אחת התעלומות הגדולות של המדע: מדוע אנחנו ישנים?

אריק הדין הוא פרופסור לפיזיקה. הוא מלמד גם כימיה ואסטרונומיה באוניברסיטאות שונות ברחבי קליפורניה. ביולוגיה ורפואה הם לא התחומים שלו, אבל יום אחד הוא התעורר בבוקר, אחרי הרבה שעות שינה, עם שאלה טורדנית ומנקרת: מדוע אנחנו ישנים? עם שתיית הקפה של הבוקר הוא ביצע את החישוב הפשוט שמראה כי כל אדם שזוכה לאריכות ימים, ישן בערך 26 שנים מחייו. אבל למה?

אם החיים התפתחו במקרה כפי שהם, מה ההיגיון בכך שתכונה כזו של שינה ארוכה כל כך תתפתח? הרי השינה היא זמן מסוכן מאד לאדם – בעלי חיים יכולים לפגוע בו, נחשים יכולים להכיש אותו, אנשים אחרים יכולים לגנוב את נכסיו. בשביל מה צריך את זה?

הלך פרופסור הדין וחיפש בספרים, שאל עמיתים לאוניברסיטה, והתשובה שקיבל היא: "השינה נותרה אחת התעלומות הגדולות של המדע".

במאמר שפרסם על הנושא הוא מצטט חוקרים שונים, שחוזרים על השאלה שוב ושוב, "מדוע האבולוציה העדיפה את המינים שישנים כשליש או חצי מהזמן?". הג'ירפות למשל, נחות ומנמנמות דקות ספורות ביממה. כך גם הסוסים. בעבר חשבו שהשינה חוסכת באנרגיה ומצריכה פחות אוכל, אבל מחקרים גילו שלא כך: הגוף מתוכנן כך שהוא שורף אנרגיה גם בזמן השינה, עקב פעולות שונות שהוא מבצע אז.

חוקר אחד כותב: "למרבה הצער, קשה להוכיח תיאוריות אבולוציוניות, כך שנותרנו ללא תשובה כיצד השינה הופיעה מלכתחילה".

ואז הבין הדין שכל הסיפורים על אבולוציה אינם אלא מכשול להבנת השינה, ולהבנת החיים בכלל. כאשר מחפשים כיצד השינה עוזרת לשרוד את מלחמת הקיום, התשובה היא הפוכה: היא לא עוזרת למלחמת הקיום המיידית. רק אם נחפש כיצד היא מועילה לנו כבני אדם, לחיינו הרוחניים ולאריכות ימינו, נוכל אולי להתחיל להבין. ההרגל של אנשי מדע לראות כל דבר רק בפרספקטיבה של "מלחמת מינים", מונעת את היכולת להבין באמת את התכלית של התכונות המופלאות שהבורא נתן לנו.

השינה בהחלט תורמת לחיים שלנו ולאיכותם: "מחקרים פסיכולוגיים מגלים שהמוח שלנו מנצל את מצב השינה כדי לארגן מידע חושי ומחשבות שמתקבלות בשעות הערות. במהלך השינה, המוח שלנו ממיין מידע שנקלט במהלך היום, מחליט מה לאחסן ויוצר קשרים בין עובדות וזיכרונות חדשים. ייתכן שחלומות עוזרים בזה…".

זה חשוב מאד למצבינו הנפשי והרוחני, ליכולתנו להיות מאושרים ושלווים, אבל לא קשור בכלל למלחמות המינים.

האם ניתן להסביר זאת בדרך אבולוציונית? על כך כותב הדין: "כיוון שהתהליכים הרגולטוריים הגורמים לשינה ולחזרה לערות כרוכים בפעילות מתואמת של מבנים מוחיים מרובים ושל נוירו-טרנסמיטורים רבים, לקרוא לכל זה מורכבות בלתי ניתנת לפישוט (=תופעה מורכבת שלא יכולה להיווצר בתהליכים "פשוטים" אקראיים, שכן היא צריכה מלכתחילה את כל חלקיה המורכבים) נראה כמו אנדרסטייטמנט. אם השינה הכרחית להישרדות, החזרה לערנות היא ללא ספק הכרחית יותר להישרדות. כל החלקים של תהליכי השינה והערות צריכים להיות פעילים באופן מלא לפני ש'תעלומה אבולוציונית' זו תוכל להעניק יתרון הישרדותי כלשהו".

כלומר, תארו לעצמכם יצור ש"באקראי" מתפתחת בו היכולת לישון. אבל היי, הוא צריך לקום. גם לזה יש מנגנונים מורכבים מאד. יצור כזה יישן, ויתעורר בתוך בטן של דב... השינה, התאמת המח והגוף לשינה וההתעוררות, חייבים כולם להגיע ביחד.

לשיטתו של הדין, המנגנון של השינה והערות הוא מורכב מכדי להיווצר בבת אחת, ובאופן חלקי הוא לא יעיל.

האמת היא שלתפיסה האבולוציונית יש בעיה קשה מאד, לא רק עם השינה, אלא עם עוד המון תכונות שקשורות לאיכות חייו של האדם. מדוע?

כל הסיפור של "מלחמת המינים" או "ברירה טבעית", שלפיו המין שיש לו תכונות טובות יותר – שורד יותר ויש לו יותר צאצאים, לא רלוונטי בכלל לכל מה שמתרחש אחרי שלאדם כבר יש צאצאים. מבחינה אבולוציונית, כל האנשים אחרי גיל 40 "מיותרים", ואין שום דרך למנגנון אבולוציוני לשנות משהו, או לגרום ל"הישרדות". כל מה שקורה איתנו בהמשך, כל מה שקשור לאיכות חיים, רווחה ואושר, לא מעלה ולא מוריד. גם מקקים מעמידים צאצאים – בלי איכות חיים, בלי רווחה ובלי אושר...

כל אלו הן מתנות מהבורא, ומגוחך למדוד אותן בכלים של "ברירה טבעית".

שוב ושוב אנו רואים כי האמונה באבולוציה, היא לא רק מקסם שווא שאינו באמת מסביר, אלא אמונה שמשבשת את היכולת להבין, להכיר ולהעריך את התכונות המופלאות שנבראנו איתן כדי להגיע לאושר רוחני ולקיים את תכליתנו.