כשהקבלה והמדע נפגשים: התיאוריה הפיזיקלית שנמצאת בכתבי האר"י

לפני כמאתיים ושבעים שנה נתקל המקובל רבי משה חיים לוצאטו בדבר מעניין: פילוסופית צרפתיה באה לבקרו בוונציה, והתחננה לפניו שילמד אותה את חכמת הקבלה. רמח"ל לא הבין מה לה ולקבלה, אך כשדיבר איתה, התברר לו כי היא בקיאה בכתבי האר"י, ולדבריה הדבר עוזר לה להבין את הפילוסופיה. הרמח"ל כותב באגרתו: "היא יודעת באמת כל דברי האר"י זלה"ה מראש עד סוף, שנפלאתי מאד לשמוע אותה".

במשך הדורות, מדי פעם היו פילוסופים שגילו בקבלה רעיונות שעזרו להם להבין את הפילוסופיה. הרב שלמה וולבא כותב: "זמן קצר אחרי האר"י היה חי בגרמניה סנדלר מסתורי, יעקב בימה (1575-1624), אשר מחשבתו מתקרבת מאד לגילוייו של האריז"ל בענייני השתלשלות העולמות, אם כי בשיבושים רבים".

כך אירע גם לפיזיקאי אדוארד שיפרין, שכתב  לאחרונה את הספר "מאינסוף לאדם" (From Infinity to man). בריאיון לעיתונות הוא מספר: "הגעתי מרקע מדעי, רציתי להאמין באלוקים, אבל היה נראה לי אז שמה שאומרת התורה ומה שאומר המדע הם שני דברים שונים לחלוטין. לא יכולתי להאמין באלוקים בלי לפשר בין שני אלה. התחלתי במחקר אינטנסיבי על המיסטיקה היהודית. וככל שהעמקתי בלימוד הסקתי כי רעיונות הקבלה מהדהדים במדע המודרני, במיוחד במכניקת הקוונטים. הבנתי שאם אני רוצה להפגיש בין קבלה למדע, אני חייב לחשוב על השפה המשותפת של השניים... הקבלה היא התיאור העמוק ביותר למציאות כולה, מדע הוא דרך ללמוד חלק קטן מהמציאות הזו".

חיים מאיר שיפר השווה את שיטתו של איש מדע מפורסם מאד, דיויד בוהם, לרעיונות המופיעים בכתבי האר"י, וגילה הקבלות מפתיעות. בוהם פיתח תיאוריה שנקראת "היקום ההולוגרפי". מאז זמנו של בוהם ועד ימינו, התגלו הרבה ראיות תומכות לתיאוריה זו, גם מתחומים כמו ביולוגיה מולקולרית, וגם מתחומי מדעי המוח. ב-2007 פרסם הפיזיקאי יעקב בקנשטיין, כי התנהגויות מוזרות-לכאורה של כוכבים מסתדרות לפי התיאוריה של "היקום ההולוגרפי". לפי הרעיון הזה, המציאות הבסיסית היא דו ממדית, והממד השלישי מקודד על שני הממדים. המוח שלנו מפענח אותו (תודו שזה נשמע מאד מובן).

מה שמדהים הוא שהדברים האלו כבר נמצאים בכתבי האר"י ועוד מקובלים. ולא רק הנקודה הזו: גם עיקרון אי-הוודאות של הייזנברג, שעוסק בפיסיקה של חלקיקים, מוגדר בצורה ברורה מאד בדברי הרמח"ל. בלשון הקבלית נקרא עקרון זה "רישא דלא אתידע". שיפר מאריך להראות כיצד בתוך חכמת הקבלה יש גם נוסחאות פיסיקליות שמסבירות את פלאי היקום. מובן שהקבלה כוללת הרבה יותר מזה, ורק כאילו בדרך אגב ניתן למצוא בה גם חכמה מופלאה זו.