"זה כאילו יש לה סיכה ביד, והיא כל הזמן מפוצצת לי את החלומות"

"אני באמת חושב שאם היא הייתה לומדת ממני לבחור, כל החיים שלנו היו הרבה יותר קלים", אמר גידי.

"למה אתה מתכוון?", שאלתי.

"היא מבזבזת חצי מהחיים שלה ב: איזה בגדים ללבוש? מה לקנות? מה כדאי יותר לעשות? עם אילו חברות כדאי להיפגש? זה מתיש אותי ומבזבז לי כוחות וזמן. למה היא לא יכולה פשוט לזרום? קבענו שהולכים לבית קפה, למה צריך להכניס כל כך הרבה התלבטויות?", שאל גידי בייאוש.

"אתה חושב שלך קל יותר לבחור?", שאלה מאירה את גידי. "אני מרגישה לרגע שלמה עם ההחלטה, ולאחר כמה זמן שוב עולה בי ספק, וממש חשוב לי לעשות דברים בלב שלם. אני לא מוכנה להתפשר על זה!".

"אבל אי אפשר לתכנן ככה כלום! הכל נדחה כל הזמן עד לרגע האחרון. את זוכרת שהחלטנו לעשות יום זוגי כל יום רביעי? אף פעם אי אפשר לדעת אם זה יקרה בסוף, כי זה תלוי איך תקומי בבוקר או איך היה הערב שלנו יום לפני כן".

"גם לי חשוב שיהיו עוגנים בקשר שלנו, אבל מה אתה מעדיף? שאני אאלץ את עצמי?", שאלה.

"בואו רגע נתבונן בדיון החשוב הזה וננסה להבין: מהי בחירה?

"הרבה אנשים מתבלבלים בין העדפה לבחירה. חלק גדול מכל ההתלבטויות האלה שאתה חווה ממאירה לא בהכרח קשורות בבחירה, אלא בבירור מה היא מעדיפה".

"מה ההבדל?", שאל גידי.

"בהעדפה – אני נמשכת ונקשרת לדבר באופן טבעי, וברגע שאני לא אוהבת את זה יותר, כי זה לא נעים, לא טעים או לא נח – אז אפסיק להעדיף אותו".

"אז מה זו בחירה?", שאל גידי.

"הבחירה נובעת מתוך מקום בנפש שבו אני משוחררת מההעדפות שלי. זה מאפשר לי ללכת על משהו רק כי בחרתי אותו, ואין שום צד שקושר ומחייב אותי.

"אני באמת מרגישה שקשה לי יותר לבחור מגידי, את חושבת שזה קשור לזה שאני אישה והוא גבר?", שאלה מאירה.

"גבר, על פי הקבלה, נמצא מעל המציאות. הדבר הזה מאפשר לו לנתק בקלות רבה יותר את ההעדפות שלו, ולהחליף אותן באחרות. כשהוא מנתק את ההעדפות שלו, נפתחת לו יכולת הבחירה, ואז הוא יכול ללכת איתה בכל הכוח".

"ומה הקושי אצל האישה?", שאלה מאירה.

"האישה היא המקום שבו מתרחש הקשר. היא הבסיס, והיא מחוברת למציאות מאוד מאוד. לא סתם נמשלה האישה ללבנה – היא קשורה לזמן, ויש לה גבול ברור מאוד עד מתי היא פוריה, בניגוד לגבר. במבנה הזה, שבו האישה מחוברת לזמן ולמציאות, היא מרגישה כבולה לגבולות האלו, ולוותר עליהם מרגיש כמו לוותר על חלק ממנה.

"לא סתם מגיעים לפה הרבה פעמים זוגות שהגבר אומר: 'אני חולם, והיא הורסת לי כל החלומות. אני מזמין אותה איתי לשבת בבית קפה, והיא אומרת: 'איך אפשר לצאת עם כל הכלים בכיור?'. אני אומר לה שסגרתי לנו חופשה זוגית בבית מלון, והיא אומרת לי שזו בדיוק השבת שהבן חוזר מהישיבה. כאילו יש לה סיכה ביד, והיא כל הזמן מפוצצת לי את החלומות'.

"זה בגלל שתחושת המציאות אצלה חזקה כל כך ולכן קשה לה מאוד לקפוץ לממד שמנותק מהמציאות. חשוב להבין שהקושי העיקרי שלנו בבחירה הוא לא במה אני בוחרת, אלא על מה אני מוכנה לוותר". 

"אני מרגישה שהקושי שלי הוא שאני מחפשת ודאות", אמרה מאירה.

"אבל אין באמת ודאות בשום דבר", הגיב גידי.

"אבל יש תחושת ודאות, שאפשר להרגיש בה ודאות, אף על פי שלא מקבלים ודאות שלמה. כשאני מחפשת ודאות שלמה, ועוד נוספת אליה גם תחושת אחריות, אז אני כל הזמן חושבת על הסיכונים והוויתורים, ונוצר אפילו שבר גדול יותר באמון שאני יכולה לסמוך על עצמי. הבחירה היא מעין סוג של הימור שאת עושה ומחויבת אליו, בלי תחושה של ודאות".

"אבל אם אני מרגישה ספק בבחירה?", שאלה.

"את מייקרת את הבחירה למרות הספק, את מסכימה לראות את מה שאת מפסידה".

"אז אני מבין שאין לי מה לעשות בנידון?", שאל גידי.

"ודאי שיש. קודם כל, ההבנה של המבנה הנפשי מאפשרת לגשת לקושי בחמלה. להבין שלא מאירה היא זו ש'הורסת' חלומות או 'לא זורמת', אלא שהיא פשוט מחוברת מאוד למציאות, וזה דבר חשוב.

"כשאתה מזרים את הכוחות שלך אליה עם הרבה אמון ואהבה, אתה עוזר לה להתרומם מעל המציאות, וזה מאפשר לה לבחור הרבה יותר בקלות. תן בה אמון שהיא יכולה לבחור גם בלי רגשות הלב, שהיא מסוגלת לעשות את הקפיצה הזו ולהמר.

"מאירה, זה בסדר שלא תרגישי שלמות. הכי חשוב שתייקרי ותהיי מחויבת לבחירה שלך, בזרימה ובנינוחות. לכן, על מנת שנוכל לעזור בתהליך הבחירה, לא ניכנס לתוכן של הבחירה, אלא למנגנון. יש פה החלטה, והיא לא מושלמת, ולא תהיה ודאות. לכן, אנחנו לומדות לקחת החלטה, ולא לקבל החלטה".

כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן