נתיבות שלום על פרשת עקב: פירוש קצר ומרתק במיוחד לשולחן השבת

בפרשת השבוע נאמר: "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותי אשר אנוכי מצווה אתכם היום לאהבה את ה' אלוקיכם ולעבדו בכל לבבכם". בספרי נאמר על כך: "ולעבדו בכל לבבכם" – זהו תלמוד, וכשם שעבודת המזבח קרויה עבודה, כך גם תלמוד תורה קרוי עבודה. פירוש נוסף מביא הספרי, וכה דבריו: "'לעבדו' – זו תפילה".

הנתיבות שלום תוהה מדוע התורה נחשבת עבודה שבלב, הרי לכאורה מקורה הוא במחשבה ובשכל. תשובתו היא על פי דבריו הנפלאים של הב"ח (בטור או"ח מז): "כוונת השם יתברך בנתינת התורה היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתנו בעצמות קדושת מקור מוצא התורה, ולכן נתן הקב"ה תורת אמת לישראל כדי שתתדבק נשמתנו וגופנו ברמ"ח אברים ושס"ה גידים לרמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה שבתורה. ואם היו ישראל עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך, שהיתה השכינה ממש בקרבם, כי היכל ה' המה".

כלומר, התורה היא הדרך ליהודי להיות דבוק בה', וזו היתה כוונת השם יתברך בנתינת התורה, שנפשו וגופו של יהודי יהיו דבוקים בה' יתברך.

על פי זה, התכלית של לימוד התורה היא דבר המסור ללב – הכוונה שבלב, כי על ידי לימוד התורה יש דבקות בה'. ולכן כאשר אנו מבקשים על התורה, אנו אומרים: "ותן בליבנו בינה" ו"הוא יפתח ליבנו בתורתו", כלומר לא רק מבקשים שהמוח יבין את התורה, אלא בעיקר שילמד בלב פנוי ומכוון, בהתאם לרצון נותן התורה – להתדבק בה'.

זה גם פירוש דברי הספרי: "ולעבדו בכל לבבכם" – הכוונה היא לתלמוד, כי עיקר תכלית הלימוד היא עבודה שבלב. אם יש ליהודי כוונה נכונה בלימודו, אזי הוא מתדבק בה' על ידי התורה.

הנתיבות שלום מוסיף ומבאר כי כמו שעבודת המזבח היא עבודה המובילה לדבקות בה', כך גם תורה ותפילה נקראות עבודה, משום שתכליתן היא דבקות בה'. על ידי תורה ותפילה, יהודי נשאר דבוק בה' תמיד. דבר זה מתבטא גם בדברי חז"ל (ברכות כא): "ולוואי שיתפלל אדם כל היום כולו", כי התפילה גם היא דרך להתדבק בה', ועל ידה יהודי דבק תמיד בה' יתברך.