דבורי רובינשטיין (וקשטוק) עם ערכים, דיברות וטיפים לקניות לחג הניקיונות

ריח של פסח באוויר.

מבקשת להזכיר לך כמה נקודות, שאולי שכחת, או אולי לא חשבת עליהם.

קניות

אם כולם קונים – זה לא אומר שגם את צריכה למרות שכל העיתונים מלאים בפרסומות על מה שאת חייבת, ממש חייבת, לחג הזה.

מה, לא קנית פאה לחג הפסח? הגזמת. זה כתוב בעשרת הדיברות, בדיבר השלישי. בדיבר השני כתוב שחובה לקנות, לא משנה מה. צאי וקני. גם אם את ממש לא צריכה.

ובכן, לא ברור לי מאיפה כל אלו שמתלוננים שאין להם כסף – פתאום ממלאים שקיות.

נכון, נחמד להתחדש, ואפילו כדאי דווקא בערב חג, כי הוצאות שבת וחג אינם נכללים במניין המזומנים שהקב"ה מקציב בראש השנה.

וברור שמדובר בהחלפת עונות, ולרוב יש ילד או שניים או שישה שצריך לקנות להם גרדרובה חדשה, כי זה הגדול או הגדולה, ואין ממי להעביר להם בגדים, או ילד/ה במבנה גוף אחר שדורש הלבשה ספציפית.

ועדיין, "חזרת הקניות" שאני רואה בעיניים גורמת לי לבחילה של ממש. ולא, אני לא אישה סגפנית או קמצנית או מסתפקת במועט.

מציעה לך לזכור: קנית? לבריאות. זה יוצא מהכיס שלך ואת תשלמי על זה, תרתי משמע. "כולם" לא ישלמו לך את זה, ואת תישארי עם לחץ של המינוס או בכעס עם בעלך על ששוב הוא / את לא יודעים מאיפה לשלם את חשבון החשמל.

זה שאת רואה את "כולם" קונים, לא אומר שזה הדבר הנכון לעשות.

ואם בקניות עסקינן, כמה טיפים:

צאי עם רשימה – אני מכינה טבלה כשבראש כל עמודה שם של ילד או ילדה, וגם עמודה בשבילי, ובהכנות להחלפת העונה, פעמיים בשנה, אני כותבת מה חסר ולמי. ככה אני יודעת בדיוק מה צריך.

כמו כן, לפני שאני יוצאת לסיבוב קניות, אני מסדרת את המסע לפי החנויות, נניח, אם אני יוצאת לאזור גאולה בירושלים, אני מסדרת את חנות הגרביים ראשונה ואחריה החנות של הציציות ואחריה האייס-קפה שאני אוהבת ולא מוותרת על טעם של חנות ספציפית, ואחריה חנות של חלוקים וכך הלאה.

בתיק יש לי גם עט, ואני מוחקת כל מה שנקנה.

בנוסף, אני יוצאת עם עגלת שוק! כן, כן. ראיתן אישה עם עגלת שוק באמצע השבוע? יש סיכוי שזו אני (תיגשו להגיד שלום, כן?). במקום מלא שקיות, אני הולכת כמו מלכה. הכל בתוך העגלה. "מה יגידו?" לא מזיז לי. התחתנתי פעמיים למרות זאת. זה לא ימנע את הפעם השלישית, אם ארצה.

אם אני יוצאת עם הבנות (משתדלת שלא, אבל כדי לקנות נעליים, למשל, אני חייבת אותן), אני מקפידה למלא בקבוק מים גדול (לא חבל לקנות שתיה בחוץ?) וגם נשנושים לדרך, כי תמיד, איכשהו, יש התקפת צמא כאילו אנחנו במדבר, וגם רעב נורא, כמעט כמו במצרים.

אל תדאגי – לפעמים אנחנו יושבות לפיצה או צ'יפס, או מתכבדות בשקית של מאפים, אבל זה רק 'לפעמים'. ה"בדרך כלל" זה שהכסף הולך על בגד יפה, נעל טובה יותר ואפילו על משחק או מדבקות של הביוקר ולא על מים או אוכל שאפשר להביא מהבית.

ניקיונות

נכון שחובה להוציא חמץ ולנקות את הבית לחג.

אלא שכאן יש "אבל" גדול.

כמה לנקות, איך לנקות, על חשבון מה אפשר לנקות... התשובות לשאלות האלו הן סובייקטיביות מאד, כי מלבד ההלכה שהיא ברורה מאד, הוסיפו נשים יקרות וצדיקות (ובבתים רבים גם האבות) תילי תילים של "הלכות" נוספות שלא נכתבו באף תורה, ושכחו מה הלכה ומה תוספות.

ואני מבקשת להפנות את הלב והמח לשאלות הבאות: מה הילדים שלך יזכרו מחג הפסח?

כשהם יתחתנו, האם הם יגידו "ככה עשו בבית של ההורים שלי, ולכן אני רוצה ככה", או "ככה עשו בבית של ההורים שלי, ואני נשבעתי שאצלי זה לעולם לא יהיה ככה!"?.

מה המטרה האמיתית של ניקיון פסח, ומה האמצעי? שלא, חלילה, תתבלבלי.

אלו ערכים את מממשת כשאת מנקה בהיסטריה, בכעס או בלב חמוץ, ואלו לא?

אלו ערכים את מממשת כשאת מוותרת על ניקיון של מגירה מסוימת או כשאת מצליחה להפוך ביקורת על הבת / הבעל / הבחור למילה טובה?

חג חירות הוא לא חג שבו אפשר להתנהג בחירות הערכים או המידות, אלא בדיוק הפוך.

שימי לב שלא ייצא שכרך בהפסדך.

שימי לב לכך שאת סמל ודוגמא עבור משפחתך.

שימי לב קודם לניקיון של לבך.

קחי רגע ופשוט... שימי לב, כי כשתצליחי לעצור ולחשוב – בטוחה שתצליחי יותר להתכוונן כראוי לדרך שבה את רוצה להתנהג.

שנזכה להיות בנות חורין באמת, לא רק בחג, אלא גם בהכנות אליו!

איתך, גם בהכנות לחג.

דבורי רובינשטיין (וקשטוק) היא מייסדת ומנהלת "מרכז סוויטש" לשינוי. לפרטים נוספים אודות דבורי, לחצו כאן