נתיבות שלום על פרשת בהר: פירוש קצר ומרתק לשולחן השבת

בפרשת השבוע, פרשת בהר, נאמר: "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'".

שואל רש"י: "מה ענין שמיטה אצל הר סיני, והלא כל הצוות נאמרו מסיני, אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני".

הנתיבות שלום מבאר בפירוש נפלא את דברי רש"י ואת מהותה של מצוות השמיטה. כה דבריו: מעמד הר סיני היה ההקדמה לקבלת התורה, שהרי היסוד לכל התורה והמצוות הוא ענין האמונה, שזו היתה הדיברה הראשונה מעשרת הדיברות שנאמרו לישראל: "אנוכי ה' אלוקיך", וכמו שכתב הרמב"ם בראש מנין המצוות, שמצווות "אנוכי ה' אלוקיך" היא מצוות אמונת ה', וההכנה לקבלת התורה היתה במעמד הר סיני, שהיה הגילוי הנשגב ביותר של בהירות האמונה, כמו שככתוב: "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו", שנפתחו כל שבעת הרקיעים וראו הכל כי אין עוד מלבדו.

מבאר הנתיבות שלום כי יש אמונת המח, שמבין בשכלו אמונת ה', ויש אמונת הלב, שגם בליבו מרגיש האמונה, אך אבריו עדיין אינם מרגישים האמונה, ולמעלה מהם יש אמונת האברים שהיא שלמות האמונה, שגם אבריו מאמינים וחדורים בבהירות האמונה, בבחינת "כל עצמותיי תאמרנה ה' מי כמוך", שאף האברים מרגישים כי אין עוד מלבדו – שזהו שיא המדרגות באמונה.

ובחינה זו של אמונת האברים שהיתה במעמד הר סיני, וכאשר יהודי ניגש או לקיים מצווה או ללמוד תורה, צריך שיהיה בבהירות האמונה, עד שגם אבריו יהיו חדורים באור האמונה, כשם שהיה במעמד הנשגב של הר סיני.

ממשיך הנתיבות שלום: והנה כתוב בתהילים 'כל מצוותיך אמונה', נשמת כל התורה וכל המצוות היא האמונה, השורש הכללי של כל המצוות הוא ענין האמונה, ומלבד זה יש לכל מצווה עניין פרטי היינו עניין סגולי המיוחד במצווה זו.

מיוחדת מצוות שמיטה שהיא שיג במדרגת האמונה, בבחינת אמונת האברים, אשר יהודי נוטש שנה שלמה את שדהו מקור מחייתו, ממנה כל פרנסת ביתו, ואינו עובד בה אף שאינו יודע מהיכן יאכל, וכל זה מתוך בהירות אמונתו שבוטח בה'.

כמה גדולה היא מעלתם של שומרי שביעית, שקיום מצווה זו מורה על אמונה בהירה כל כך, המגעת עד לאברים, שכל כלל ישראל זונח את מקור מחייתם, שזה מורה על דרגת האמונה הגבוהה ביותר, שהאמונה מקפת את כל קומת האדם וחדורה אף באברים.

אמנם גם מצוות שבת היא יסוד האמונה, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אך השבת שייכת יותר לאמונת המח והלב, והמדרגה המיוחדת של מצוות שמיטה – שכוח האמונה חדור בכל אבריו מראשו עד כף רגלו, וגם האברים מאיר בהם אור האמונה ושבתה הארץ שבת לה'.

מוסיף הנתיבות שלום: כל המצוות פרטיהן ודקדוקיהן ניתנו בסיני, שגם בכל המצוות עיקרן ונשמתן היא האמונה, שעל ידי מעשה המצוות יחדיר האמונה בקרבו בבחינת אמונת האברים, שכל מצוותיך אמונה, וכשיהודי מניח תפילין וקובע מזוזה בפתחו או שעושה מעקה לגגו, תלוי מעשה המצווה לפי ערך הנשמה שמשקיע בה, על ידי שקובע האמונה במוחו, ליבו ואבריו, שזוהי נשמת כל התורה והמצוות, וזה עיקרו של מעמד הר סיני וקבלת התורה והמצוות: להחדיר בישראל שלמות האמונה עד אמונת האברים.

מן הדברים עולה כי כל מצוות התורה הינן הזדמנויות להחדיר אמונה אל תוך חיינו. כשם שמעמד הר סיני החדיר בעם ישראל אמונת האברים, כך גם בעת קיום מצווה עלינו לוודא שהאמונה איננה נשארת רק ברובד השכלי או הרגשי, אלא חודרת לכל אישיותנו. מצוות השמיטה היא דוגמה לכך—חקלאי מפקיר את שדהו מתוך ביטחון מוחלט בה', וכך מעשהו הופך להצהרה חיה של אמונה. באופן דומה, כל יהודי המקיים מצווה, בין אם זה הנחת תפילין, הדלקת נרות שבת או מתן צדקה, צריך לעשות זאת מתוך כוונה אמיתית לחזק את אמונתו, עד שגופו ונפשו יהיו חדורים בתודעת "אין עוד מלבדו".