"להיות איתך זה לְרָצוֹת את האינסוף"

"אפרת, אני באמת לא מבין מה הבעיה שלך. אין לי שום דרישות ממך ואני לא בא אליך בשום טענות, אני פשוט שמח ומרוצה מזה שאנחנו ביחד. למה את לא יכולה להרגיש ככה גם כן?", התעצבן אמיר.

"כי זה לא מה שאני צריכה, למה אתה לא מבין את זה? אני שמחה שאנחנו ביחד, אבל אני לא מרגישה ביחד רק מעצם העובדה שאנחנו נשואים. אפילו, אני מרגישה הרבה פעמים מנוצלת", ענתה.

"מנוצלת? אני לא מבקש ממך כלום, ואני מפרפר והופך עולמות עבורך, ואת זו שמרגישה מנוצלת? זה פשוט מרגיש שבשביל להיות איתך צריך לְרָצוֹת את האינסוף. את לעולם לא מרוצה, ואני גם לא רואה שום עתיד אחר באופק", אמיר ממש התעצבן.

"בואו ננסה לרגע להתבונן על המבנה הנפשי הכללי של הגבר והאישה, על פי רוב, ומזה ננסה להבין בצורה ברורה יותר את הצרכים הנפשיים בקשר הזוגי.

"אמיר, כשאתה ואפרת רבים, ואז אפרת הולכת לישון אצל חברה שלה – איך אתה מרגיש?", שאלתי.

"אני מרגיש בלעדיה חצי בן אדם, ואני לא מבין למה היא מתעללת בי ככה. אני מרגיש שלא בא לי לעשות כלום כשהיא ככה נוטשת אותי", ענה אמיר.

"ואיך אתה מרגיש כשאפרת איתך ושמחה בקשר שלכם?", שאלתי.

"אני מרגיש שאני מתמלא בחיות, יש לי כוחות לעשות דברים", ענה.

"אפרת, מה שהניע את אמיר זו תחושת חיסרון קשה מאוד. כשהוא מצא אותך, הוא הרגיש שהוא מצא את אבדתו, ותחושת החיסרון הזו נעלמה. זה גורם לו להירגע, ומאפשר לו להרגיש שיש לו ביטחון בקשר, והוא יכול לבנות את הבית".

"אז למה אני לא מרגישה את זה? אני מרגישה בודדה כל כך בקשר הזה".

"רגע, בואי נסכם קודם את הצד שלו. הוא, מבחינתו, מחזיק אותך איתו בנפש כל הזמן, גם אם הוא לא אומר את זה ולא רואה אותך אפילו. אתם מבחינתו ביחד, והוא לא צריך לחפש הוכחות לזה".

"זה הופך את ההתנהגות שלו להגיונית וברורה מאד", אמרה אפרת.

"אפרת, כשאמיר הכיר אותך, ברגע שהוא רצה אותך – מיד נענית לו?", שאלתי.

"נראה לך? רציתי לדעת שהוא רציני, שהוא באמת רוצה אותי", ענתה.

"איך באמת ידעת שהוא באמת רוצה אותך?", שאלתי.

"הוא היה רגיש מאוד ומדויק אלי, כל הזמן דאג לי והתייחס אלי בלי סוף. הרגשתי כמה אני חסרה לו כשאני לא נמצאת".

"בדיוק. המילוי של האישה בקשר הזוגי לא מתרחש בצורה קווית כמו אצל הגבר, אלא בפולסים מחזוריים. את זיהית שאמיר יכול למלא לך את נקודות החיסרון, שיש לו היכולת הזאת, ובגלל זה הסכמת לחיזוריו".

"נראה לי שהחיזורים האלה נפסקו ברגע שהתחתנו", רטנה.

"מה? איך את יכולה להגיד את זה? מי יוזם את כל המסעדות, המלונות וכל דבר אפשרי בקשר שלנו?", אמיר ממש התעצבן.

"רגע, צריך להבין את הדקות שיש פה. כשאתה השגת את אפרת והתחתנתם, מבחינתך, אתה נרגעת, קיבלת את שלך, ואתה לא צריך יותר לחפש את אבדתך. כל המחאות של אפרת, כולל זה שהיא עוזבת את הבית לחברה שלה, זה מעין ניסיון נואש להחזיר אותך לאותה תחושה שאתה מחפש את אבדתך. היא זוכרת נפשית שאז סיפקת לה מענה לחיסרון, והיא מנסה לשחזר את זה".

"את רצינית? למה שהיא תעשה את זה?", שאל אמיר.

"לאישה אין תחושה טבעית של 'ביחד' בקשר הזוגי. היא מרגישה באופן טבעי נפרדת, והיא צריכה את הנוכחות שלך. כשאתם ביחד בקשר הזוגי, ואתה כבר קיבלת מענה לצורך שלך, והיא נשארת ככה חסרה, היא בעצם גוועת ברעב בזמן שאתה שבע".

"אז מה עושים?", שאלה אפרת.

"העבודה צריכה להיות משני כיוונים. אמיר, אתה צריך קודם כל ללמוד לחזור לאותה תחושת חיסרון שהרגשת לפני שהתחתנתם, וללמוד לפתח רגישות והתכווננות לנקודת החיסרון של אפרת.

"אפרת, את צריכה ללמוד להכיר את נקודת החיסרון שלך ולדעת איך לתקשר אותה בצורה נכונה. לא דרך האשמות או מחאות, אלא על ידי תקשורת נכונה של נקודת ההזדקקות הזו. העבודה המשותפת תאפשר קשר זוגי שעובד נכון, וששני בני הזוג מרגישים בו מלאים ורגועים".

כל הפרטים שונו למען שמירת הפרטיות.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן