"הרופא אמר לנו: 'אם לא תבואו עכשיו, לא בטוח שיהיה לכם בשביל מה לבוא'"

אחרי שלוש לידות של ילדים בריאים בזמן ובמועד, הדס שוורצזון לרגע לא חשבה שעלול להיות אחרת. "גם ההיריון הרביעי שלי היה תקין ועבר באופן חלק", היא מספרת, "אבל לקראת סוף ההיריון עברתי בדיקת GBS לאיתור חיידק, והתוצאה הייתה חיובית. הרופאים הבהירו לי שאין בכך שום בעיה ושזה מצוי אצל נשים רבות, ובסך הכל אצטרך לקבל אנטיביוטיקה לפני הלידה כדי למנוע את הידבקות התינוק בחיידק בזמן הלידה. ההתייחסות לכך הייתה כל כך שולית, שגם אני התייחסתי לכך בהתאם. דבר לא הכין אותי לדרמה שאנחנו עתידים לעבור".

ניסים בחדר לידה

המשך ההיריון עבר באופן שגרתי ואפילו משעמם, עד ללידה שהתרחשה כשבוע אחרי התאריך המשוער. "זה היה בשבת", מספרת הדס, "התארחנו אצל ההורים שלי, וכבר משעות הבוקר לא הרגשתי מספיק את תנועות העובר. לכאורה זה היה אמור להדליק נורה אדומה, אך מכיוון שהיו מעט תנועות והיה קשה לי להאמין שיש בעיה, אז התנחמתי בכך שהוא לפחות זז מעט כשאני אוכלת מתוק. בסופו של דבר יצאנו לבית החולים מיד לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת, והלידה התפתחה במהירות כה רבה עד שהספיקו לתת לי רק חצי מהכמות של האנטיביוטיקה, והתינוק היה כבר בחוץ".

כאן, לדבריה של הדס, מתחילים הניסים שהם ראו בזה אחר זה. "זה התחיל בכך שבזמן הלידה הייתה אתנו בחדר רופאה ולא מיילדת, והיא מיד קלטה שהמצב של התינוק לא טוב ושיש לו ירידות בדופק. היא הזעיקה עזרה ומיד כשהתינוק יצא עשתה לו אחת המיילדות החייאה. לאחר מכן לקחו אותו למחלקת טיפול נמרץ יילודים בפגייה, וכשבעלי התעניין במצבו, הסבירו לו ש'מצבו מוגדר בינוני ושיהיה בסדר'.

"האמת היא שלא הבנו כלום", היא אומרת, "ורק אחר כך סיפרה לי אחת מנשות הצוות של הפגייה, שכאשר התינוק שלנו הגיע, לא קלטו בתחילה שמצבו קשה, ואפילו שמו אותו באינקובטור פתוח. דווקא אחת מצוות הפגייה שהייתה בתחילת סטאז' זיהתה שמצבו לא טוב, והתעקשה על כך שיעבור לאינקובטור סגור שגם זה חסד ה'. כפי שציינתי, הניסים נראו ממש בזה אחר זה".

ומה עובר עלייך באותן שעות?

"במשך השעות הבודדות שנותרו לי בלילה, נחתי במחלקת יולדות, ובתשע בבוקר הלכתי לפגייה, כשאני בקושי מחלימה מהלידה. כשהגעתי לשם קיבל את פניי רופא נסער בפנים מודאגות מאוד, כשהוא נוזף בי: 'כמעט באתי אלייך, לא הבנתי למה לא באת עד עכשיו'. ואני בקושי מבינה מה הוא רוצה, מנסה לגשש מה מצב התינוק. הרופא היה נראה מודאג מאוד כשהוא ביקש ממני לשבת, ואז הבהיר לי: 'המצב קשה מאוד, נאלצנו להנשים ולהרדים אותו, כי הריאות שלו גמורות לגמרי. הוא מקבל 11 תרופות במקביל, שזה המון. למעשה אין לו שום יכולת לנשום. מצד שני, יש יציבות מסוימת במצבו בשעות האחרונות, ולכן ניתן להגדיר את מצבו כקשה אך יציב".

אבל מה ההסבר? איך הוא הגיע למצב כזה?

