קשה לשנות דעות מושרשות, אבל עדיף מאוחר מאשר בכלל לא: מכתב אישי למדינת ישראל

למדינת ישראל היקרה שלום,

אילו היית אזרחית כלשהי, מן הסתם היית פנסיונרית שזכאית להטבות שונות, כמו הנחה בתעריף הנסיעה, זכות קדימה במוסדות שונים, קצבת זקנה ועוד. אבל מהן 76 שנותייך ביחס לחברותיך מסביב? תביני שעם כל כובד תקוותיך, ערכיך ושיריך, את בסך הכול ילדונת תמימה. נכון שכבר למדת לכתוב ולקרוא, גדלת והחכמת בכל מכמני כישורי החיים ואת עומדת גאה עם מדליות ניצחון. צברת אותם בזמן קצר במסע החיים. אין כמוך בתחום המדע, הטכנולוגיה, הספרות, הפיזיקה. את יכולה להיות גאה.

המאורעות שעברו עליך בזמן הקצר מאז שהפצעת לעולם יכולים למלא ספריה דחוסה בספרים עבי כרס. אבל עם כל זה, נשארת ילדה. חסרת אונים כל כך, תמהה כל כך, אבודה כל כך. את באמת לא מבינה איפה טעית. את, שהיית ילדת הפלא. את, שניצחת בקרבות רבים. את, שזינקת קדימה כפי שאף אחד לפניך לא עשה – מדוע הכול התנפץ לך בפנים? למה זה מגיע לך? היית כל כך בסדר עם כולם, רצית רק שלום. היית הראשונה להציע עזרה וסיוע למי שנזקק לכך, ואפילו לאויביך.

הרי את ילדת החלומות של יוצריך. יפה, חרוצה, כישרונית וחכמה. הם היו בעלי חזון, וחלמו על הרגע שבו תגיחי לאוויר העולם. הם לקחו בחשבון את צירי הלידה הקשים בטווח הקצר, אבל לא חלמו על אין ספור אבדות, חורבות, שכול ויתמות. הם לא העלו בדעתם שמשבר ההתבגרות שלך הוא לא רק עניין של גיל הטיפש-עשרה, אלא ילווה אותך לאורך כל שנות חייך. היווצרותך הייתה תכנית מהפכנית ומבטיחה. כוונתם המוצהרת הייתה שאת תהיי יצור חדש, גאה, בלי עבר. ובקיומך, למחוק את העולם הישן שהם, יוצריך רצו כל כך לשכוח. הם חלמו עליך הרבה זמן. נכון, לא דומה כלל לחלום שחלמו אבותיך אלפיים שנה, ולא כמו שחלמה עליך שרשרת הדורות, לשוב ולקיים את התורה כפי שהיא. וודאי לא להזכיר אותך בערגה "ולירושלים עירך ברחמים...". הם רצו יצור חולין, עם בלורית, מחרשה וגו זקוף, בלי סממנים גלותיים. הם לא חלמו שזו תהיה פטה מורגנה אם וכאשר לא יגלו לך כלום. הרי לכל אחד יש אבא ואמא, ולכל מדינה בהווה יש עבר.

בדיוק בנקודה זו הם שמו דגש מיוחד. כי בעוד שבכל מדינה אחרת בעולם, העבר מסתדר טוב אם ההווה, הנוסחה שלך התבססה על פנטזיה שלא כמו זו של כולם. הם יצרו נוסחה שלא עומדת במבחן המציאות. יתומה בודדה ומנותקת. אומנם הלבישו אותך מחלצות מפוארות, פיתחו לך שרירים איתנים כדי להרתיע אויבים, סללו לך כבישים חדשניים ועשו ממך יצירה מעוררת קנאה – אבל עמדו בתוקף על ניתוקך מהעבר. חסמו כל מידע שאולי יגרום לך אי פעם לפתוח את תיק האימוץ. שאולי יאיר בך ניצוץ להתקרב להכיר ולדבוק באבותיך הקדושים. הם ראו את אבותיך בטלנים, ואת דרכם הקדושה כגלות חשוכה. הילת התרבות שעטו עליך רחוקה מאוד מהעבר, ולא רק רחוקה, אלא מנוגדת לחזון המקורי.

הטרגדיה הגדולה היא שאת צמחת על קרקע ללא שורשים, נתונה לחסדי הרוחות. תלושה עד כדי כך שבגיל 76 את חשה שהספינה נטרפת בגלי ענק, ורק כוח עליון מחזיק אותך שלא תטבעי.

