העסקה עם הברון רוטשילד: סיפורה המרתק של העיר רחובות

שמעתם פעם על "עיר המדע וההדרים"? אם כן, אתם זקנים מספיק... זה היה אחד מכינויי העיר רחובות לפני עשרות שנים.

ביום י"א באדר תר"ן, לפני מאה ושלשים וחמש שנים, עלו חברי קבוצת "מנוחה ונחלה" הפולנית, בראשות אליהו אייזנברג, לאדמות "דוראן" שבשפלה. האדמות נקנו מהעשיר הנוצרי בוטרוס רוק. אם מביטים ימין ושמאל, רואים רק חול וחול, אבל יודעי דבר מספרים כי השם "דוראן" הוא השתמרות השם של היישוב היהודי העתיק "דורון", המוזכר בירושלמי מסכת פאה. ואם היה כאן יישוב, אזי סימן הוא שיש מים מתחת לאדמה. יש לחפור באר שתגיע עד מי התהום.

באותו יום הסתופפו כמה עשרות אנשים סביב הבאר הטריה, שמי תהום פיכו בתחתיתה. האופק מכל הכיוונים היה שממת חול בלבד, ואליהו אייזנברג נאם בזו הלשון: "אחי, אתם רואים את המקום הזה, שועלים מהלכים בו והוא כולו ישימון אחד; אבל עוד תזכו לראות זקנים וזקנות וילדים משחקים ברחובות היישוב שיוסד פה".

חלק מהם בהחלט זכו לראות את רחובות כעיר ענקית, עם 150,000 תושבים.

שם העיר נקבע על ידי אייזנברג, בעקבות הפסוק שאליו רמז: "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים", וכן בהשראת אירוע חפירת הבאר על ידי יצחק אבינו, אשר קרא לה "רחובות", לאמור: הרחיב לנו ה' ופרינו בארץ.

מטרת הקמתה של העיר רחובות היתה להקים עיר עצמאית, שתתנהג לפי דרכי ההלכה, בלי תלות בברון רוטשילד. הברון רוטשילד היה נדיב עצום בעל לב יהודי חם, אבל הפקידים שעבדו במשרדיו היו מודרניים, רבים מהם לא שומרי מצוות, והעבודה מולם היתה קשה. מקימי רחובות רצו להתפרנס מיגיע כפיהם, בלי צדקה ובלי עזרה של הברון. ברכישת הקרקעות תמך רבי יעקב ברוידא, ובגיבוש הקבוצה עזר הרב מוהליבר.

אדמת השפלה, שהיתה שוממה במשך אלפיים שנה, ואף אחד לא חונן את רגביה, היתה ספוגה במינרלים. המתיישבים נטעו עליה כרמים, והתפוקה היתה מופלאה ויוצאת דופן. הענבים נמכרו ליקב ראשון לציון הסמוכה, והם עשו חיל. בהמשך ניטעו פרדסים רבים סביב העיר, וגם הם הביאו פירות רבים. ב-1920 הוקמה בעיר תחנת רכבת, והדבר סייע מאד בהפצה ובהובלה של ההדרים אל הנמל, וליצוא לחו"ל.

אנשי רחובות ביצעו עסקה משתלמת מאד מול הברון רוטשילד: הוא רכש מהם את כל ענבי כרמיהם עבור היקב שלו בראשל"צ, והם שיווקו ברוסיה את יינות כרמל, ולא שום יין אחר. שני הצדדים הרוויחו יפה, והעסקה התקיימה במשך שנים רבות מאד.

להבדיל ממושבות אחרות, לא היו צריכים האיכרים לזרוע תבואות או לעסוק בעוד מלאכות. ההכנסות מהכרמים ומההדרים החזיקו אותם ברווחה, ושמה של רחובות יצא לתהילה.

בשנת 1907 הגיעו עשרות עולים מתימן והקימו מאהל על יד רחובות, מה שהתפתח בהמשך לשכונת שעריים. רחובות הלכה והתפתחה עם השנים, ושכונות נוספות הוקמו בה.

ב-1937 ייסד חיים וייצמן, שהיה בהמשך נשיא המדינה, מכון מדעי לכימיה בעיר רחובות. המכון נקרא כיום "מכון וייצמן", והוא משפיע מאד על העיר, המכנה את עצמה "עיר המדע" בשל כך. עם הקמתו נקרא המכון "מכון זיו", שכן את המימון השיג וייצמן מהגברת רבקה זיו, הבעלים של רשת החנויות העולמית "מרקס אנד ספנסר". במהלך מלחמת השחרור, שימש המכון כבסיס לחיל המדע, שעסק בהרכבת פצצות ובפיתוח פטנטים מדעיים ששירתו את הלוחמים היהודים בדרכים שונות. כיום המכון נחשב למכון מחקר מוביל ונחשב בעולם: יש בו מאיץ חלקיקים ומערכות לייזר לחיתוך יהלומים.

כמו בעוד הרבה ערים שהוקמו באותו הזמן, על אף שרבים מהמייסדים היו שומרי מצוות, בניהם לא הלכו בדרכם. אך ברחובות היה תמיד גרעין יהודי תורני. רבה של העיר, הרב שלמה קוק, היה דיין ותלמיד חכם מפורסם. בשנת תשל"ב אירע אסון נורא, כאשר בנסיעה יחד עם משפחתו התנגשו ברכבת ונהרגו במקום. תחתיו התמנה הרב שמחה קוק לרב, והוא הקים את ישיבת "מאור התלמוד", תחילה בביתו ולאחר מכן במבנה נפרד. כיום הישיבה מונה 400 תלמידים, ויחד עם עוד ישיבות רבות, וקהילות מפוארות של שומרי תורה ומצוות, נשמע קול התורה ב"עיר ההדרים והמדע".