שנים, וזה אומר הכל. ילדים שההורים שלהם לא נולדו כשהשירים האלה יצאו מכירים אותם בעל פה, וזו הרגשה נהדרת. אגב, בתקופה ההיא גם הכרתי את אורי זוהר ז״ל, ועבדנו יחד לא מעט. הייתי המנהל המוזיקלי של אחת התוכניות שאורי יצר יחד עם אריק וצוות נוסף, וגם כתבתי מוזיקה לאחד מסרטיו של אורי, וכך יצא שצברנו לא מעט חוויות משותפות".

אני מניח שאת הריאיון הזה יקראו גם לא מעט אמנים. מה תוכל לספר על תהליך יצירת השירים?

"אין לי שיטה מסוימת בהלחנה ובכתיבה. חלק מהשירים בכלל באו לי בחלומות. בלילות אני חולם מנגינות, ובימים מקליט אותן. הרבה פעמים אני חושב על כמה צלילים, קטע קטן של מנגינה, ואז יושב לפתח אותה. לפעמים אני מתבונן במילים שאני רוצה להלחין, ודווקא מקבל מהן את ההשראה למנגינה. כמובן שחלק מהשירים נובעים מתוך מה שקורה לי בחיים, מדברים שאני שומע, מדברים שאני רואה.

"למשל, הרבה אנשים לא יודעים שהשיר 'עוף גוזל' נולד בזכות מדרש ישן שאריק הכיר בזמנו. אולי אני לא לגמרי מדייק, אבל עד כמה שזכור לי אריק סיפר לי על מדרש שהוא שמע פעם. הוא אמר שבשביל שייפתחו שערי השמיים בראש השנה וביום הכיפורים יש עניין לקחת גוזלים מקן של יונה, וכשהיא חוזרת ולא רואה אותם היא משחררת צעקה וכך נפתחים שערי השמיים. המדרש הזה השתלב עם היונה שקוננה על אדן החלון בדירה שגרתי בה, ושם אריק ואני עבדנו. לכן שמענו וראינו אותה הרבה פעמים, ובזכות זה בא לו הרעיון לשיר. בהתחלה השיר לא הצליח, וגם הביקורות קטלו אותו, אמרו שהוא סתמי. איך זה נגמר בסוף כולם יודעים".

לפעמים חלומות מתגשמים

עם כל הכבוד לסיפורי העבר, ויש כבוד, לגבריאלוב יש גם הווה מכובד. לפני מספר חודשים, כאמור, הוא הוציא אלבום חדש, ובימים אלה הוא מריץ סיבוב הופעות לציון 60 שנות יצירה מוזיקלית. "זה נשמע המון, וזה באמת חתיכת חיים, אבל כן – אני מופיע כבר במשך שישה עשורים. בהופעות אני שר שירים שהם ציוני דרך בקריירה שלי, מכל התקופות בחיי. התקופה שבה עבדתי עם אריק, התקופה הטורקית-יוונית ועוד. בנוסף לכך אני גם מספר סיפורים מהחיים, וזה מוסיף המון. בהופעות אני מנגן על גיטרה אקוסטית, ומלווים אותי שישה נגנים מעולים שהולכים איתי כבר הרבה שנים. אני מאוד נהנה להופיע, וביום שבו אפסיק ליהנות מכך גם אפסיק להופיע".

לציון 60 שנות יצירה, מה תאחל לעצמך לעשורים הבאים?

"כיום אני לא במקום שחולם על הצלחה, אלא בעיקר רוצה להמשיך להיות בריא, ליצור ולהופיע. אני עדיין מגיע כל יום לאולפן שאנחנו יושבים בו עכשיו ויוצר דברים חדשים. במקביל לזה אני גם עובד על מופע תיאטרלי, ומאמין שהוא ייצא מעולה. בנוסף לכך, אני גם רוצה לקום בבוקר ולהגיד ולדעת שיש לנו אחלה חיים במדינה שלנו. שאנשים יאהבו אחד את השני, שיכבדו זה את זה גם אם הם לא מסכימים. זה חלום מאוד גדול שלי, ואני מאמין שהוא יכול להתגשם".