פרשת פקודי: עד כמה משפיעה מילה טובה?

א. "אלה פקודי המשכן – משכן העדות, אשר פוקד על פי משה, עבודת הלויים ביד איתמר בן אהרון הכהן. ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר ציווה ה' את משה. ואיתו אלהליאב בן אחיסמך למטה דן, חרש וחושב ורוקם בתכלת ובארגמן ובתולעת השני ובשש... ככל אשר ציווה ה' את משה כן עשו בני ישראל את כל העבודה. וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר ציווה ה' כן עשו, ויברך אותם משה". פרשת פקודי חותמת את חומש שמות – המכונה ע"י הרמב"ן: ספר הגלות והגאולה. הפרשה מהווה סגירת מעגל לכמה תהליכים מטאפיזיים, רוחניים וחברתיים, כמו גם מהווה נקודת זינוק להמשך השלמת מ"ב המסעות של בני ישראל במדבר. הפרשה איננה מונה מצוות, מה שמותיר מקום ללימוד מוסר ודרך ארץ מהדברים האמורים ורמוזים בה.

ב. פרשנים רבים מצביעים על ההשוואה בין פרשת פקודי ומעשה הבריאה. ואכן, המשכן המהווה מיקרוקוסמוס של היקום, מעלה דמיון רב לפרשת בראשית. ניתן לראות זאת, הן בנוסח הפסוקים, הן בכלים המצויים במשכן המקיימים אנלוגיה עם סוגי הנבראים בששת ימי בראשית, השראת שכינה בסיום שני התהליכים, וכלה בתיאור המסכם: "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד... ויכל אלוקים ביום השביעי... ויברך אלוקים את יום השביעי" – כך בבראשית, ובפרשתנו – "וירא משה את כל המלאכה, והנה עשו אותה כאשר ציווה ה' כן עשו, ויברך אותם משה... ויכל משה את המלאכה".

ג. הכתוב כמו גם משה, מעידים ומברכים את עושי המלאכה ואת בני ישראל על הדבקות במשימה. ישנו ביטוי החוזר על עצמו מספר פעמים בפרשה בתצורות שונות (18 פעמים כפי שמונה התלמוד הירושלמי במסכת ברכות) – "ויעשו...כאשר ציווה ה'". ביטוי זה, ניתן לומר, משמש פידבק חיובי, משוב חוזר ועידוד על העשייה והמלאכה, אשר הושקעו בבניין המשכן. אך על פניו, לא ברור מדוע יש לציין את הברור מאליו – לעשות את המוטל עליך, ולשם מה חוזרים ומדגישים את הפעולה פעם אחר פעם? ובמובן אחר – כיצד הדברים עולים בקנה אחד עם העיקרון של רבי יוחנן בן זכאי במסכת אבות: "הוא היה אומר –אם למדת תורה הרבה, אל תחזיק לעצמך טובה כי לכך נוצרת"?

ד. רומן גארי, הסופר הצרפתי ממוצא יהודי, הנודע גם בשם העט אמיל אז'אר, כתב בין השאר את הספר "כל החיים לפניו", אשר זיכה אותו בפרס גונקור – הפרס הגבוה ביותר בספרות הצרפתית. הגרסה הקולנועית של הספר זכתה באוסקר. גיבור הסיפור הינו ילד יתום, רגיש וחכם בשם מומו, החי תחת חסותה של ניצולת שואה קשת-יום בפריז. בעודו ממתין לפגישה עם הרופא, מספר הילד במילותיו שלו, דברים היכולים לשמש תובנה עמוקה על נפש האדם: "אהבתי מאד לשבת בחדר ההמתנה ולחכות למשהו, וכשדלת החדר של ד"ר כץ הייתה נפתחת, והוא כולו בלבן, היה יוצא ומלטף לי את השיער, הייתי מרגיש טוב יותר – והרי בשביל זה קיימת הרפואה".

ה. הפסיכולוג היהודי-אמריקאי – רוברט רוזנטל, אשר ברח בצעירותו מגרמניה הנאצית לארה"ב, ערך את אחד הניסויים מעוררי ההשראה בפסיכולוגיה. במחקר בוצעו לתלמידים מבדקי איי.קיו (IQ). למורים דווחו ה"תוצאות", אשר הצביעו על התלמידים המבטיחים – אלה האמורים להיות האינטליגנטים והמוצלחים ביותר. אלא שהתוצאות היו פיקטיביות לחלוטין, והומצאו ע"י החוקרים. בהמשך השנה בוצע מבחן נוסף לתלמידים, והוכח כי אותם התלמידים אשר סומנו כ"מבטיחים" – וכך אכן חשבו המורים, הצליחו במבחן השני באופן משמעותי – אך הפעם התוצאות היו אמיתיות. המחקר גילה כי הציפיה להצלחה, בדומה ל"אפקט פיגמליון" (self-fulfilling prophecy), יכולה להשפיע בצורה ממשית. המורים, אשר האמינו בתלמידים שסומנו כמצליחים ובעלי פוטנציאל, הפגינו כלפיהם יחס אוהד ומקדם. הם ציפו מהם להצליח, ועודדו אותם – גם באופן לא-מודע, להשתפר. במידה רבה, הציפיה להצלחה, כך טען המחקר אשר התפרסם בספר – "פיגמליון בכיתה", יכולה לנבא את ההצלחה ולהוביל אליה. עקרונות המחקר הוכחו כנכונים גם בתחומים אחרים, כמו למשל רפואה, שיפוט ופיקוד, וכמובן – הורות.

