עכבישי המערות: כיצד הם מצליחים לשרוד באפלה מוחלטת?

עולם הטבע מלא בפלאים. לצערנו בספרות המתפרסמת בעולם המערבי בזמננו, כל תיאור של פלאי הטבע מלווה בהסברים מאולצים כיצד הדבר נוצר "במקרה" או "התפתח", מה שמעיב על היכולת להבין מה באמת אנחנו רואים.

מערות הן עולם בפני עצמו. החיים בתוך המערה שונים מהחיים בטבע. רוב היצורים בעולם לא נכנסים למערות, ואין הם יכולים למצוא שם מזון. מכרסמים שניזונים מזרעים צריכים לחפש אותם על פני הקרקע. הם יכולים לגור במחילה קטנה שהם מוצאים, בעומק של מטר או שניים, אבל הם לא יכולים להיות שוכני מערות, מערות ענקיות שאורכן קילומטרים.

אחד המינים החשובים במערות הוא העכביש. העכביש צד ואוכל חרקים. לולי היו עכבישים במערות, היו החרקים יכולים להתרבות עד בלי די. הם היו מתרבים ומתים מרעב, שכן המשאבים מוגבלים, ושוב הופכים את המערות לגורם סיכון של שרידי חרקים.

אך גם עולם המערות הוא דינמי. נניח שהאקלים משתנה במקום מסוים – יערות מושמדים, נכרתים או נשרפים, נהיה חם יותר, העכבישים אינם יכולים לחיות והם יורדים למערות. האם עכביש היבשה יכול להסתדר במערות? האמת היא שלא. לעכביש יש עיניים משוכללות, שזה נחמד היכן שיש אור, אבל במערות יש חושך מוחלט. איך הוא יראה את טרפו?

מסתבר שהעכביש מצליח, תוך זמן קצר, לסגור את העיניים, ולפתח במקומן מערכת חישה שלא צריכה אור, וכך הוא ממשיך "לראות" היכן הטרף שלו. זה חייב לקרות מהר, אי אפשר לחכות ל"אבולוציה" של אלף שנים, וגם לא של עשרים שנה... העכביש לא מחכה. הוא חי, הוא במערה, והוא צריך לאכול... זה קורה מהר מאד. מחקר שנערך לאחרונה עוקב אחרי שלבי השינויים אצל עכבישים,  ומגלה שהשינוי הזה הוא גנטי – זה משהו שנמצא כבר בתוך הגנטיקה של העכביש, שאם תשתנה מציאות חייו, הוא יוכל להתאים את עצמו.

כמו בעוד הרבה מקרים אחרים, זו לא התפתחות אקראית. זה חלק מהשכלול המקורי של העכביש. הוא נברא כך שהוא יכול להתאים את עצמו למציאויות שונות. כמוהו גם הרבה בעלי חיים אחרים, שכאשר נדדו לאזורי שלג – קיבלו תכונות שמתאימות למציאות. גם שם זה קרה מהר, בלי המתנה לדברים ש"יתפתחו" במשך "מיליוני שנים". זו הטעות של תיאוריית האבולוציה: ההנחה שמינים יכולים, באקראיות, במשך זמן רב, להשתכלל, וממילא גם להפוך למין אחר, באקראי, אם רק יחלפו מיליון שנה. אך זה לא יתכן, אין מציאות כזו. השינויים שמתרחשים במינים הם חלק ממה שטבוע בהם מראש, אופציות שונות לצורות חיים שמותאמות למציאות.

כאמור, שכלולם של העכבישים הוא לא משהו שנעשה עבורם. הוא נעשה עבור הסביבה. המערות צריכות עכבישים, ולכן העכבישים תוכננו כך שיוכלו להתאים את עצמם למערות.

המחקר נעשה ע"י הביולוגית הישראלית אפרת גביש. היא חקרה את העכביש "משפכן המערות", שמצוי גם בישראל. היא עקבה אחריו שלבי התפתחותו בהיותו עובר קטנטן וזעיר, כך הצליחה לגלות את פוטנציאל הראיה המתפתח, ואת הגן המיוחד שמשנה את כיוון התפתחות העיניים ומתאים אותן להיותו עכביש שוכן מערות. תהליך דומה מתרחש גם אצל דגים וסרטנים ששוכנים במערות.

המחקר הזה הוא רק התחלה של תחום שלם שצריך בדיקה מחדש, כיצד מינים מתוכננים כך שיתאימו את עצמם לשינוי המציאות, מעקב אחרי שלבי התכנון, שיוכל ללמד אותנו הרבה על פלאי הטבע, וגם על הדרכים להשתמש בתכונות אלו, ואפילו לעזור בריפוי אצל בעלי חיים ובני אדם.