המהפכה המדעית של הפרופסור: מה מסתתר מעבר לחומר?

מייקל לוין הוא גנטיקאי, פרופסור לביולוגיה, שמלמד באוניברסיטת טאפטס ובהרווארד. לוין הקים את "מעבדת לוין", שחוקרת את "האינטליגנציה הקולקטיבית של התאים", ומפתחת אורגניזמים סינתטיים בעזרת בינה מלאכותית, תיקון מומים ורפואה רגנרטיבית, מתקנת מומים. לפני כחודש הוא יצא במאמר נועז שדוחה את התפיסה המטריאליסטית. במשך שנים הוא שיתף פעולה עם השפה המכניסטית-אקראית שבה מנתחים מומחים את פלאי התא האנושי החי, אבל כרגע, הוא לא מסוגל עוד, הוא מרגיש שזה לעשות שקר בנפשו.

ולא, הוא לא חוזר בתשובה. הוא לא מתיימר להבין בענייני דת, אבל בביולוגיה וגנטיקה כן, ובלתי אפשרי להתייחס אל התא החי כאל מוצר חומרי בלבד, זה מה שהתברר לו בכל שנות עבודתו. הוא פותח את מאמרו בהצבעה על עדויות חדשות מתחום הביולוגיה, שמראות שאורגניזמים אינם, כפי שנהוג לחשוב, מתפתחים באופן מכניסטי מתוך הדנ"א שלהם. הדנ"א מכיל, כמובן, מידע חשוב, אבל האורגניזמים כוללים גם מטרה, כאילו יש להם הבנה של המציאות, והם מתחשבים בנסיבות בלתי צפויות ומתחדשות, דברים שלא ניתנים לחיזוי והחלטות שמתקבלות תוך כדי תנועה. 

ישנם בעלי חיים עם יכולת תיקון רגנרטיבית – הם מתקנים את עצמם. אם אתה חותך איבר של סלמנדרה, היא תצמיח איבר חדש, לא משנה איפה חתכת. לקחת חלק ממנה, ויש לה היכולת להשלים וליצור מחדש. תאים של מבנה עוברי משנים את עצמם כדי להתאים למציאות. התא יכול לעטוף את עצמו בשכבה מיוחדת כדי ליצור את המבנה הרצוי! כל מנגנון הפיתוח משתנה על מנת לפתור בעיה הנדסית. לא רק שהגנטיקה לא קובעת, אלא שאורגניזם מתפתח יכול אפילו לעקוף  בעיות גנטיות. למעשה, ניתן לתמרן תולעים שטוחות כך שהן "יצמיחו" ראש של מין אחר של תולעת, בלי להתערב בגנטיקה. כי היא לא כל הסיפור.

לוין כותב: "זה ממחיש את היכולת של התא החי, להשתמש באופן יצירתי בתשתיות גנטיות לפי הצורך, כדי ליישם מפרט אנטומי ברמה גבוהה. במילים אחרות, תא מתחיל המגיע לעולם לא רק שאינו יכול לחזות את הגחמות של הסביבה החיצונית, אלא גרוע מכך, אפילו חלקיו שלו אינם אמינים. הוא לא יכול לסמוך על הנתונים של הגנים בלבד, הוא חייב לבצע את העבודה באמצעות הכלים העומדים לרשותו בנסיבות חדשות. על מה הוא יכול להסתמך?".

זה מוכיח שיש משהו מעבר לעולם הפיזי. החומר לא פועל לבד, יש איזה מקור ידע חיצוני, לא פיזי, ש"עוזר" לו. רעיון זה הובע כבר בכתביו של אפלטון, אך נזנח על ידי המדע המודרני. ככל שהמדע מתקדם וחוקר את החיים, אין מנוס מלחזור להנחה הזו, שהחומר לבד אינו מספיק להסביר את החיים. לוין מציין כי כבר במאה הקודמת היו פיזיקאים מרכזיים שהאמינו בכך, כמו וורנר הייזנברג, רוג'ר פנרוז ועוד. גם בזמננו, ביולוגים כמו אנדריאס ווגנר מאוניברסיטת ציריך וריצ'רד שטרנברג האמריקאי, הכריזו כי אין טעם לדבר עוד על מטריאליזם ועל טבע שמסביר את עצמו. חייב להיות משהו מעבר.

יתירה מכך, לוין טוען שמבחינה פילוסופית, ככל שמנסחים את חוקי הטבע בנוסחאות מתמטיות, כמקובל במדע, כבר עזבנו את מחוזות הטבע. שכן נוסחה מתמטית היא דבר מופשט, שחייב להיות לפני "היווצרות" המציאות הפיזית או חוק הטבע. דבר מופשט הוא רוחני. כל הדפוסים והתבניות המתמטיות המשמשות אותנו באופן כה מוצלח בפיזיקה, מוכיחות שהפיזיקה בנויה על משהו שמעבר  לחומר.

ומכאן עובר לוין להכללה: מאפיינים מורכבים רבים של החיים פשוט אינם נובעים באופן טבעי מהחלקים הפיזיים הבסיסיים שלהם. המציאות לא מוסברת באופן טבעי. וכך הוא כותב: "היבט מכריע של דפוסים ביולוגיים הוא שלעתים קרובות הם אינם רק תוצאות של תהליך שמתגלגל הלאה בצורה מכנית. אפשר בהחלט לתאר את החלקים על ידי היבטים שונים של מכניקה, אבל לכלים ביולוגיים יש את היכולת להשיג דפוסים ספציפיים למרות תנאים חדשים, התערבויות, שינויים בסביבה ובחלקים משלהם וכו'. למעשה, דפוסים אלה משמשים יעדים לניווט אינטליגנטי (רגיש להקשר, יצירתי, פתרון בעיות) במרחב אחר".

לפי לוין, המבנים המורכבים המדהימים שקיימים בביולוגיה אינם רק תוצאה בלתי נמנעת של הברירה הטבעית. הם אפילו לא התוצאות הבלתי נמנעות של הפיזיקה. במקום זאת, הם מבוססים על מציאויות לוגיות ומתמטיות שניתן לתאר רק כלא-פיזיקליות: "כל אלו הן עובדות ספציפיות על עולם שאינן תלויות בעובדות מהפיסיקה – ניתן לקשר אותן להיבטים אחרים של מתמטיקה, אך הן יוצרות קבוצה של ממצאים שאינם מצטמצמים לעובדות פיזיות כלשהן".