הביטחון האמיתי: לעשות טוב, להישאר צנוע, ולסמוך על הבורא

האם אפשר לעשות טוב בלי לצפות להוקרה? בעל "חובות הלבבות" מציג אתגר רוחני עמוק: לקיים מצוות שבין אדם לחברו – צדקה, כיבוד הורים, החזרת פקדון, חינוך לאחרים – מתוך טהרת כוונה מוחלטת. כל מעשה טוב, הוא טוען, צריך להיעשות בסתר ובענווה, כשהלב נשוא רק לאלוהים, ולא לשבח, כבוד או תמורה אנושית. ככל שהמעשה נסתר יותר – כך שכרו גדול יותר. מי שזוכה לכך, מאמין כי גם ההזדמנות לעשיית טוב היא עצמה מתנה מאת הבורא.

כך כותב בעל "חובות הלבבות" בשער הביטחון:

"אבל פירוש החלק החמישי, והוא חובות האיברים אשר תועלתם ונזקם מתעברים אל זולתו, כצדקה והמעשר, ולימוד החכמה וצוות בטוב והיזהר מהרע, ולהשיב האמנות ולהסתיר הסוד, ולדבר טוב ולעשות הטוב, וכיבוד אבות והשבת הרשעים אל האלוהים, והורות בני אדם דרכי טובתם ולחמול ענייהם, ולרחם עליהם ולסבול חרפתם כשמעיר אותם אל העבודה ומייחל אותם ומייראם בגמול ובעונש".

מבאר בעל ה"לב טוב":

ופירוש הביטחון הנכון, אשר יש להשתמש בו בחלק החמישי, הכולל את החובות המוטלות על האיברים, אשר התועלת והנזק היוצא מהם נוגע גם לאחרים, כגון: נתינת צדקה, הפרשת מעשר, לימוד תורה לאחרים, לצוות לעשות טוב ולהזהיר מעשות רע, לפרוע הלוואה ולהחזיר פיקדון, להסתיר סוד, לדבר טוב על חברו, לעשות טובות לבני אדם, לכבד הורים, להחזיר את הרשעים בתשובה אל האלוקים, להורות לבני אדם את הדרכים המובילות אל טובתם, לחמול על עניים ולרחם עליהם, ולסבול כשבני אדם מעליבים אותו כשהוא מעורר אותם לעבודת הבורא וממריץ אותם לקיום התורה על ידי שהוא מודיע להם את השכר שיקבלו על זה, ומפחיד אותם מלעבור עבירות על ידי שהוא מודיע להם את העונש שיקבלו על זה.

עוד כותב ה"חובות הלבבות":

"ואופני יושר הביטחון בזה, שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם, ויבחר עשותם, ויסבב אליהם כפי מה שהקדמנו בחלק רביעי מחיוב הבחירה, עלינו להתקרב אל האלוהים בלבד, לא לקנות שם וכבוד ביניהם, ולא לקוות הגמול מהם, ולא להשתרר עליהם. ואחר כך יבטח על האלוהים בהשלמת המעשה שכוון לעשותו מהם כפי מה שהוא רוצה בו ממנו, אחר שיסבב עליו ויזהר כפי יכולתו בכל זה להסתירו ממי שאין צריך לו להודיעו. כי בהיותו נסתר, יהיה שכרו גדול ממה שיהיה אם יהיה נודע. ומה שלא יוכל להסתירו, יזכור בו השורש אשר הקדמנו, כי התועלת והנזק לא יהיה מן הברואים כי אם ברשות הבורא יתברך".

מבאר ה"לב טוב":

הביטחון הנכון שיש להשתמש בו בדברים אלה הוא שיחרות האדם בלבבו את כל הפעולות הללו, ואת הפעולות הדומות להן, ויבחר לעשותן וישתדל להגיע אליהן רק מתוך כוונה להתקרב אל האלוקים, לא כדי לעשות לעצמו שם ולא כדי שבני אדם יכבדו אותו, ולא כדי שיתנו לו שכר על זה, ולא כדי להשתרר עליהם. ואחר כך יבטח על האלוקים שיעזור לו להוציא לפועל את הפעולות שהוא חושב לעשות, כמו שהוא יתברך רוצה שנעשה אותן, אחרי שהשתדל לעשותן, ונזהר כמיטב יכולתו להסתיר את כל מעשיו הטובים ממי שאין הוא צריך להודיע לו עליהן. כי כשהוא מסתיר את מעשיו הטובים, שכרו יהיה יותר גדול מהשכר שהוא יקבל כשהוא מפרסם את מעשיו. ולגבי פעולות אלה יזכור את הכלל שהקדמנו לעיל, שהתועלת והנזק אינם יכולים לבוא מהברואים אלא ברשות הבורא יתברך, ואם כן השתדלותו למצוא חן בעיני בני אדם היא ללא כל תועלת".

מסיים ה"חובות הלבבות":

"וכאשר יגלגל הבורא על ידו מצווה, יחשוב בלבו כי הוא טובה מאת הבורא יתעלה שהטיב בה אליו. ואל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה, ואל יחפוץ בכבודם בעבורה, ויביאהו זה להתגאות במעשהו ויפסיד לבו וכוונתו לאלוהים, ויפסיד מעשהו ויאבד שכרו. ואותן הפעולות שאין הוא יכול להסתיר מבני אדם, והוא חושש פן יבוא לעשותן מתוך פניה למצוא חן בעיני בני אדם".

מבאר ה"לב טוב":
וכאשר הבורא מזמין לו מצווה, יחשוב בליבו שהיא טובה שהבורא מיטיב לו בה, ואל ישמח במה שבני אדם משבחים אותו עליה, ואל יחפוץ שיכבדוהו מגללה, כדי שלא יבוא להתגאות בפעולתו, וכדי שלא יקלקל על ידי כך את המחשבה ואת הכוונה שיש לו לשם שמים, וכדי שפעולתו לא תאבד את ערכה, וכדי שלא יפסיד את שכרו

בסופו של דבר, מלמד אותנו בעל "חובות הלבבות" שהגדולה האמיתית של האדם אינה נמדדת בכמות המעשים שהוא עושה – אלא בכוונה שמאחוריהם. מעשה טוב שנעשה בענווה, מתוך מחויבות פנימית ובלי צורך בהכרה חיצונית, נחשב לפני שמיים פי כמה. כאשר האדם מבצע מצווה ורואה בה מתנה מן הבורא, ולא הזדמנות לבניית שמו האישי, הוא לא רק מקיים את רצון ה' – הוא גם מטהר את ליבו, ומחזק את הקשר הישיר והטהור עם מקור החיים. כי מי שבוטח באמת, לא מחפש מחיאות כפיים – אלא את קיום רצונו של האלוקים.