עידית ליכטנפלד עובדת עצות: טעויות משעשעות ותובנות בעבודה. והפעם: "כבל רינת עמך"

קיבלתי מכם כמה סיפורים משעשעים ממש על טעויות בעבודה, והפעם הגיעו גם תובנות שאפשר ללמוד מהם. אז הנה כמה מהסיפורים.

*

חברה שלי ישבה פעם בעבודה במטבחון לבד, עם הפנים לכיוון הדלת. אנשים עוברים במסדרון, והיא יושבת ומברכת ברכת המזון בנוסח ספרדי. יש רגע בברכה שבו אומרים "כל מה שאכלנו יהיה לשבעה", ומרימים את הידיים ושולחים נשיקה באוויר. בדיוק עברה מישהי במסדרון שהיתה בטוחה שזה מכוון אליה ושלחה לה בחזרה... היא לא ידעה איפה לקבור את עצמה.

*

מישהו אמר בעבודה "אז תוציאי זימון". עניתי "רבותי נברך", ורק אני צחקתי...

*

חברה נוספת סיפרה לי שהתעצבנה מאד מאד על הבוס, כתבה את כל הקיטורים שלה עליו ושלחה אותם לחברה שלה. לחרדתה... היא גילתה שטעתה ושלחה הכל לבוס...

דווקא זה הועיל, בסופו של דבר. היתה שיחת עומק שליבנה את השטח, תודה לה'!

*

גננת חדשה יחסית קיבלה הודעה מאחת האימהות: "מה שלום הבת שלי?".

"נהדר", השיבה לה, ושלחה תמונה של ילדה אחרת...

*

אני עובדת במעון במרכז הארץ. לכבוד חג חנוכה המנהלת נתנה שי צנוע לעובדות: סבונים ריחניים לארונות בגדים, בצורת דונאטס.

אחת העובדות אמרה לי ביום למחרת: "תקשיבי, רציתי לאכול את השוקולד שהמנהלת הביאה – רק  שלא היה לזה הכשר... וגם היה לזה ריח של סבון...".

*

לפעמים טעויות בעבודה מובילות גם לתובנות נחמדות.

חברה שלי, זמרת מחוננת, נסעה לרחובות להופעה, וגילתה ששכחה את הכבל החשמלי. מהר חיפשה דרך קבוצת אומניות, וזמרת מהקבוצה נחלצה לעזרתה.

כשחברתי סיימה את ההופעה, היא פרסמה טקסט מרגש, איך וכמה חשוב הכבל שלנו לקדוש ברוך הוא, כי בלעדי הכבל – איך נתחבר?

אז ברוח השעשוע כתבתי לה: זה מה שנקרא "כבל (קבל) רינת עמך...".

הכותבת היא אמא לשישה וסבתא לאביטל ולמנחם מנדל המתוקים, שחקנית, מחזאית ומעבירה סדנאות משחק ואלתור.

אשמח לקבל מכן סיפורים שלכן על טעויות ופדיחות בעבודה – וגם על תובנות שהגיעו מהן. ואשמח עדיין לקבל מכן גם סיפורים על טעויות של ילדים ושל בעלי תשובה! את כל סיפורי הטעויות שלחו למייל: debi@htv.co.il