סיון רהב מאיר: המסרים של יותם חיים ז"ל עדיין מגיעים אלינו

1. "שימו לב אל הנשמה", כך נפתח פיוט עתיק בסידור התפילה. הייתי לאחרונה בהרצאה של איריס חיים, אמא של יותם ז"ל, החטוף שנהרג מאש צה"ל. העיקר במפגש הזה לא היה ההרצאה, אלא מה שקורה אחר כך. ההדרן הוא בעצם חצי שעה של חיבוקים, אפילו יותר. זה מעמד. תור ארוך עומד שם כדי לקבל את החיבוק הזה של איריס, שהוא אולי חשוב יותר מכל המילים שנאמרו על הבמה.

איריס החלה לספר לאחרונה על מסר שקיבלה מיותם בנה, באיחור. נועם זיני, אחיו של ניראל זיני שנרצח בשכונת הצעירים בקיבוץ כפר עזה, מצא טלפון זרוק במה שנשאר שם מהדשא. נועם הכניס אותו לטעינה, וכשהטלפון נדלק הוא שלח בקבוצת "נעדרים דור צעיר" את התמונה. עד מהרה זיהו מי הבעלים: זו הייתה תמונה של החתולה של המשפחה, שהייתה שומר המסך של יותם.

בטלפון איריס מצאה הרבה דברים שיותם, מתמודד נפש, כתב לעצמו. בין היתר, קראה מכתב שהוא כותב למלאך המוות. דיאלוג. והמשפט האחרון של המכתב הוא פנייה לאנשים להסתכל מסביב ולומר מילה טובה, כי זה יכול להציל נפש כמוהו.

הנה הטקסט שהקליד יותם:

"אנחנו לא יודעים מה החבר לידינו עובר, ותאמינו לי, אפילו מבט אחד לא נכון יכול לפרק בן אדם (מניסיון). ומהצד השני, שאלת 'איך אתה מרגיש' יכולה לעשות לאותו בן אדם את היום. תהיו ערניים אנשים, זה חשוב. אוהב".

"מהמקום שבו הוא נמצא, יותם ממשיך להנחיל לנו את המסרים האלה שלו", אומרת איריס. יותם כתב את הדברים במציאות אחרת. היום אנחנו נדרשים לעוד יותר רגישות, וסדר היום התקשורתי והפוליטי רחוק משם. זה מסר חשוב בימים אלה, שבהם הרעש גובר. מאבקים בבית, מלחמות בחוץ, וסטטיסטית, בכל חדר שאליו אתם נכנסים בימים אלה, ממכולת ועד כיתה באוניברסיטה, יש מישהו שמתמודד נפשית. שכל הווליום הזה קשה לו.

2. הנה עוד כמה דוגמאות: השתתפתי השבוע בסעודת הודיה של משפחות חטופים שחזרו מהשבי. בסוף האירוע המרומם, שהיה כולו שירים ותפילה ותודה, ניגשה אלי אחת האמהות: "כשאת כותבת על האירוע, תהיי רגישה. יש משפחות שזה דוקר להן בלב לראות אותנו חוגגים ככה עם הילדים שלנו".

בכפר־סבא נפטר בשבוע שעבר מציון ביבי, אביו של רס"ן אוריאל ביבי מהיישוב שלומית, שנפל בקרב גבורה בטבח שמחת תורה.

ותושבת שדרות שלחה לי השבוע הודעה מרגשת: "התחלתי לנקות לפסח, ואני עוברת ארון־ארון, חדר־חדר, בדמעות. בדקתי עם עוד כמה חברות, הן כולן כמוני. כמה לא מובן להיות כאן בבית, אחרי הכל".

אלה מעגלים־מעגלים של צער ותקווה, של אבל והחלמה. ויש עוד כל כך הרבה אנשים שאינם בראש הכותרות, אבל המצב גדול עליהם, מבלבל, מלחיץ, בודד. המרחב הציבורי לא אמור להיות מרחב מוגן, אבל הוא גם לא חייב להיות מרחב רעיל. שימו לב אל הנשמה.

