נפלאות הבריאה: המסע המופלא של דגי הסלמון

הוא נולד בנהרות הקפואים של נורבגיה וקנדה, בין זרמים עזים ומימי קרח צלולים. שם, בלב הטבע הפראי, בוקע דג הסלמון מן הביצה הזעירה, חלש וקטן, אך לפניו מסלול חיים ארוך ומרתק. בימיו הראשונים הוא חי בפלגים והנהרות הקטנים שבהם בקע, אך בהמשך הוא מוצא את דרכו אל לב האוקיינוס העצום, שם הוא גדל ומתחזק. ואז, ברגע הנכון, קול פנימי מסתורי קורא לו לשוב – והנה הם שוחים בהמוניהם, דגי הסלמון, במסע מפרך שאין כדוגמתו, בחזרה אל הנהר שבו נולדו.

הסלמונים מתחילים את חייהם כדגיגונים זעירים בנהרות המתוקים. לאחר שבקעו מהביצים, הם נשארים בנהר בין כמה שבועות לשנתיים – תלוי במין – וניזונים משק החלמון שקיבלו מהוריהם כמזון ראשוני. בשלב זה הם נקראים "פרי" (fry), ומתחבאים בין הסלעים כדי להימלט מטורפים כמו ציפורים ודגים גדולים יותר. לאחר מכן הם הופכים ל"סמולט" (smolt), שלב שבו גופם עובר שינוי מופלא: המערכת האוסמורגולטורית שלהם (שכוללת את הזימים והכליות) מסתגלת למים מלוחים, והם מתחילים לנדוד בהדרגה אל האוקיינוס. השינוי הזה, שמתרחש בדרך כלל בגיל שנה עד שנתיים, מאפשר להם לשרוד בסביבה הימית.

באוקיינוס, הסלמונים – זכרים ונקבות כאחד – חיים כשנתיים עד חמש שנים, תלוי במין. שם הם גדלים במהירות, ניזונים מדגים קטנים, סרטנים ופלנקטון, והופכים מדגיגונים באורך סנטימטרים בודדים לדגים חזקים שיכולים להגיע לאורך של מטר ולמשקל של 10-20 קילוגרם. הם שוחים בלהקות ענק וחוצים אלפי קילומטרים במים הפתוחים, תוך שהם נמלטים מטורפים כמו כלבי ים וכרישים.

כשהם מגיעים לבגרות – בדרך כלל בין גיל 3 ל-5, תלוי במין – מתעורר בהם הדחף לחזור לנהר שבו נולדו. לא רק הנקבות חוזרות, אלא גם הזכרים, ושניהם מונעים על ידי אותו יצר פנימי מופלא. המסע הזה עשוי להימשך שבועות ואף חודשים, והוא קשה מנשוא: הם שוחים נגד זרמים עזים, קופצים מעל מפלים שגובהם יכול להגיע לכמה מטרים, ונאבקים בטורפים כמו דובים, נשרים ודייגים. בדרך, גופם עובר הסתגלות מחודשת – ממים מלוחים למים מתוקים – תהליך שבו הכליות והזימים שלהם משנים לחלוטין את אופן ויסות המלחים בגוף.

המסע מתיש, ובמהלכו דגי הסלמון כמעט שלא אוכלים דבר, אלא שורדים על מאגרי האנרגיה שצברו באוקיינוס. כשהם מגיעים אל הנהר, הנקבות חופרות גומות בחצץ ומטילות לתוכן אלפי ביצים, בעוד הזכרים מפרים אותן. עבור רוב מיני הסלמון הפסיפיים, זהו סוף הדרך – זמן קצר לאחר ההשרצה, גופם מתכלה והם מתים, מזינים את הנהר ומעשירים אותו בחומרי הזנה שחשובים לדור הבא. אולם, אצל מינים מסוימים, כמו סלמון אטלנטי, חלק מהפרטים שורדים את ההשרצה, חוזרים לאוקיינוס, ולעיתים אף מצליחים להתרבות בשנים שלאחר מכן.

וכך נסגר המעגל. הביצים יבקעו, הדגיגונים הקטנים יתחילו את מסעם מחדש, ויום אחד – כשיגיע הזמן – הם יחזרו בדיוק לאותו מקום, נאמנים לקריאה העתיקה שטבע בהם הקב''ה, וכך ימשיכו דגי הסלמון במחזור החיים שלהם, שהחל מבריאת העולם, ומתמשך עד היום.