"הנאצים גנבו הגדות עתיקות, אנחנו מקבלים אותן ומפענחים את כתבי היד"

ד"ר יעקב פוקס הוא מומחה לכתבי יד בספרייה הלאומית, אבל אם תשאלו אותו הוא פשוט הרפתקן שיוצא מידי יום למסע מרתק במנהרת הזמן שמחזיר אותו מאות שנים לאחור, לאירועים מרתקים, לדמויות ידועות ולהרבה מאוד מידע שבדרך כלל אינו ידוע לציבור.

"אני עובד במחלקת כתבי היד כבר משנת 2011", הוא מספר, "והתגליות כאן מרתקות ואינן פוסקות. עולם כתבי היד הוא עולם עשיר ומכיוון שהספרייה הלאומית, בשונה מספריות אחרות, מנהלת קטלוג לא רק של הפריטים ששמורים אצלה, אלא של כל כתבי היד העבריים בעולם, אנו מחזיקים ברשותנו עשרות אלפי כתבי יד עתיקים, שכולם עוברים אצלנו תהליך של אבחון, בו אנו מנסים לרדת לעומקם וללמוד מהם כמה שיותר".

כתבי היד, לדבריו, מתקבלים דרך ארכיונים מספריות שונות, וכן דרך צילומים שנשלחים מכל העולם. יש גם כתבים שמגיעים באופן פיזי, כמו על ידי אספנים או אפילו אנשים פרטיים שמחזיקים אותם בידיהם, הם מוסרים אותם לספרייה לצורך צילום ותיעוד, וגם מבקשים מהמומחים לבחון אותם ולספר להם על מה שכתב היד טומן בחובו. 

כתובה מרומא 1766

לקרוא, לפענח, להבין

משימת פענוח כתבי היד, כפי שמסתבר, הינה מורכבת ביותר. "נתחיל מהקושי הכי בסיסי", אומר ד"ר פוקס, "כי כולנו מכירים את התופעה בה אנו מנסים לפענח כתב יד של מישהו, אך לא מצליחים כיוון שהוא אינו מספיק ברור וקריא. מכיוון שכתיבת יד אינה כתיבת דפוס, היא עלולה להיות מאתגרת, ובפרט כשמישהו כותב בסגנון שאינו מוכר לנו. יש גם הבדלים גדולים באופן כתיבת האותיות בעבר בין המדינות השונות, ולא דומה אופן הכתיבה באיטליה לאופן הכתיבה שהיה נהוג במרוקו, או אופן הכתיבה בתורכיה לזה שבעיראק. גם לא דומה כתיבה של לפני שמונה מאות שנה לזו שהייתה לפני מאתיים שנה".

אז איך באמת אפשר לפענח?

"כמובן שיש דרכים שונות, אבל זה ממש לא קל ואין קיצורי דרך. צריכים לשבת, לעבוד, לבדוק ולהשקיע, וכמובן שככל שאתה עוסק בכך יותר כך אתה צובר ניסיון. בהמשך מגיע לא פעם האתגר כאשר בסיומו של כתב היד מופיעה חתימה של מי שכתב אותו. היכולת לפענח חתימות היא הרבה יותר מורכבת מפענוח כתבי יד. בפרט כשמדובר בחתימה אשכנזית שלעתים מתחברות בה האותיות או בחתימות מפוארות שאפיינו את יהודי מרוקו והמזרח. כדי לזהות מיהו בעל כתב היד יש צורך להכיר את כל סוגי החתימות, ועדיין, עד היום, יש מקרים שבהם אני מרים ידיים ומודה בכך שאני לא יודע מי חתם".

כתובה מאיספהאן איראן 1886

ניצחון סימני המים

משימה נוספת שד"ר פוקס נדרש להתמודד איתה בפענוח כתבי יד, היא הצורך לזהות מאיזו שנה לקוח כתב היד שבידו. "הכלי העיקרי שאנחנו משתמשים בו הוא סימני מים", הוא מסביר, "מדובר בסימנים שאפיינו את הנייר כבר מאז שהוא נוצר במאה ה-13 באירופה, כאשר בתהליך היצירה היו מכניסים סוג של עיסה שמתייבשת על פלטה, וכך יצרו צורות ואותיות שאמנם לא נראו בנייר עצמו, אך כשמסתכלים מול אור ניתן לראות את הצורה, כיוון שהפלטה הותירה סימנים שהשאירו את הרישום שלהם בתוך הנייר.