ו. הפסוק המסיים את חומש שמות מציין: "כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם". רש"י במקום מפרש: "מקום חנייתם אף הוא קרוי מסע... לפי שממקום החניה חזרו ונסעו, לכך נקראו כולן 'מסעות'". היינו כי גם מקום החניה והעצירה נחשב מסע. לעניין זה כתב הרבי מלובאוויטש: "הכרחי לומר, שהתורה מכנה את החניות בשם 'מסעות', לא מפני שהיה חיסרון כלשהו בחניות אלו, עקב היותן זמניות וכדומה, אלא להיפך, משום שכל חניה היוותה הכנה ל'מסע' שלאחריה, ולכן כללו החניות בתוכן גם את המעלה של ה'מסעות', בנוסף למעלה של חניה, שהיא באופן של 'קבע'... אומנם, העלייה בפועל מתרחשת רק בשעת המסע שלאחר החניה, אך כיוון שמלכתחילה מטרת החניה היא המסע שלאחריה, הרי בפנימיות ובהעלם חניה זו היא כבר לפני כן מסע". הפרספקטיבה דרכה מביטים משפיעה על הגדרת החניה, או אם תרצו, גם אפילו על הנפילה, הפאסיביות או הדכדוך. כל עוד רואים, וכפי אפקט פיגמליון, מצפים להתעלות ולהמשך המסע קדימה, אזי ניתן לזהות גם בחניה, ואפילו בהסתרה, חלק אינטגרלי בתהליך ההשתפרות והעלייה. בד בבד, הסתכלות שכזו, כפי שמבאר הרבי מלובאוויטש, מעניקה מעמד מכונן וכמעט פרדוקסלי גם לחניה. וכדבריו: "הדרגה הנמוכה יותר [היינו החניה, אינה] רק משרתת מטרה אחרת, אלא זוהי תכלית לשמה".

ז. "לא פעם זה קשה, אבל לרוב מילה טובה מיד עושה לי טוב, רק מילה טובה, או שתיים לא יותר מזה", כך אומר השיר. הפידבק החיובי והמבט האופטימי מגבירים מוטיבציה, משפרים את הביטחון העצמי, ומחזקים התנהגויות ונורמות רצויות. לכן, על אף הציווי, חוזר ומדגיש הכתוב את העובדה הטריוויאלית כי בני ישראל עשו כאשר נצטוו, ויתרה מכך, "ויברך אותם משה", וכלשון רש"י: "אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשי ידיכם". אומנם, פעמים רבות, יש המתקשים לצד המשוב השלילי, להעניק גם משוב חיובי ומעצים לאחרים. במובן מסוים, גם אם לא תמיד נכון, מתן פידבק שלילי גורם לנותן הפידבק להרגיש אפקטיבי, קשוח ושולט, אך התועלות של פידבק חיובי עדיפות לא פחות, והן יוצרות אווירה של מסוגלות ולקיחת אחריות, אשר מובילה לתוצאות חיוביות ולאופטימיות המקדמת שיפור.

ח. אם לשוב לדבריו של רבי יוחנן – "אל תחזיק לעצמך טובה", יש להבחין ולהדגיש את הבעייתיות שיש בגאווה ובהתרברבות. לעומת זאת, המשוב החיובי מגלה ומאפשר דווקא את האמונה באפשרות ההצלחה. אמונה זו וראיית הטוב, כך כתב הרב קוק, מהוות ברכה – ובכוחן לשנות לא רק את התודעה אלא גם את המציאות לטובה. וכדבריו: "האדם צריך להאמין בחייו, להאמין בכוחו החומרי ובכוחו המוסרי יחד. האמונה היא כוללת הכל, כמו האהבה. האמונה בחיים היא ברכת ד', כמו שאי האמונה היא הקללה היותר איומה – ולא תאמין בחייך. כשאדם מאמין בחייו הרוחניים, הוא מוצא קורת רוח בעמל נפשו, והוא הולך ומתעלה".

ד"ר רועי כהן הוא דוקטור לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית, עו"ד ומגשר, מפיק, במאי ויוצר תוכן.