ארבע מאות שאלות ללא מענה: סיפורם של דואג ואחיתופל

הסוגיות הנלמדות בדף היומי עוסקות באנשים שחיו בתקופת הנבואה, אנשים שמצד אחד מתוארים כחוטאים בחטאים גדולים, ומן הצד השני, היו למרות זאת אנשים גדולים בתורה. חלק מהדברים המורכבים קשה לנו לתפוס, אם כי יכולים אנו כן להתבונן במתואר בגמרא.

דואג האדומי ואחיתופל הגילוני, שניהם היו אויבים של דוד המלך. בנביא מוזכר רק שדואג הלשין על אנשי נוב עיר הכהנים לשאול המלך, שהם הביאו לדוד את לחם הפנים וחרבו של גלית, ובעטיו השמיד שאול את כל העיר; ואחיתופל מוזכר כיועץ חכם מאד שייעץ לאבשלום איך לנצח את דוד.

אך חז"ל מספרים לנו כי שניהם היו תלמידי חכמים גדולים בעלי מדרגה, ולא סתם אנשים רשעים. באחד המקומות במקרא מוזכר דואג בשם "דוייג", ועל כך אמר רבי יוחנן: "בתחילה יושב הקדוש ברוך הוא ודואג שמא יצא זה לתרבות רעה, לאחר שיצא אמר: ווי שיצא זה".

חכמים מספרים כי דואג ואחיתופל היו ראשי סנהדראות, תלמידי חכמים עצומים. אחד הנושאים שלמדו היה "מגדל הפורח באוויר", דינו של ארגז גדול שנישא על ידי פועלים או חבל, לעניין טומאה. בנושא זה הם שאלו ארבע מאות שאלות חמורות, שנותרו ללא מענה.

למרות זאת דרש רבי יצחק את הכתוב בתהלים "ולרשע אמר אלוקים מה לך לספר חוקי", על דואג. אין תועלת בכל לימוד התורה שלו, אם מידותיו מקולקלות, שהרי לשון הרע שלו הרג רבים חפים מפשע, ולכן אומר רבי יצחק: "אמר לו הקדוש ברוך הוא לדואג הרשע: מה לך לספר חקי? כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לשון הרע מה אתה דורש בהם?". ולכן אמר רבי אמי : "אין תורתו של דואג אלא מן השפה ולחוץ".

נראה מדברי חז"ל שהרבה פסוקים בתהלים עוסקים בדואג האדומי, שכן דוד התפלל כדי להינצל ממנו, כך למשל הפסוק "גם אֵל יתצך לנצח", הוא בקשה שדואג לא יזכה לחיי העולם הבא. וההמשך: "יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה", מתכוון לכך שלא יגידו שמועות בבית המדרש משמו, אף על פי שאמר הרבה דברי תורה והעביר מסורות, לא יוזכר יותר שמו. ועל זה נאמר "איה סופר את המגדלים", איה מי שיספור את השאלות הרבות שהיה שואל במגדל הפורח באוויר.

ואכן, לפני מותו של דואג הוא שכח את תלמודו, ורבי יוחנן אומר שמלאך חבלה מיוחד גרם לכך, ועל זה נאמר "הוא ימות באין מוסר וברב איוולתו ישגה". ובכל זאת, מלאך פיזר את עפרו בבתי כנסיות ובתי מדרשות, בגלל הזכות שהיתה לו.

גם אחיתופל היה תלמיד חכם גדול, אבל הוא לא ראה את דואג, משום ששניהם מתו בקיצור ימים, ככתוב "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם". כיוון שימיו של אדם הם שבעים שנה, ככתוב "ימי שנותינו בהם שבעים שנה", מתו שניהם לפני גיל 36, לפני מחצית החיים (גם ישו הנוצרי מת לפני גיל 36). דואג רדף את דוד במחצית חייו הראשונה של דוד, ואחיתופל – במחצית חייו השנייה. אבל שניהם מתו בחיי דוד, והוא זכה לראות במפלתם.

עוד אומרים חז"ל שאף על פי שלמדו הרבה תורה, הם לא למדו "אליבא דהלכתא". היה להם עניין לפלפל ולשאול שאלות, אבל לא הסיקו מסקנות, ואולי גם התרשלו בתחום הזה, וזו אחת הסיבות שתורתם לא עמדה להם, אלא היתה רק לקנטר.  

וכך מתארים חז"ל את ירידתו של אחיתופל: "אמר רבי יוחנן: בתחילה קרא דוד לאחיתופל רבו, ולבסוף קראו חברו, ולבסוף קראו תלמידו. בתחילה קראו רבו – ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי, ולבסוף קראו חברו – אשר יחדו נמתיק סוד בבית אלוקים נהלך ברגש, ולבסוף קראו תלמידו – גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב" (עקב – לשון הרע, מלשון ריגול, "כל רע עקוב יעקוב"). דוד בטח באחיתופל, אבל הוא הפך את עורו והתחבר לאבשלום שמרד בדוד, ועל כך שילם בחייו, כיוון שהיה חכם גדול, ויעץ איך להילחם בדוד, ברגע שראה שעצתו לא מתקבלת, הבין שבסופו של דבר דוד ינצח והוא יבא איתו חשבון, לכן הרג את עצמו, "ויצו לביתו ויחנק"