"הסימנים האלו, כפי שידוע לנו, הוחלפו מידי עשרים שנה לכל היותר, ובמשך השנים היו חוקרים שאספו דוגמאות של סימני מים ויצרו קטלוגים מסודרים עם אלפי דוגמאות של הסימנים. לכן, אם נמצא בידינו כתב יד שנראים בו סימני מים זהים לגמרי לאלו שמופיעים באחד הקטלוגים, ניתן לומר בוודאות שהוא משויך לטווח של עשר שנים פחות או יותר ביחס לתאריך שנקוב בקטלוג".

בנוגע לכך יש לד"ר פוקס סיפור מרתק וטרי: "לפני כשבועיים יצר אתנו קשר מישהו שסיפר שיש לו ספר עם חתימת צנזורה משנת 1610. ביקשתי ממנו שישלח לנו את סימני המים שנמצאו בו, וכשבדקתי אותם זיהיתי בוודאות שהסימן משויך לשנת 1780. ביקשתי ממנו להביא את הספר לספרייה ולאחר שבדקתי לעומק התברר דבר מדהים - אמנם מדובר בספר שהגיע מדפוס קדום, אך חסרו בו דפים. הדפים שכעת הוא מחזיק ברשותו שוחזרו על ידי מישהו שהשלים את החסר, ואף העתיק את חתימת הצנזורה שהיו במקור. זה הוכיח את מה שידוע בעולם כתבי היד – אם יש לך סימן מים מדויק, הוא מוכיח חד משמעית על גילו של כתב היד.

"סיפור דומה היה גם בשנים האחרונות, כאשר היה מישהו שטען שיש בידו סידור מהדפוס העברי הראשון שקדם לתנ"ך שהדפיס גוטנברג בשנת 1453, הוא הוכיח זאת על פי סימני המים שהיו בנייר, והיו לו הסכמות מכמה אנשים גדולים שמבינים בתחום. אבל כשנחקר הנושא לעומק, התברר שאותם אלו שתארכו את הספר טעו, כיוון שהם לא מצאו סימן מדויק של אותה תקופה, אלא את הסגנון של אותו סימן מים, מה שאינו מדויק כלל, ונראה שהסידור הודפס מאוחר יותר מכפי שחשבו".

לד"ר פוקס חשוב להדגיש: "כתב יד הוא כל דבר שנכתב ביד, זה אומר שגם כתובה שנחתמה בידי שני עדים נחשבת לכתב יד, וברגע שאנחנו מפענחים שמות מכתובות שיכולות להיות לפעמים בנות 900 שנה, הן תורמות לנו מידע אדיר על גנאלוגיה, ומלמדות אותנו על אנשים ומשפחות שלא מופיעים בספרים או בשום מקום אחר. אנו נתקלים גם בשטרות או במסמכים שנכתבו ביד, או אפילו ביומנים שאנשים כתבו לעצמם ללא כל כוונה לפרסם, והם מלמדים אותנו על ההתיישבות היהודית והמנהגים בכל מקום ותקופה.

"יש לנו גם אוסף גדול של כתבי יד בשפה הפרסית", מוסיף ד"ר פוקס, "והם מחדשים לנו דברים רבים שלא ידענו עליהם. כי מסתבר שקהילת יהדות פרס הייתה קהילה עם תרבות מפותחת מאוד בספרות, עם הרבה מאוד פואמות, שירים, עיבודים, ספרי מקרא, וספרים נוספים הכתובים בחרוזים באמצעות האות העברית, אך בפרסית. זהו חומר אדיר ומרתק, ממש אוצר בלום".

