האבק שלא רואים – פסח כהזדמנות לניקיון הלב

בין שלל ההכנות לחג הפסח, רבים מאיתנו משקיעים מאמצים כבירים להגיע לכל פינה נסתרת בבית. מסילות החלונות, ארונות עליונים, מגירות עמוקות – כל מקום ולו הנסתר ביותר עובר בדיקה מדוקדקת, שמא מסתתר בו פירור של חמץ או אפילו מעט אבק. אנו עומדים על כיסא ומושיטים יד אל מדף גבוה, לא מפני שיש בו ודאות לחמץ, אלא משום שבלב פנימה יש קול שאומר: רק שלא יישאר משהו שלא ניקיתי."

באופן מפתיע – אולי אף לא מקרי – אותה רגישות מופלאה לפרטים, אותה תשומת לב מדויקת לכל פינה – לא תמיד זוכה לביטוי במרחבים פנימיים יותר. דווקא באותם אזורים של הלב, של היחסים, של המילים שלא נאמרו או אולי נאמרו באופן שפגעו, אנחנו נוטים להשאיר אבק רגשי שלא טופל. שאריות של שתיקות מתוחות, עקבות של אכזבות ישנות, מגע של חוסר הקשבה. בדיוק כמו האבק שבין החריצים – גם הרגשות האלו לא נעלמים מעצמם. הם שוכנים שם, חבויים, שקטים, אבל משפיעים.

פסח, במהותו, הוא חג של חירות. חירות לא רק משעבוד חיצוני, אלא גם מהשעבוד הפנימי: מהמחשבות שכובלות, מהכעסים הלא פתורים, מההרגלים שמרחיקים אותנו זה מזה. וכשם שאין אנו מוותרים על בדיקת חמץ באף מגירה – כך ראוי שלא נוותר גם על בדיקה עדינה של מה השארנו מאחור בלב של ילדינו, של בן או בת הזוג, ולעיתים גם של עצמנו.

האם עצרנו לחשוב מה נשאר בלבו של ילד שקיבל מאיתנו ביקורת חדה מדי? מה נצרב בלבה של בת הזוג כשעברנו הלאה מבלי לשים לב לכאב קטן שהביטה בו בשתיקה? מה משקף האבק שלא נוקה – אם לא שאריות של רגשות שהשארנו אצל אהובינו מבלי לטפל?

התיקון, בניגוד למה שנדמה, אינו מצריך מהפכה. די לעיתים במחווה אחת של הקשבה. במילה כנה של חיבור. בלקיחת אחריות רגישה. בדיוק כשם שהאבק מוסר במעבר עדין של סמרטוט, כך גם בלב – התנועה החשובה היא עצם הפנייה: ראיתי. שמתי לב. אני רוצה לתקן.

פסח הוא זמן שבו אנו מזיזים חפצים, מטלטלים רהיטים, מוציאים תכולות שהיו סגורות במשך חודשים. אולי זו גם קריאה עדינה להעז להזיז משהו בתוך הלב. לפתוח מגירה רגשית שלא נגענו בה זמן רב. לבקש סליחה, לומר מילה טובה, או פשוט להקשיב – לא ממקום של חובה, אלא ממקום של ניקיון אמיתי. רצון לתת מקום למה שחשוב באמת.

כי הבית – גם כשהוא מבריק – לא באמת שלם אם יש בו לבבות שמרגישים מוזנחים. והחג – גם כשהוא מהודר – חסר אם לא עשינו מקום לחירות הרגשית של יקירינו. אין צורך בהצהרות גדולות. די בפנייה אחת קטנה, בכוונה טובה, ובנכונות לפנות מקום גם למה שלא רואים.

וכך, כמו שהאבק על המדפים נמוג, כך גם האבק שבלב יכול להתפוגג – אם רק נבחר להתבונן, לראות, ולהעז לנקות גם את מה שהוסתר עמוק יותר.

הרב ד"ר יעקב ארנברג הוא ראש מכון ארנברג – המכון ללימודי ייעוץ נישואין ומקצועות המשפחה.