אירוע שייזכר לדורות: מה קרה בכ"ד בניסן בימי בית שני?

למדנו בדף היומי על יום שמחה שהיו מציינים בימי הבית השני, בתאריך כ"ד בניסן. בימי הבית השני היתה מגילה שנקראה "מגילת תענית", ובניגוד לשמה, היא היתה מגילה שציינה את הימים שבהם אסור להתענות, משום שנחשבו לימי שמחה, מחמת כל מיני מאורעות שהיו בהם.

אחד הימים האלו היה יום כ"ד בניסן, שאסור להתענות בו ואסור להספיד, משום שביום זה הוסרה תביעה קשה מול יהודי ארץ ישראל.

וכך מסופר במגילת תענית, המצוטטת בסוגייתנו: כשהיה אלכסנדר מוקדון בארץ ישראל, באו בני אפריקה לתבוע את בני ישראל, ואמרו לפניו: ארץ כנען שלנו היא, אנחנו בניהם של הכנענים שהיהודים גירשו בצאתם ממצרים. שאל אותם אלכסנדר: ואיך אדע שאתם צודקים? הרי עברו אלף שנים מאז. אמרו לו הכנענים האפריקנים: הרי הדבר כתוב בתורתם של היהודים בעצמם, שהארץ היתה "ארץ כנען", והם גירשו אותנו.

לא ידעו חכמים מה לעשות מול תביעה זו. אלכסנדר היה מלך העולם, וברצותו יכל להכריז כי הוא מחזיר את ארץ ישראל לכנענים, ולא ניתן יהיה להתנגד לו.

היה שם אדם בשם גביהה בן פסיסא, שאמנם היה אדם פשוט, אבל היה פיקח, ואמר לחכמים: תנו לי להשיב. אם אצליח בסיעתא דשמיא – מה טוב, ואם אכשל חלילה – תוכלו לומר: הוא אינו מייצג את עם ישראל, הוא לא מן החכמים אלא סתם אדם פשוט. הסכימו החכמים לעצתו, ושלחו אותו אל אלכסנדר.

פנה אליהם גביהה בן פסיסא ושאל: מי אמר לכם שהארץ היתה של הכנענים? השיבו הם כמו שאמרו קודם: זה כתוב בתורה שלכם, שהיא קדושה לכם. האם תתווכח עם התורה שלכם?

לא, השיב גביהה, בוודאי לא אתווכח עם התורה. אבל אתם קראתם רק פסוק אחד בתורה, ולא את כל הסיפור. הרי כבר בפרשת נח כתוב 'ארור כנען, עבד עבדים יהיה לאחיו', וכיוון שכנען הוא עבד של בני שם ויפת, כל נכסיו שייכים לבני שם ויפת, ואין לכם שום טענה.

שמע אלכסנדר ומצא חן בעיניו. הוא פקד על הכנענים להחזיר תשובה. ישבו הכנענים וגרדו את פדחתם שלשה ימים ושלשה לילות, ותשובה לא מצאו. כיוון שראו שכך, פחדו שאלכסנדר יכעס עליהם ויענישם על תביעת סרק, ולכן ברחו מן הארץ. ומספרת מגילת תענית: "מיד ברחו והניחו שדותיהם כשהם זרועים וכרמיהם כשהם נטועים, ואותה שנה – שביעית היתה". כיוון שבשנה השביעית הרבה יותר קשה להשיג תבואה ופירות, היה זה חסד לבני ישראל שקיבלו שדות זרועים וכרמים נטועים.

ממשיכה הגמרא ומספרת שבאותו מעמד באו גם המצרים לתבוע מבני ישראל את התכשיטים שלקחו מהם בהשאלה, וגם על כך השיבם יפה גביהה בן פסיסא: הרי השתעבדתם בבני ישראל מאות שנים, ושכר העבודה הוא גבוה בהרבה מאותם תכשיטים!

לפני כמאה שנים, אחד מסופרי ההשכלה פרסם מאמר שבו הוא לועג לסיפור הזה, כאילו אלכסנדר מוקדון היה מחוסר תעסוקה, והלך לדבר עם יהודים בירושלים על כל מיני ויכוחים של פרשנויות בתורה. בעקבות דבריו התעורר פולמוס, והתגלה דבר מעניין: חכמים מסרו לנו שני נתונים על הפגישה הזו עם אלכסנדר: תאריך – כ"ד בניסן, ושנה – שנת שמיטה. ברור שסיפור דמיוני לא יכול לדעת את הזמן שאלכסנדר עבר בארץ ישראל. גם ספרי היסטוריה לא היו אז, שניתן היה ללמוד מהם את תולדות אלכסנדר. ובכל אופן מתברר כי הן התאריך והן השנה מתאימים בדיוק למסעו של אלכסנדר.

בשנת 333 השתתף אלכסנדר בקרב איסוס, שהיה קרב מפואר ביותר, הקרב שבו ניצח את דריוש הפרסי. אחרי שהביס את הפרסים, יכל לחצות את ממלכתם, את המזרח התיכון. הוא ירד דרך ארץ ישראל למצרים. בשנת 331 בחודש מאי עלה אלכסנדר ממצרים לכיוון נהר פרת דרך ארץ ישראל. חודש מאי הוא חודש האביב, ובדרך כלל יוצא בחודש ניסן. שנת 331 לפני הספירה היתה שנת שמיטה, לפי המניין המקובל בידינו. אף אחד לא יכל לדעת זאת, מבלי שאכן היתה לחכמים מסורת על האירוע הזה, שהתרחש בכ"ד בניסן שנת 331 לפני הספירה, שהיתה שנת שמיטה.