פרשת פקודי: אדום, סגול, כחול, לבן – צבעי המשכן ומסע החיים שלנו

הגענו אל סוף חומש שמות, והרגע הגדול הגיע. המשכן, "ביתו" של השם בקרב בני ישראל, הושלם ונחנך: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד השם מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות מ', ל"ד).

לאחר עבודה מאומצת, תרומות נדיבות מצד העם ועבודת אומנות מדויקת – השכינה ירדה לשכון בתוך מחנה ישראל.

ננסה להתמקד באחד הפרטים שלכאורה נראה שולי בעיצובו של המשכן – צבעי הבדים ששולבו ביריעות, בפרוכות ובבגדי הכהונה. תכלת – צמר צבוע בכחול. ארגמן – צמר צבוע בסגול. תולעת שני – צמר צבוע באדום. שש – פשתן טבעי בצבע לבן.

מהי המשמעות העמוקה של הצבעים הללו? מדוע דווקא הם נבחרו להיות מרכיבי המשכן, המקום שבו שורה השכינה?

נעיין בדבריו של רבי שמשון רפאל הירש.

"תולעת שני" הוא צבע אדום. אדום מסמל את החיים הבסיסיים. את החיות הגופנית והיצרית שבאדם. זהו צבע שמייצג את החומריות הבסיסית ביותר, את התשוקות הגשמיות והאינסטינקטים המשותפים לאדם ולבעלי החיים.

האדום מזוהה עם דם, שהוא סמל כפול: סמל לכוח החיים – "כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא" (ויקרא י"ז, י"ד), וסמל לחטא ועוון – "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (ישעיהו א', ט"ו).

תולעת השני מייצגת את הממד הגשמי הבסיסי של האדם – את יצר ההישרדות והחומריות. החומר הוא הכרחי לחיים, אך בהיעדר ריסון הוא עלול להפוך לכוח סוער ובלתי נשלט. בצבעי המשכן, האדום הוא הצבע הנמוך ביותר מבין שלושת צבעי הצמר – הוא הבסיס, שממנו האדם צריך להתעלות.

הצבע "ארגמן" הוא שילוב של אדום וכחול, ולכן הוא צבע מורכב ועמוק יותר. הכחול / תכלת מסמל את השמיים, את העולם הרוחני, כך שארגמן מסמל את הדרגה הגבוהה יותר של החיים החומריים – לא רק חיות פיזית ותאוותנית (כמו תולעת שני), אלא שליטה, ריסון ועידון של הכוחות הגשמיים. שילוב של ארץ ושמים.

הארגמן מופיע בהקשרים של מלכות, הדר וכבוד, ולכן בגדי מלכים, קיסרים וכהנים היו צבועים בו. הוא מייצג אדם שמכיר בכוחותיו אך מנתב אותם למטרות נעלות – לא רק להתמכר לתשוקותיו, אלא להשתמש בהן לצורך יצירה, שליטה עצמית והתעלות מוסרית.

תולעת השני מבטאת את החומריות הפשוטה. הארגמן מבטא את יכולתו של האדם לרומם את החומר ולהכניס בו משמעות רוחנית.

התכלת, צבעו של הים והשמים, מסמל את הרוחניות, את השאיפה אל הנשגב. זהו הצבע שמרמז על הצד האלוקי שבבריאה, על ההכרה בכך שהאדם אינו חי רק למען עצמו, אלא הוא חלק ממערכת רחבה ונעלה יותר. חכמים אומרים (סוטה יז ע"א ועוד) שהתכלת מזכיר את צבע הים, שמזכיר את השמים, שמזכירים את כיסא הכבוד. כלומר, התכלת הוא הצבע המחבר בין העולם הזה לבין עולמות עליונים.

הצבע הלבן, צבעו של הפשתן (שש), מייצג טהרה, ריסון ואיזון. הלבן הוא הצבע הבהיר ביותר – הוא אינו "לוקח לעצמו" אף גוון, אלא משקף את כל הצבעים יחד.

המשמעות הסמלית של הלבן מתבטאת גם בדברי קהלת: "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים" (קהלת ט', ח'). ביום הכיפורים, הכהן הגדול נכנס אל קודש הקודשים בבגדי לבן בלבד – סמל לטהרה מוחלטת.

אם נחבר את כל ארבעת הצבעים יחד, נראה שהם יוצרים מדרג של התעלות רוחנית:

1. תולעת שני (אדום) – החומריות הגולמית, היצרים הבסיסיים.

2. ארגמן (סגול) – שליטה ועידון של הכוחות הגשמיים.

3. תכלת (כחול) – חיבור אל הנשגב, השאיפה לרוחניות.

4. שש (לבן) – טהרה ואיזון בין כל הרבדים.

צבעי המשכן מייצגים את התהליך שעובר האדם בחייו. האדם מתחיל כחומר (תולעת שני), אך עליו לרומם את עצמו (ארגמן), לשאוף אל הרוחניות (תכלת) ולמצוא איזון בין גוף ונפש בקדושה ובטהרה (שש).

המשכן, אם כן, מסמל את השאיפה האנושית להשראת שכינה – להפוך את החיים הגשמיים למקדש קטן שבו שוכן האלוקים. זו גם המשימה שלנו: לקחת את החומר ולרומם אותו לרוח, להפוך את העולם הזה למקום שבו ניתן לגלות את האלוקות.