3. פרשת השבוע היא פרשת "ויקהל". הנה שלוש מילות מפתח חשובות ואקטואליות שמופיעות בה:

וַיַּקְהֵל: משה קורא לכל העם להתקהל, להיות ביחד. בפעם הקודמת שהם התקהלו, זה היה סביב עגל הזהב. אבל אחרי חטא העגל, השבוע מופיע תיקון: עם ישראל מתקהל סביב משה רבנו ושומע הוראות להקמת המשכן, המרכז הרוחני שילווה אותם במדבר.

אפשר להתקהל סביב עגל זהב, ואפשר להתקהל סביב המשכן. צריך לבדוק מי הקהילה שלנו, למה אנחנו מתקהלים ולאן הסביבה והחברה שלנו מובילות אותנו. קהילה זה כוח עוצמתי, והשבוע אנחנו מקבלים תזכורת לבדוק לאן הוא מכוון אותנו.

הַשַּׁבָּת: לפעמים אנחנו כל כך רוצים להגיע ליעד, שאנחנו מוכנים לעשות גם מה שאסור. הפרשה מציבה גבולות: לא בונים את המשכן בשבת. יש יום שלא עושים בו מלאכה, גם היא חשובה וקדושה. יש שבת בעולם.

וַיַּעַשׂ: זו מילת מפתח בפרשה. שוב ושוב אבותינו ואמותינו במדבר עושים: בונים את המשכן, תופרים, תורמים, מרכיבים.

בריאת העולם מתוארת בתורה בספר בראשית בכ־30 פסוקים. בניית המשכן מתוארת בכ־400 פסוקים. יש כאן פחות פוקוס על מה שאלוקים עשה, ויותר עיסוק במה שהוא אומר לאדם לעשות בעצמו.

4. הנה דוגמה מרגשת ל"ויעש", לסוג של משכן שנבנה בעולם. דיברתי השבוע עם איתן כהן. מנהל התיכון שלו היה יוסי הרשקוביץ הי"ד, והוא השאיר להם משימה: "אחרי פיצוץ תפילות יום הכיפורים בתל־אביב, יוסי היה מזועזע. הסיפור הזה פגע בו פיזית", מספר איתן. "יוסי רצה להפוך את הזעזוע לעשייה, והחליט בו במקום שהוא יכתוב ספר תורה לעילוי נשמת מישהו לא דתי, מישהו שלכאורה 'מהצד השני'. הוא אמר ועשה. הוא פנה למשפחה של חן אמיר, סייר שנהרג בפיגוע בתל־אביב, בנחלת בנימין, והודיע להם שהוא תורם להם ספר תורה. הוא גם אמר לאשתו הדס ולעוד כמה אנשים שצריך להתחיל לאסוף בקבוקים, מאות אלפי בקבוקים למחזור, כדי לחסוך כסף למען המטרה הזו".

זה היה כמה ימים אחרי יום כיפור תשפ"ד, והרצון הזה הפך לצוואה של יוסי, שנפל בקרב בעזה. התלמידים שמעו על היוזמה בשבעה, והתחילו לאסוף בקבוקים. הם הרימו עוד כמה פרויקטים והגיעו יחד לסכום המבוקש – כ־70 אלף שקל.

ספר התורה אינו חדש, מדובר בספר שנפגע בשואה וכעת משקמים ומצילים אותו. התלמידים נדהמו לגלות איפה גר חן אמיר ז"ל: קיבוץ רעים.

"יוסי יצר קשר עם המשפחה עוד לפני שמחת תורה, אבל אחר כך הקיבוץ הפך לסמל. השבוע שמענו קולות שכמעט החזירו אותנו ליום כיפור ההוא", הם אמרו לי. "ובדיוק השבוע הוצאנו הזמנה לקראת הטקס החגיגי בשבוע הבא. הנשמות של יוסי, של חן, של כולנו, מחוברות. בעולם הזה ובעולם הבא. אין כמו ספר תורה מהשואה שיוקדש כעת לרעים, כדי להזכיר לנו את זה".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".