"הרופאים שיערו שבגלל שהיה מדובר בהריון עודף ובמיעוט תנועות של העובר במשך שעות ארוכות, הוא כנראה שתה הרבה מים מקוניאליים שהזיקו מאוד לריאות שלו, ובסופו של דבר, בלידה, עבר אליו חיידק ה-GBS שהוסיף למצבו הקשה בלאו הכי. בתחילה חשתי מעט האשמה עצמית – 'למה לא הגעתי מהר יותר לבית החולים ולא הייתי ערנית למיעוט התנועות?'  אבל בהמשך פגשתי רופאה שאמרה לי שבכלל לא בטוח שהיו מיילדים אותי אם הייתי באה באותו בוקר, ולכן אין לי מה להתבוסס ברגשות אשם. בכל אופן, ככל שראיתי את ההתפתחויות הפלאיות של הסיפור, כך הבנתי שהכל משמיים ובורא עולם הוא זה שתכנן הכל עד לפרט האחרון".

בזכות הבבא סאלי

מרגע שהבינו שהמצב קשה, מציינת הדס שהם מיהרו לרתום את עם ישראל לתפילות. "אחרי שהתייעצנו עם הרב שמואל אליהו וסיפרנו לו על מצב התינוק, הוא הסביר לנו שאם יודעים בוודאות שלא תתקיים ברית בזמנה, מותר ואף כדאי לתת לתינוק שם עוד לפני גיל שמונה ימים, כדי לסנגר עליו בתפילות, ובאמת נתנו לו את השם 'ידידיה ישראל'. בחרנו בשם 'ידידיה' מפני שבאותה תקופה היו המון הפגנות ומורכבות בין דתיים לחילוניים ורצינו להוסיף ידידות בעם. הוספנו את 'ישראל' על שם רבי ישראל אבוחצירא, הבבא סאלי שהיה לו חלק גדול בנס שלנו. היה מרגש כל כך לראות כמה אנשים התפללו למען ידידיה ישראל שלנו, וכבר בשבוע הראשון סיימו עליו 11 ספרי תהילים. זה מאוד חימם לנו את הלב ונתן לנו כוח".

הלידה, כאמור הייתה במוצאי שבת, ולאחר ארבעה ימי אשפוז - ביום רביעי בבוקר, נאלצה הדס להשתחרר, ואילו התינוק הקטן נשאר במחלקת טיפול נמרץ ילודים. "כמובן שהיה לי קשה מאוד להיפרד ממנו", מציינת הדס, "אבל הבנתי שאני פשוט מתחילה עכשיו שגרה של ביקורים מדי יום, עד שהוא ישתחרר הביתה בעזרת ה'".

באותו בוקר, יום רביעי שהדס לא תשכח לעולם, היא התארגנה כדי לצאת הביתה עם אמה שהגיעה לשחרר אותה מבית החולים. "הייתי מאוד מודאגת", היא מספרת, "ולפני שיצאנו ביקשתי מאמא שלי שנישאר על יד הפגייה  ונקרה פרקי תהילים. כך אכן היה, ואז יצאנו מבית החולים. בדרך לבית הוריי, הרגשתי שוב שאנו זקוקים לניסים גדולים וביקשתי מאמא לנסוע לקברו של הבבא סאלי כדי להתפלל אצלו".

הדס עוצרת לרגע, ומציינת כי משפחתה זכתה לקשר מיוחד עם הבבא סאלי. "סבא שלי גדל אצלו כיתום במשך חמש שנים וישנו סיפור ידוע שעובר במשפחתנו על כך שמידי בוקר סבא ז"ל היה שובר עבור הבבא סאלי את הקרח בנהר כדי שיוכל לטבול בו, ואף קופץ לפניו אל המים כדי לחמם אותם מעט. התפללתי אצל הבבא סאלי כפי שלא התפללתי מעודי. ביקשתי והתחננתי לזכות ל'ניסים גלויים' חזרתי המון על המושג 'ניסים גלויים'. ואף הדגשתי 'בזכות סבא מסעוד', כמה וכמה פעמים. יצאתי מהציון כשאני סחוטה מרוב בכי, מאמינה ובטוחה שהתפילות התקבלו".