כתובה עתיקה מדבדו מרוקו 1901

הסיפור שמאחורי הכתב

מאחורי כתבי יד רבים מסתתרים סיפורים שחושפים אור על פרשיות  בהיסטוריה. "יש לנו גם אוסף ענק של הגדות של פסח, רבות מהן עתיקות מאוד שהיו שייכות למשפחות יהודיות עשירות לפני מלחמת העולם השנייה, ונשדדו על ידי הנאצים ימ"ש", מספר ד"ר פוקס. "כך למשל כתב היד הקרוי 'הגדת רוטשילד', שיש לו היסטוריה מרתקת. מסתבר כי עד לשנת 1939 הייתה ההגדה שייכת למשפחת רוטשילד, אך במהלך מלחמת העולם השנייה נשדדה על ידי הנאצים ונעלמה. לאחר המלחמה נרכשה ההגדה על ידי ד"ר פרד מרפי, בוגר אוניברסיטת ייל, שהוריש אותה לספריית האוניברסיטה. רק בשנת 1980 זוהתה ההגדה כרכוש משפחת רוטשילד והוחזרה לבעליה שתרמו אותה לספרייה הלאומית.

"אגב, בהגדה הזו חסרו שלושה דפים, שכנראה נתלשו ממנה עוד לפני רכישתה על ידי משפחת רוטשילד. לאחרונה שניים מהדפים החסרים הוצעו למכירה, ונרכשו עבור הספרייה הודות לנדיבותם של שני תורמים אנונימיים".

ויש לד"ר פוקס גם סיפור גנאלוגי מרתק: "אחד מחכמי ירושלים הידועים מהמאה ה-18 הוא רבי דוד די סילוה, בנו של רבי חזקיה די סילוה, שכתב את הספר 'פרי חדש'. בנוסף, מוכר לנו הרב יונה נבון שנחשב לרבו של החיד"א, מגדולי חכמי ישראל. עד היום היה ידוע ומתועד שהרב נבון היה נשוי לדודה של החיד"א. אולם באחד הימים הגיע אלינו ספר 'פרי חדש' ועליו הקדשה בכתב ידו של הרב דוד די סילוה, בה הוא כותב: 'אני נותן את הספר הזה משלוח מנות לחתני יונה נבון'.

"דרך זה גילינו שהרב יונה נבון שידענו כי היה נשוי לדודה של החיד"א, היה נשוי לפני כן או לאחר מכן לבתו של רבי דוד די סילוה. זהו מידע שאף אחד לא הכיר משום מקום, ואם לא ההערה בכתב יד בספר שהגיע לידינו, לא היו יודעים על כך. כמובן שזו רק דוגמה קטנה למידע היסטורי שטמון בכתבי יד, ואנו נתקלים בדברים כאלו בלי סוף. כי כפי שציינתי בתחילה – עולם כתבי היד הוא עצום בגודלו ומלא בתגליות. יחד עם זאת, כמובן שיש גם כתבים שלצערנו אנחנו לא מצליחים לזהות באופן וודאי או לתארך. אמנם ברור לנו שהם נושאים עימם מידע חשוב ביותר, אך הוא נסתר מאתנו וייתכן שלעולם לא נפענח אותו".

ומה עם הבינה המלאכותית? אתם רותמים אותה לעזרתכם?

"הבינה המלאכותית היא ללא ספק התקווה הבאה שלנו. כבר כיום יש פיתוח שמאפשר באמצעות הבינה לקרוא אותיות דפוס של כתבי יד, גם מסגנונות שונים, וזה מקדם מאוד את נושא פענוח כתבי היד. השלב הבא צפוי להיות ביכולת לקרוא כתבים שאינם באותיות דפוס, וכבר יש מקומות בעולם שעובדים על פיתוחים כאלו ומעלים את התוצאות. זו עומדת להיות פריצת דרך, כי ברגע שנזין את הנתונים אל המחשב הוא יוכל לומר לנו באיזה סגנון הם נכתבו, מתי והיכן, והוא יעשה זאת טוב יותר מכל חוקר, כי המחשב מבחין בניואנסים שבעין האנושית אנחנו לא מסוגלים לראות. זהו אחד התחומים שמשקיעים בו כיום את מרב המשאבים, זה אמנם לוקח זמן רב, אך אנחנו מצפים מאוד לפריצת הדרך המשמעותית הזו".