מהי החשיבות של אמירת סדר הקורבנות בתפילה, ומה צריך לכוון?

בפרשיות הבאות נקרא ונלמד רבות על נושא הקורבנות. בזוהר הקדוש הפליג רבות במעלת הקורבנות, ושמדובר בעניין נשגב ונעלה, שאת סודו כלל לא ניתן לגלות מלבד ליחידי סגולה. כוחם של הקורבנות כה גדול, עד שבאמצעותם האדם זוכה לשבור את הדינים התקיפים והקשים, ולעורר את מידת הרחמים ולהגבירה על מידת הדין, ובכך להביא ברכה וטובה לעולם.

גם חכמי התלמוד כבר רמזו על מעלתם המופלאה של הקורבנות, ואמרו כי ה"מזבח" נקרא כן מפני שבצליל זה יש רמז לכך שהוא "מזיח" גזירות, "מזין" את העולם, "מחבב" ישראל לאביהם שבשמים ו"מכפר" עוונות. ובמקום אחר בזוהר מסביר את עניין הברכה שעל ידי הקורבנות, באמצעות משל למנהגו של מלך עם עבדיו, שדרכו של מלך הגון לדאוג תחילה שיש מזון לנתיניו, ורק אחר כך סועד בעצמו. כן הוא ממש בעניין הקורבן, שעוד לפני שהוא קרב, אלא רק מתחיל ריחו לעלות לשמים, כבר מוכן ומגיע המזון של העולם.

מה נעשה היום, כשאין המקדש בנוי?

לדאבוננו, אין לנו כיום אפשרות מעשית להקריב קורבנות, אך רבותינו מגלים כי אמירת סדר הקורבנות היא ממש כמו הקרבתם בפועל, ודבר זה נרמז בכתוב: "ונשלמה פרים שפתינו", כלומר שהמילים שיוצאות מן השפתים שלנו נחשבות לפרים וקורבנות ממש.

ואכן, גם בזה מצאנו מאמר מפורש בזוהר, שמגלה כי כל המזכיר בפיו בבתי כנסיות ובתי מדרשות את עניין הקורבנות, ומכוון בהם, ברית כרותה היא שאף המלאכים שמזכירים עונותיו להרע לו, אינם יכולים לעשות לו כי אם רק טוב.

ובספר "קב הישר" מביא, כי בכל יום מתעורר חיצוני אחד שנקרא "תולע", והוא מתחיל לקטרג על העבירות שעשו ישראל בלילה, חלילה, ובהקרבת תמיד של שחרית היו מחלישין ומתישין כוחו, וכיום אנו עושים זאת על ידי אמירת הקורבנות. ומפני כך יכוון באומרו את פרשת תמיד, שנקראת "עולת תמיד" - אותיות "תולע" בהיפוך.

גם בספר "יסוד ושורש העבודה" הביא שיש סודות טמירים ועניינים נסתרים גדולים באמירת הקורבנות, והוסיף, שאף מי שלא זכה להגיע לדרגה שיכול לכוון את כוונות האר"י ז"ל, מכל מקום יכוון בלבו שרצונו באמירת הקורבנות לעשות נחת רוח ליוצרו יתעלה, ואז בוודאי תעשה אמירתו רושם ותיקונים בעולמות העליונים, כאלו שכיוון בכל מה שראוי לו לכוון, ויזכה לשפע ברכה וכל טוב.