הדף היומי: המעשה של נבוכדנצאר ששינה את ההיסטוריה

בסוגיות הדף היומי מסופר מעשה מרתק על מלך בבל בזמנו של חזקיהו מלך יהודה.

בנביא מסופר: "בעת ההוא שלח מרדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו וישמע כי חלה ויחזק". מלך בבל שמע שחזקיהו היה חולה, ונהיה בריא ("ויחזק" – שהתחזק ונעשה בריא), ולכן שלח לו ספרים ומנחה.

הגמרא שואלת, וכי משום שחזקיהו היה חולה והבריא, צריך מלך בבל הרחוקה לשלוח שליחים עם ספרים ומנחות? והרי בכל יום יש בעולם אנשים חולים, וגם אנשים שמבריאים. מה מיוחד בזה?

לכן מצטטת הגמרא מספר דברי הימים, המוסיף את המלים "לדרוש המופת אשר היה בארץ". ביום החלמת חזקיהו היה מופת מיוחד בארץ. מהו המופת?

ביום שבו מת אחז, היה נס של התקצרות היום. הנביא נתן לו אות שהשמש תלך "עשר מעלות קדימה", וכך במקום 12 שעות כמו כל יום – היה היום רק שעתיים. ואילו ביום שהבריא חזקיהו, השלים ה' את השעות החסרות, והיה זה יום של 22 שעות במקום 12. המופת הזה הורגש, כמובן, בכל העולם, ובבבל הרחוקה ראו שהלילה מתעכב, עד שהגידו להם כי זה נס מיוחד שנעשה לחזקיהו מלך יהודה, ולכן מלך בבל שלח שליחים.

מלך בבל ניסח מכתב בלשון זו: "שלום למלך חזקיהו, שלום לעיר ירושלים, שלום לאל הגדול של הישראלים". הסופר של המלך היה נבוכדנצאר, שבהמשך נעשה, כידוע, מלך בבל. נבוכדנצאר העיר למלך: אם האל הגדול של הישראלים עשה את כל זה, לא הגיוני לכתוב אותו אחרון, אחרי חזקיהו ואחרי ירושלים, צריכים לכתוב אותו ראשון!

אמר לו המלך מרודך בלאדן: אתה צודק, אבל השליח כבר יצא, רוץ אחריו והשג אותו. רץ אחריו נבוכדנצאר ארבע פסיעות. אומרים חז"ל כי בזכות הפסיעות האלו קיבל נבוכדנצאר שליטה וכוח להחריב את בית המקדש, שכן קינא לכבודו של הקב"ה. אבל אם היה רץ יותר מזה, אין לדעת איזה כוח היה מקבל, וכמה נזק היה יכול לגרום עוד לעם ישראל. שכן זהו חילול ה' שהגויים מכבדים את ה', ואילו ישראל עובדים עבודה זרה, כפי שהיה באותו הזמן של סוף ימי בית ראשון, שרבים מבני ישראל עבדו עבודה זרה.

ובאמת, כבר ירמיהו הנביא מתאר את נבוכדנצאר כמי שקיבל זכות מהקב"ה: "ועתה אנכי נתתי את כל הארצות האלה ביד נבוכדנאצר מלך בבל עבדי" (ירמיהו כ"ז וכן כ"ח). וכן רואים שהוא משביע את צדקיהו המלך באלוקי ישראל: "וגם במלך נבוכדנאצר מרד אשר השביעו באלהים" (דה"ב ל"ו). ובדניאל משבח מאד את ה' "אתוהי כמה רברבין ותמהוהי כמה תקיפין מלכותיה מלכות עלם ושלטנה עם דר ודר" (דניאל ג') – אותותיו כמה גדולים, ומעשיו תקיפים, מלכותו מלכות עולמית ושלטונו לדור ודור!

בהמשך הגמרא מובאים דברי רבי יצחק, שמלאך עצר את נבוכדנצאר מלומר עוד דברי שבח על ה', וכן מלרוץ עוד אחרי השליח. שאם היה עושה זאת, היה חילול ה' וקטרוג גדול יותר על ישראל.  

דבר מעניין נוסף נאמר בסוגייתנו על המלך בלאדן: "מאי בלאדן בן בלאדן אמרי בלאדן מלכא הוה ואישתני אפיה והוה כי דכלבא הוה יתיב בריה על מלכותא כי הוה כתיב הוה כתיב שמיה ושמיה דאבוה, והיינו דכתיב בן יכבד אב". מרודך בלאדן היה בנו של בלאדן. בלאדן האב – השתנו פניו לפנים של כלב!

רבי יהונתן אייבשיץ (יערות דבש, דרוש ט"ז) מסביר את פשר הדברים, שבלשון פרסי "בלאדן" הוא כלב. רבי יהונתן היה מלומד בהרבה לשונות, וכך הוא ראה בספרות בזמנו. ולכן אמרו על זה "בן יכבד אב", שהרי האב נקרא בשם של כלב, ונראה כמו כלב, ולמרות זאת הבן השאיר את השם גם אצלו, כדי לכבד את אביו.

בספר הזוהר הקדוש נאמר: "כיוון דחמאת הכי ההוא סטרא אחרא, אתתקפת ושדרת לחד כלבא למיכל קרבנין... ומה שמיה דההוא כלבא בלאדן שמיה, דלאו איהו בכלל אדם, אלא כלבא ואנפי כלבא" (בראשית ו ע"ב).

יש יצור שאינו בכלל אדם, הוא חלק מהסטרא אחרא, והוא אוכל קרבנות שלא נעשים בקדושה. שמו הוא בלאדן הכלב.

הרי שכנגד המלך הרשע שנהפך לכלב בעולם הזה, יש גם יצור כזה בעולם הרוחני.