אבל הנה, את פה. חיה, נושמת ויודעת לבעוט. אבל אולי את רק אשליה שתתפוגג. ימים יגידו. אני יודעת כמה את פצועה ומתייסרת. הן כל חפצך היה להיות כמו כולם. האם לא מגיע לך מה שמגיע לכולם? את בסך הכול בקשת לבנות בית קטן בערבה, במקום שקשה לראות אותו על גבי הגלובוס. מה כבר ביקשת? התנהגת למופת. בנית מערכת חוקים. חשבת בשנים הראשונות שזה עניין של "כל ההתחלות קשות" אבל זה נמשך. ניסית לקחת זמן ולהסתדר עם שכניך. באת עם הצעות מפתות להסכמי שלום, אבל התגובה שקיבלת היתה בוז עמוק וסטירת לחי לפנים.

איפה טעית? איה היא אותה ארץ? איה הוא החלום?

את לא אשמה. מעולם לא לימדו אותך שאת שונה. את לא אשמה, כי כשרצית להבין על מה ולמה את ילדה דחויה, סיפרו לך סיפורי סרק על כך שכבשת אדמה לא שלך. שאת נוהגת כמדינת אפרטהייד. אבל באמת, את מנסה להיות הכי בסדר, ולתת לאחרים משלך, אף על פי שיש להם יותר ממה שיש לך. אבל כדי להשקיט את הרוחות, מה לא עושים...

אולי בגיל שלך כדאי שתכירי את הקולות השונים העולים מתוכך. הגיע הזמן שתפתחי את תיק האימוץ, ותלמדי היטב, בלי דעות קדומות, את העושר התרבותי שנותקת ממנו במוצהר. הפסיקי להלל את יוצריך שגרמו לך – מחוסר דת ודעת – תסכול ,תהיה, דיכאון וחוסר הבנה. הפסיקי להתהלל ולהשתבח ביום הולדתך בחילותיך ובפאר יצירותיך. הפסיקי להעריץ ולהתגאות בטכנולוגיה המתקדמת ובהיי טק שבנית.

קשה לשנות דעות מושרשות, אבל עדיף מאוחר מאשר בכלל לא. לכן הקשיבי לקולות המושתקים העולים מתוכך, אלה שהיו חנוקים הרבה שנים. הטי אוזנך לאמת. האמת היא סוד קיומך. היא מה שמחזיק אותך על פני האדמה.

אילו היית יורדת לעומק הייחודיות שלך, לא היית רצה להשתתף בתחרויות עולמיות, כי זו ירידה ברמה.

כל הטכנולוגיה והחידושים האחרונים פרי המצאתך, הם רק כלים שחונן אותך ה' בהם כדי לעבוד אותו.

כל החוכמה המופלאה שבתוכך היא רק תוצאה של ייחודך. כי יש לך תפקיד להיות אור לגויים.

כל קיומך הוא כדי לתת ליהודיך אפשרות נוחה יותר להמשיך את שרשרת הדורות מהר סיני.

אם תמשיכי לחשוב שזכות קיומך היא לייצר הכי טוב בעולם רופאים, מדענים, מהנדסים, היי טק וטכנולוגיה מתקדמת, תגלי מסביבך עמים זועפים, ולא מבטי הערצה. תגלי למורת רוחך שאת נלחמת על חייך, עזובה ודחויה.

אם תרצי באמת להיות בלתי מנוצחת, ושאף אחד לא יוכל עליך, שאי ראשך מעלה. דעי מה למעלה ממך, ולמדי היטב את מבואות שורשיך ארוכי השנים.

התחילי לומר תודה על שגילית את עצמך – את עברך המפואר. היי גאה ביהודיך השומרים על הגחלת. היום את יודעת שאם נוטרי הגחלת לא ישקו את שורשיך המנותקים מהאדמה, ויעשו טיפול שורש עמוק – לא תהיה לך זכות קיום, ולדאבון לבך תצטרפי אל אבק הכוכבים והאימפריות שנפלו ונשכחו במצולות ההיסטוריה.

* * *

נכתב כתגובה לאחד ממובילי ההנהגה שהתראיין באחד הערוצים. בשיחה הזכיר המראיין את אחד המשפטים המפורסמים שאמר הסופר הידוע מרק טווין על עם ישראל, על כך שהוא עם סגולה ועם הנצח. אותו מרואיין סיפר ששנים רבות התקשה להבין את המשפט. הסתבר לו בראשו הציוני, המנותק מיהדות, שכנראה אותו טווין ראה קהילה אחת באירופה, שבה היהודים השתלבו במוסיקה, במדע ברפואה. כי אחרת, איזה נצח יש לראות בעם דווי גלותי ששומר על אורח חיים לא מובן?...