נתיבות שלום על פרשת חוקת: זה הסוד הכפול בעבודת ה'

בפרשת השבוע, פרשת חוקת, נאמר: "ולקח הכהן עץ ארץ ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שריפת הפרה". על כך אמרו חז"ל (במדבר רבה יט): "אם נתגאה כארז, ישפיל עצמו כאזוב". והקשו המפרשים: איך ארז, המורה על גאווה שהיא דבר שלילי, מהווה חלק מטהרת הפרה כמו האזוב.

הביאור על כך היא שיהודי צריך לאחוז בשתי המידות יחד: מידת השפלות ומידת הגאות דקדושה, כי יהודי מצד החומר שלו הריהו באמת שפל, אך מצד נשמתו שהיא חלק אלוק ממעל הרי הוא גבוה מאוד, וכאשר אוחז בשתי מידות אלו כאחד, הרי זו שלמות עבודת ה'.

מבאר הנתיבות שלום כי שתי מידות אלו יכולות להיות באופן שלילי, כי יש גאווה מתוך התנשאות שזה גרוע מכל, ויש גאווה הנובעת מרוממות דקדושה, כי באמת בשפלות לבד יש סכנה גדולה. כהוכחה לדבריו מביא הנתיבות שלום את דברי האדמו"ר ה"בית אברהם" עך הנאמר בניסיון של יוסף, שהיה הניסיון הקשה ביותר, "ותתפשהו בבגדו ותאמר שכבה עמי", "בגדו" מלשון בגידה, שתפסה אותו בבגידותיו, אמרה לו: הלא כבר בין כך בגדת וחטאת הרבה, ולמה לא תעשה גם עברה זו? זה הפיתוי הגדול ביותר של היצר הרע שמציב בפני האדם את כל בגידותיו ומפתה אותו: הרי בין כך נפלת ונכשלת הרבה, וכבר אינך ראוי לכלום, ומה בכך אם תעשה גם עבירה זו. ותשובת יוסף היתה: "איננו גדול בבית הזה ממני, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים", כאשר אדם מרגיש בן מלך, אז הוא יכול להשיב ליצרו: איך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים? איך אוכל לעשות נגד רצון אבי שבשמים?

בהמשך לדברים נפלאים אלו, מבאר הנתיבות שלום: זו הסיבה שהכהן לוקח עץ ארז ואזוב, כי עץ ארז רומז על הגדלות של יהודי, בחינת גאווה דקדושה, שהרי הוא בן המלך, ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת? ואזוב הוא שפלות אמת, לדעת את ערכו שהוא אין ואפס. לכן השליכו גם עץ ארץ אל שריפת הפרה, שאינו מכוון לגאווה שלילית, אלא לגאווה חיובית, וכן אזוב כנגד שפלות דקדושה – שלצורך הטהרה דרושות 2 המידות יחדיו.

ממשיך הנתיבות שלום ומסביר כי הכתוב עץ ארץ לאזוב, ללמד שבחינת 'עץ ארז' יש לה השפעה יותר גדולה על האדם, מתוך ידיעת גדלותו של איש יהודי ולמה הוא מסוגל להגיע, שהרי הוא בן המלך, וכי יש שיעור וגבול למה שבן המלך יכול ומסוגל להגיע? מה שאין כן אם יתחיל מהתבוננות בשפלות עצמו – הסכנה שיפול לגמרי. לכן נאמר תחילה 'עץ ארז', שבהתחלה צריך האדם להכיר את גדלות נשמתו שהוא בן המלך, ואחר כך צריך את בחינת ה'אזוב', לדעת שהוא בעצמו אינו כלום, ורק מצד שורש נשמתו הוא חלק אלוק ממעל.

פרשת חוקת מלמדת אותנו עיקרון עמוק בעבודת ה' – השילוב הנכון בין גאווה דקדושה לשפלות אמת. הנתיבות שלום מבהיר כי יהודי צריך להכיר בגדלות נשמתו ולהבין שהוא בן מלך, אך במקביל לדעת שהוא אינו כלום מצד עצמו. רק כאשר מחברים את שני ההיבטים הללו, ניתן להגיע לעבודת ה' שלמה ואמיתית, מתוך רוממות רוח והכנעה.