"אם אין אני לי, מי לי": איך ניקח אחריות על המעשים שלנו?

"הוא (הלל הזקן) היה אומר,

אם אין אני לי, מי לי.וכשאני לעצמי, מה אני.ואם לא עכשיו, אימתי" (מסכת אבות א', י"ד).

בכל מסע של צמיחה אישית ורוחנית, האדם ניצב מול שאלה מהותית: עד כמה הוא אחראי על התקדמותו, והאם הישגיו עד כה מספיקים?

המשנה של הלל הזקן במסכת אבות מציבה בפנינו את הדרך הנכונה -  האחריות כולה מוטלת על האדם עצמו, אך גם לאחר שהשיג ידע, מעשים טובים ומעלות רוחניות, אין בכך די. כל מה שכבר נעשה הוא רק נקודת פתיחה למה שעוד ניתן להשיג, והשאיפה לעלות מעלה חייבת להיות מתמדת. ההבנה הזו מובילה לשאלה נוספת – כיצד נוכל לשמור על תחושת מחויבות מתמשכת ולדחוף את עצמנו קדימה מבלי לשקוע בשאננות?

איך לוקחים אחריות בעבודת השם?

כך מפרש רבי עובדיה מברטנורא:

"אם אין אני לי - אם אין אני זוכה לעצמי מי יזכה בשבילי".

אם האדם לא יפעל בעצמו כדי לזכות במעלות הרוחניות, אף אחד אחר לא יוכל לעשות זאת במקומו. האחריות על התקדמותו האישית והמעשית מוטלת עליו בלבד. אי אפשר לסמוך על אחרים שיבנו את האישיות שלו או שיקיימו במקומו מצוות, ולכן עליו לקחת אחריות ולפעול בעצמו.

"וכשאני לעצמי - ואפילו זכיתי לעצמי, מה הוא הזכות הזה ובמה נחשב הוא כנגד מה שאני חייב לעשות".

רבי עובדיה מברטנורא מסביר שאפילו אם האדם כבר זכה לעצמו במעלות רוחניות והתקדם בעבודת ה', עדיין מה ערכם של ההישגים האלה לעומת מה שהוא מחויב לעשות ולמה שהוא עוד יכול להשיג? האדם מוגבל, ומה שהוא השיג עד כה הוא רק חלקיק קטן מתוך מה שהוא באמת יכול להגיע אליו.

הכוונה היא שגם כאשר אדם חושב שהוא כבר הגיע לרמה רוחנית גבוהה, עליו להבין שזה עדיין לא הכל, ויש לפניו עוד אינסוף מדרגות להתקדם בהן.

בנוסף, כל עוד האדם חי בעולם הזה, יש לו מחויבות תמידית להמשיך לפעול ולהתקדם, משום שהחיים עצמם הם ההזדמנות היחידה לממש את הייעוד שלו. לאחר המוות, אין יותר אפשרות לצמוח ולהשלים את המשימה. לכן, גם אם אדם חושב שהוא כבר "זכה" במשהו – זה כלום לעומת מה שהוא עוד יכול וצריך לעשות.

"ואם לא עכשיו - בעולם הזה:

אימתי - כי אחר המות אי אפשר לזכות עוד. פירוש אחר, אם לא עכשיו בימי הבחרות, אימתי, שמא בימי הזקנה לא יעלה לידי".

הזמן לפעול הוא כעת, ואין לדחות את העבודה הרוחנית או את העשייה למועד מאוחר יותר. לעיתים האדם משלה את עצמו שהוא יעסוק בדברים החשובים "בעתיד", אך לא ניתן לדעת אם תהיה הזדמנות נוספת. לכן, עליו לנצל את הזמן בהווה ולפעול מיד, במיוחד כשהוא צעיר ובעל יכולת להשתנות ולצמוח.

כיצד ננצל את הפוטנציאל הטמון בנו בעולם הזה?

אדם המעוניין לממש את הפוטנציאל שלו באופן מקסימלי צריך לפעול על פי שלושה עקרונות: התחלה מיידית, עשייה עקבית והתפתחות מתמשכת.

ראשית, אין להמתין לתנאים "מושלמים" כדי להתחיל לפעול, אלא לנצל את ההזדמנויות הקיימות כבר עכשיו.

שנית, יש להקפיד על התמדה – גם התקדמות קטנה, כאשר היא עקבית, מובילה לשינוי גדול.

לבסוף, יש לשאוף תמיד ללמוד ולהתפתח, להבין שכל הישג הוא רק שלב בדרך, ולשאוף להוסיף עוד נדבך בעבודת ה' ובתיקון העולם.

שאלה למחשבה

מהו הצעד הרוחני שאתה יודע שעליך לקחת – בין אם זה חיזוק באמונה, לימוד תורה, או מצווה מסוימת – אך אתה ממשיך לדחות? מה מונע ממך להתחיל לפעול כבר עכשיו, ואם לא עכשיו – אימתי?

הרב זמיר כהן - איך להתקדם בעבודת המידות? צפו