בואו דחוף לבית החולים

זמן קצר לאחר שהגיעה הדס לבית הוריה, הגיע לשם גם בעלה כדי להסיע אותה לביתם, ביישוב אדורה שבדרום הר חברון. "תכננו לנסוע לילדים שבבית, לנוח רגע מכל הטירוף, ולחזור למחרת לתינוק המאושפז בבית חולים ברזילי", היא מספרת, "אלא שעוד לפני שיצאנו מבית הוריי לאדורה, התקשרו אלינו מבית החולים והודיעו שמצבו של התינוק 'ממש לא טוב' וביקשו שנגיע במהירות לבית החולים. בתחילה הקשינו: 'למה?' ובעלי ביקש: 'נחכה כמה שעות ונגיע מחר בבוקר', ואז אמר לנו איש הצוות: 'מחר לא בטוח שיהיה לכם בשביל מה לבוא'. זה הכה בנו בבת אחת, לא שיערנו שהמצב כל כך קשה. כולנו היינו בהלם. אני זוכרת שהסתכלתי לאמא שלי בעיניים ואמרתי לה: 'אם זה מה שבורא עולם מביא לנו אחרי התפילות שלי מעומק הלב בציון הבבא סאלי, זה כמו מסר של ה' אלינו שהוא אומר: 'זה הרצון שלי'. נשאר לנו אלא לקבל את הגזרה ולהאמין שהכל מדויק.  כמובן שהסתובבנו מיד ונסענו אל בית החולים".

הדס נעצרת. קשה לה להיזכר באותן שעות. "הרופאים הבהירו לנו במילים פשוטות שהתינוק חווה קריסת מערכות, ואם עד עכשיו היה המצב קשה אך יציב', כעת מצבו מוגדר אנוש. ראש המחלקה שהגדיר עצמו כאדם לא מאמין, אמר לנו: 'אנחנו נעשה את שלנו מבחינה רפואית ואתם תעשו את מה שאתם יודעים לעשות ותתפללו'. הדהים אותי לשמוע שבתוך-תוכו הוא האמין שהתפילות יכולות לעזור.

"בעלי שאל את הרופא הראשי כמה סיכויים יש לתינוק לצאת מזה, והרופא השיב לו: את האמת, לא הרבה, וגם אם הוא יצא מזה – בוודאי ייגרם לו נזק כלשהו'. בעלי נשבר, אבל אני דווקא הרגשתי סוג של שלווה", נזכרת הדס, "אחרי התפילות אצל הבבא סאלי הרגשתי שהכל פה מדויק.  הייתי עטופה ומוגנת. כנראה שהשלווה הזו נראתה גם כלפי חוץ, כי הרופאים הביטו בי בתדהמה, ואחר כך נודע לי שהם חשבו להזמין לי פסיכולוג כי חשבו שכנראה לא הבנתי את המצב".

ללא שום פגע

לקראת חצות הלילה עזבו הדס ובעלה את הפגייה ויצאו לביתם, ובשעה שבע בבוקר הם התקשרו אל הפגייה כדי לברר מה מצבו של ידידיה ישראל. "אחת האחיות ענתה לנו ובישרה: 'כל המדדים עלו, המצב שב להיות יציב'", נזכרת הדס. "זו הייתה בשורה כל כך משמחת, הרגשנו ממש שחזרנו שוב למסלול", היא מתרגשת.

מאותו רגע, לדבריה, המצב הלך והשתפר, אך נדרש עדיין תהליך ארוך. "ידידיה ישראל היה במשך 48 ימים בפגייה, ועבר שלב אחר שלב – בתחילה הוסרו צינורות ההנשמה, אחר כך עבר להנשמה קלה יותר ואז לחמצן סביבתי. לבסוף הוא החל לאכול בכוחות עצמו ואף עבר מאינקובטור סגור לפתוח. בסופו של דבר הוא שוחרר ברוך ה' הביתה בריא ושלם.

"בימים אלו ממש הוא חוגג את גיל שנתיים - ילד בריא ומפותח בן פורת יוסף, מתוק ופטפטן, ואני מרגישה שזו הזדמנות לסגור מעגל ולהודות לבורא עולם וכמובן גם לבבא סאלי. כי אין תפילות שחוזרות ריקם, וברוך השם זכינו לראות זאת מקרוב".